הנה באה השמש- פרק 17: את לגמרי מתחילה להתאהב

בשעות אחר הצהריים, אחרי בית הספר, אוולינה ישבה בחצר ביתה על כיסא הנדנדה ושיחזרה לעצמה את מה שקרה בינה לבין סאן לפני שעות אחדות.
היא ניסתה לא לפספס שום דבר, כדי שתוכל להריץ את הסצנה הזו בראשה פעם אחר פעם.
השמש ביצבצה מדי פעם מבעד לעננים, והיא ניצלה את הרגעים האלה כדי לתפוס את קרני השמש החמימות שלה.
עדיין היה קר מעט, אך היא לא נתנה לה לעצור אותה.
מאז שהגיעה הביתה, כל מה שרצתה לעשות היה לחלום בהקיץ, היא רצתה לחלום בהקיץ על סאן ועליה.
הבטן שלה התהפכה בצורה נעימה בכל פעם שחשבה עליו, והלב שלה השתולל כשחשבה על יום שבת ועל הפגישה שלהם.
היא ישבה שם כמעט שעה, עד שג'ולי התקשרה והזמינה אותה לארוחת צהריים.
מכיוון שאוולינה לא אכלה עדיין, היא הסכימה להצעה של ג'ולי, ותוך דקות ספורות, היא כבר ניערה מעליה את החלומות בהקיץ.

הן יושבות עכשיו במסעדת בורגרים קטנה, גודל המסעדה כולה לא עולה על גודלו של בית ממוצע.
ברחבי החלל הקדמי, פזורים שולחנות מרובעים בצבע ירוק, ולצד כל שולחן, ממוקמים כיסאות גבוהים בצבע חום בהיר שמשתלבים נהדר עם הרצפה הלבנה המשובצת בירוק תואם לירוק של הכיסאות.
על קירות המסעדה עצמה, תלויות תמונות שונות, מעט ישנות, ובקדמת המסעדה, ממש במרכז ישנו בר משקאות.
החימום פועל כמו שצריך במסעדה, וכבר ברגע שנכנסו אליו, אוולינה וג'ולי הרגישו בגל של חום נעים שגם להן לפשוט מעליהן את המעילים.
"מה פתאום התחשק לך המבורגר?" שואלת אוולינה, תוךם כדי ישיבה, היא מעיפה מבט מסביב, נהנית מהאווירה הרגועה של המקום ומהעובדה שהמקום לא מאוד עמוס.
"אל תשאלי" מתחילה לומר ג'ולי. "הדודה באה לבקר." היא מצחקקת, ואוולינה מבינה למה היא מתכוונת. היא מתכוונת לביקור החודשי שלו זוכה כל אישה מאז שהגיעה לגיל ההתבגרות.
"פינטזתי על המבורגר מהבוקר, אין לך מושג." אומר ג'ולי, היא ממהרת להרים יד ולקרוא לאחד המלצרים, ותוך מספר דקות מגיעה אליהן מלצרית צעירה לבושה במדי המסעדה.
היא מניחה מולן זוג תפריטים ופונה לדרכה תוך כדי שהיא מבקשת שיקראו לה כשיהיו מוכנות להזמין.
ג'ולי מיד לוקחת את התפריט לידייה, היא מתחילה לחפש המבורגר שיוכל להשביע את רעבונה. אוולינה מביטה בה, ולמרות שעד לפני רגע היא לא ממש הייתה רעבה , ברגע שהיא מעיפה מבט אחד בתפריט- היא מתחילה להרגיש בבטן שלה מקרקרת.
"אוי, אלוהים." היא מגרגרת, בוחנת מנה של צ'יזבורגר עם תוספת של צ'יפס וטבעות בצל. היא בולעת קצת רוק, ובלי לשים לב, מניחה יד על הבטן שלה.
"אני כל כך מזמינה לי צ'יזבורגר." היא מכריזה.
עינייה של ג'ולי מנצנצות בהתרגשות, היא מסובבת את התפריט שבידיה וכשהוא פונה לכיוונה של אוולינה, היא מצביעה על מנה של צ'יזבורגר עם גבינה כפולה, חמוצים וכרוב חמוץ.
"זה האחד." היא מכריזה, ושתיהן פורצות בצחוק.
בדיוק באותו הרגע, המלצרית חוזרת אליהן, והן מנסות להתנהג כמו שתי בחורות נורמליות ולא לגמרי מורעבות.
ג'ולי מכחכחת בגרונה.
"אני אקח את מנת הצ'יזבורגר עם הגבינה הכפולה, החמוצים והכרוב, בתוספת של צ'יפס." היא אומרת, ממתינה שהמלצרית תכתוב הכל. "אה, כן ומים מוגזים בבקשה."
המלצרית רושמת, ואז היא פונה אל אוולינה.
"אני אקח צ'יזבורגר רגיל, ותוספת של חצי צ'יפס וחצי טבעות בצל." היא אומרת.
המלצרית רושמת גם את ההזמנה של אוולינה, ומהנהנת.
"עוד משהו, משהו לשתות אולי?" היא שואלת.
"או, כן, אני אשמח לתה קר." אומרת אוולינה, היא מחייכת אל המלצרית.
"אין בעיה." משיבה המלצרית, היא אוספת את התפריטים בחזרה אליה. "אם תצטרכו עוד משהו, תודיעו לי."
גם אוולינה וגם ג'ולי מהנהנות, הן צופות במלצרית מתרחקת, ורק כשהיא רחוקה מספיק הן חוזרות לקשקש.
"אני גוועת!" אומרת ג'ולי.
אוולינה אחורה על הכיסא, מלטפת את הבטן שלה.
"לא היה לי מושג שאני רעבה עד שהסתכלתי בתפריט!" היא קוראת.
ג'ולי פולטת צחוק קצר.
"ככה זה, זה בדיוק הקסם שיש לבורגרים, הם גורמים לך לרצות אותם מבלי שאפילו ידעת שאת רוצה אותם." היא מהמהמת מעט, ואז מחייכת בשובבות. "כמעט כמו גברים."
אוולינה צוחקת קצרות, היא נשענת קדימה על השולחן, נועלת את מבטה עם זה של ג'ולי.
"אפרופו גברים…" היא מתחילה לומר, מחקה את המבט השובב שעל פניה של ג'ולי. "מה איתך ועם הבחור הזה שיצאת איתו ביום שלישי?" היא מרימה גבה סקרנית, ואז מרימה ומורידה אותה בזריזות מה שגורם לג'ולי להתפקע מצחוק.
גם אוולינה צוחקת, וכשהזוג בשולחן ליד מביט בהן, הן מבינות שהן כנראה רועשות מדי.
"ששששש." מהסה אותה ג'ולי. היא רוכנת קדימה על השולחן גם כן, ואז היא מעיפה מבט ימינה ומבט שמאלה, בודקת שאין אף אחד בסביבה שעלול להאזין להן.
היא בדיוק פותחת את הפה כדי לדבר, כשהמלצרית מגיעה ומניחה לצד כל אחת מהן את המשקה שביקשה.
הן מודות לה, וכשהיא שוב נעלמת, ג'ולי חוזרת לדבר.
"אוקיי." היא אומרת, משחקת עם קשית השתייה שלה. "קוראים לו ג'ורדן." היא מחייכת לעצמה, אוולינה מתאפקת לא לומר דבר.
"הוא למד בבית ספר לאחיות באוניברסיטת ניו יורק, ועכשיו הוא מתמחה בבית חולים." היא עוצרת לרגע, מנסה לקלוט את הבעת פניה של אוולינה. "אוולינה, זה היה הדייט הכי נחמד שהיה לי בחיים." היא רוטנת.
אוולינה פולטת צווחה שקטה, היא זזה במקומה שוב ושוב, מנסה לא להיות יותר מדי היפראקטיבית.
"אומייגד! ג'ולי!" היא קוראת בשקט.
"שששש!" קוראת ג'ולי. "אל תצעקי, עוד יסלקו אותנו!"
"אומייגד! אני לא מאמינה!" היא מביטה בג'ולי בחיוך טיפשי, ואז לוקחת את ידה ומוחצת אותה.
"אף פעם לא ראיתי אותך ככה אחרי דייט!"
"אני יודעת! זה כל כך מפחיד!"
"אומייגד! ספרי לי עוד!"
"אוקיי, אוקיי רק תני לי שניה לשתות." היא שותה מהמים המוגזים שלה ואז מדברת. "אוקיי, בהתחלה קצת חששתי שהוא ביישן מדי, הוא אמר לי שהוא קצת ביישן לפעמיים אז לא כל כך ידעתי למה לצפות ופשוט דמיינתי את הכי גרוע." היא צוחקת קלות.
אוולינה מחכה שתמשיך.
"בהתחלה, ממש לכמה רגעים הוא נראה ממש לחוץ, אבל אז לאט לאט ככל שדיברנו יותר, הוא נרגע ואת לא מאמינה- הוא פשוט לא שתק לרגע! הזמן היחיד שבו הוא לא דיבר היה כשצפינו בסרט." היא לוחשת. "הוא פיטפט בלי הפסקה, וכשצחקתי עלייו, הוא אמר שהוא מרגיש איתי ממש בנוח."
ג'ולי לוגמת שוב מהמשקה שלה. "אני לא יודעת אוולינה, זה פשוט היה הדייט הכי מוזר שהיה לי אי פעם. מוזר בצורה טובה." היא מצחקקת, ואז נושכת את השפה שלה, אוולינה מביטה בה כמהופנטת בזמן שהיא ממשיכה לדבר.
"אוולינה, אני נשבעת, בחיים לא פגשתי מישהו כל כך ביישן. בדרך כלל, בחורים מנצלים את ההזדמנות במהלך הסרט כדי לעשות איזה מהלך, נכון?" היא מוציאה את הקשית מהבקבוק ואז שוב מכניסה אותו פנימה אל הבקבוק. "הוא לא עשה שום דבר, ממש שום דבר וזה היה נחמד, זה היה נחמד פשוט לצפות בסרט עם מישהו ולהנות מהסרט." היא פולטת אנחה שקטה. "אחרי הסרט, הלכנו לטייל קצת, והמשכנו לדבר. הוא סיפר לי על הלימודים, ועל העבודה. זה הרגיש ממש טבעי." היא נאנחת שוב.
אוולינה מחכה, היא מחכה שג'ולי תמשיך וכשהיא לא ממשיכה היא מבינה שמשהו לא בסדר.
"למה את נראית לי לא מרוצה פתאום?" שואלת אוולינה.
ג'ולי רוטנת שוב, היא נשענת על השולחן ומביטה באוולינה.
"להפך, אף פעם לא יצאתי עם מישהו כמוהו."
"נו, אז מה הבעיה?"
"אני לא יודעת, אוקיי? אולי אני סתם לחוצה." היא אומרת. "דיברנו גם יום אחרי, ובעצם גם היום דיברנו, אבל אני קצת חוששת שאולי אנחנו שונים מדי." היא מצחקקת.
אוולינה ממצמצת, המלצרית מגיעה, היא מניחה מולן את הבורגרים שלהן עם כל התוספות ובין רגע נעלמת.
"אוי אלוהים." קוראת ג'ולי כשריח ההמבורגר מגיע לאפה, היא מושיטה יד ל'ציפס שלה ומתחילה לכרסם אותו.
אוולינה עושה כמותה, והן שתיהן מתענגות על המנות שלהן.
"אוקיי, עכשיו תסבירי לי למה את מתכוונת כשאת אומרת שאתם שונים מדי."
ג'ולי לועסת חתיכת המבורגר בפיה, היא בולעת אותה ואז מכרסת צ'יפס.
"אוולינה, את מכירה אותי, אני האדם הכי רועש עלי אדמות, והוא… הוא רגוע ושקט, וביישן." היא מחייכת לעצמה כשהיא מתארת אותו.
אוולינה מנידה את ראשה לשלילה, היא נוגסת בבורגר שלה, נהנית מהטעם שלו.
"אבל זה בדיוק מה שגם מוצא חן בעינייך, לא?"
ג'ולי מביטה בה בחיוך, היא מהנהנת לאט, נוגסת בבורגר שלה שוב.
"באופן די מפתיע ומטורף, זה ממש מושך אותי." היא ממלמלת תוך כדי לעיסה.
אוולינה צוחקת. "אוקיי, תפסיקי לסבך, את חושבת יותר מדי." היא מסכמת.
"אני יודעת, אני יודעת." מסכימה ג'ולי, היא מלקקת את השפה התחתונה שלה וטובלת מעט צ'יפס בקטשופ לפני שהיא אוכלת אותו.
"והוא די הזמין אותי לצאת שוב." היא פולטת, חיוך נבוך מעט על שפתייה.
"אומייגד!" צווחת אוולינה, ג'ולי מהסה אותה שוב.
"שקט, שקט!" היא קוראת לכיוונה. "את מושכת תשומת לב."
"אלוהים אדירים." לוחשת אוולינה.
ג'ולי מושכת בכתפייה, מעמידה פנים שהיא לא מתרגשת מהמאורע.
"רגע רגע. "היא אומרת פתאום. "אם כבר מדברים, מה עם סאן?" היא מרימה גבה סקרנית לעומתה.
אוולינה מחייכת, וממשיכה לאכול.
"אומייגד!" קוראת ג'ולי. "אני מכירה את המבט הזה!"
עכשיו , תורה של אוולינה לשתיק את ג'ולי. "ששששש!"
"ספרי לי הכל, מיד ועכשיו!" דורשת ג'ולי, היא מניחה את הבורגר שלה, ומחכה פעורת עיניים לשמוע מה יש לאוולינה לספר לה.
אוולינה רוכנת מעט קדימה, היא מניחה גם כן אתה הבורגר שלה.
"אנחנו נפגשים בשבת." היא אומרת, מנסה לא להסגיר שום רגש.
"או-מיי-גד!" קוראת שוב ג'ולי, היא מכסה את הפה שלה בכף ידה, לא מאמינה למה שהיא שומעת. "את צוחקת עליי!"
אוולינה מנידה בראשה לשלילה, חיוך מטופש על פניה.
"מה? איך זה קרה?"
"את רוצה את הגרסה הארוכה או את הגרסה הקצרה?" היא שואלת.
"ברור שאת הארוכה!" קוראת ג'ולי.
"אוקיי, את ביקשת את זה." מצחקקת אוולינה, ואז היא מתחילה לספר לה, היא מספרת לה הכל.
היא מספרת לה על דבון וארתור והריב ביניהים.
היא מספרת לה על המכה שקיבלה במהלך הריב בין התלמידים, ועל הקרח שסאן דאג להביא לה.
היא מספרת לה שהתקשרה לסאן באותו ערב, כדי להודות לו והזמינה אותו לקפה, ושיום אחרי- בבית הספר, הוא הפך את הכל והזמין אותה לבוא איתו לאיזה מקום.
היא סיפרה לה את זה בדיוק כפי שזכרה שקרה, ממש מההתחלה ועד הסוף, בלי להחסיר שום פרט, ועכשיו ג'ולי פשוט יושבת מולה ובוהה בה בפה פעור כמו איזה תמהונית.
"אומייגד, ג'ולי, את מוכנה לאכול כבר?" מבקשת אוולינה, היא מצביעה על הבורגר שלה שמתקרר.
"אוולינה. "היא מתחילה לומר. "את יוצאת לדייט עם סאן!" היא כמעט צווחת.
"שקט!" מהסה אותה אוולינה, היא מביטה סביב המסעדה, בודקת שאף אחד לא שם לב להתפרצות של ג'ולי. "זה לא ממש דייט!" היא ממהרת לומר.
"זה דייט!" צורחת ג'ולי בשנית. "גם אם לא קראתם לזה דייט, זה דייט!" היא צורחת שוב.
אוולינה לועסת חתיכת צ'יפס, היא מנסה להסתיר ככל יכולתה את ההתרגשות שלה מהפגישה הזו.
"אבל לא קראנו לזה דייט, הוא לא שאל אם אני רוצה לצאת איתו לדייט." היא ממהרת לומר.
"אומייגד, אוולינה, אני צריכה להסביר לך הכל?" היא שואלת. "בין אם קראתם לזה דייט ובין אם לא, זה לגמרי דייט. את הולכת לפגוש אותו, רק את והוא- כמו מה זה נשמע לך?"
"א-אני…" היא מתחילה לומר אבל לא מסיימת, היא נאנחת ומכסה את פנייה בידייה. "ג'ולי." היא מתלוננת , "תעזרי לי. הבטן שלי מתהפכת בכל פעם שאני חושבת על זה."
ג'ולי מביטה בה בשביעות רצון.
"את לחוצה?" היא שואלת.
אוולינה מהנהנת. "אני מאוד לחוצה." היא מודה.
"למה את לחוצה אם זה לא דייט?" היא שואלת, נהנית להקניט אותה.
אוולינה יורה בה מבט כועס, וג'ולי פורצת בצחוק.
"אוקיי, אוקיי, אבל זה ממש הגיע לך!"
אוולינה נאנחת רגע לפני שהיא מוצאת את המילים הנכונות.
"זה מלחיץ, וקצת מביך, הוא ואני – לבד…"
ג'ולי מצקצקת בלשונה.
"תקשיבי לי טוב גברת, אם תהרסי את זה אני אהרוג אותך, את שומעת?"
אוולינה מתחילה לצחוק, היא נשענת אחורה על הכיסא שלה ונאנחת שוב.
"אז זה דייט? זה באמת דייט?" היא שואלת.
"או, אוולינה, זה דייט. ואל תתני לו לצאת מזה, זה לגמרי דייט."
אוולינה נושכת את השפה התחתונה שלה.
"אני חושבת שאני ממש מחבבת אותו, ג'ולי." היא מודה בקול רם, הלחיים שלה מאדימות בין רגע. "ואני מפחדת שזה יהיה מביך כי עוד לא דיברנו על הנשיקה ההיא, לפני החופשה."
"אז הנה ההזדמנות שלך, תשאלי אותו על זה ותקבלי את התשובה שלך אחת ולתמיד למרות שאת יודעת מה אני חושבת." היא מצחקקת, אוכלת עוד צ'יפס.
אוולינה מגלגלת את עינייה, ג'ולי מביטה בה.
"בחייך אוולינה, את יודעת שאני צודקת, הוא מת עלייך. זה ברור." היא מחייכת ומביטה בחברתה.
"את לגמרי מתחילה להתאהב." פוסקת ג'ולי, היא מביטה באוולינה בשעשוע גלוי ותוך כדי מכרסמת את הצ'יפס שלה.
אוולינה הפעם לא מוחה, היא רק מחייכת, כאילו מודה באשמה.
ומאותו רגע ואילך, היא מוצאת את עצמה סופרת את השעות והדקות עד לרגע שבו תפגוש את סאן.

****************
הלב שלו דופק מהר בכל פעם שהוא מתעכב לרגע, וחושב על הסיבה שבגינה הוא עושה את מה שהוא עושה הרגע.
הוא מתארגן, בבוקר יום שבת- הוא מתארגן כדי לצאת, ולא סתם לצאת, הוא יוצא כדי לאסוף את אוולינה.
"אלוהים." הוא פולט אל חלל הדירה שלו. הוא מביט בבואה שלו במראה, ליד הרגל שלו נמצא הכלבלב הקטן שלו שכבר קיבל שם בינתיים.
"סטיקי, אתה מוכן לעזור לי פה?" הוא שואל לכיוונו. "אני מתמוטט פה."
הכלב הקטן, סטיקי, מביט בו בבלבול.
סאן נאנח, הוא לא מצליח להבין מה קורה לו, הוא מרגיש לא רגוע ותזזיתי באופן יוצא דופן.
זה מוזר.
בעצם זה ממש מוזר, מאוד מוזר.
זה כל כך מוזר שהוא לא מצליח להרגיע את עצמו.
הוא מוצא את עצמו מתהלך בבית כמו נער, צועד מימין לשמאל ובחזרה לסלון תוך כדי שהוא משוחח עם סטיקי, שהולך אחריו לכל מקום.
"אני בסך הכול לפגוש את אוולינה." הוא אומר. "אנחנו נשתה, נפטפט קצת וזהו. זה לא כזה ביג דיל, נכון?"
הוא עומד מול סטיקי ומביט בו, כאילו ממתין לתשובה שלו.
הוא לוקח נשימה עמוקה אל תוך הריאות שלו, מזכיר לעצמו שזו לא הפעם הראשונה שהוא יוצא עם בחורה.
מזכיר לעצמו בפעם המיליון בערך, שזו בסך הכל אוולינה.
"זאת רק אוולינה." הוא ממלמל לעצמו, "נכון, סטיקי?" הוא שואל, מביט בכלב כאילו הוא באמת מסוגל לענות לו.
הוא מעביר אצבעות בשיער שלו, מסדר אותו לצד אחד ואז לצד השני לפני שהוא מחליט פשוט להשאר אותו כמו שהוא, מעט פרוע.
הוא מחליף בגדים שלוש פעמים.
ואחרי שלוש פעמיים, והתייעצויות שלא הועילו עם סטיקי, הוא סוף סוף מחליט ללבוש סוודר שחור, מכנסי ג'ינס שחורים וג'קט שחור קל.
הוא בוחן את דמותו מול מראת הקיר שנמצאת בפרוזדור, מביט בעצמו רגע ארוך ואחר כך מיישר את הסוודר שלו ומחליק את הידיים על הג'ינס.
רגע אחרי, הוא כבר חוזר בחזרה אל חדר השינה שלו כדי לנעול נעליים, סטיקי הולך אחריו.
בדרך כלל, הוא נועל נעליי ספורט- הפעם הוא בוחר לנעול נעליי ואנס שחורות, אין שום סיבה להתלבש ספורטיבי הפעם.
כשהוא מסיים לנעול את הנעליים שלו הוא נכנס למקלחת כדי להתבשם, בדרך הוא כורע כדי ללטף את סטיקי.
אחר כך הוא צועד למטבח, ומוציא שקית קניות רב פעמית, לתוכה הוא משליך שקית אחת של צ'יפס, ושקית אחת של דוריטוס.
אחר כך, הוא צועד למקרר, ומוציא שני בקבוקי בירה, הוא מעיף מבט בסטיקי.
"שאקח גם סודה?" הוא שואל. "למקרה שאוולינה לא שותה?" הוא מזעיף פנים לרגע, ואז מנענע את ראשו מצד לצד, מחליט להוסיף גם שני בקבוקי סודה בטעם פטל לשקית.
"אוקיי, אני זז." הוא אומר, סטיקי צועד לכיוונו, הוא מיילל מעט וסאן מצחקק.
"היי, אל תקנא. אני אחזור מהר." הוא אומר, כורע ברך מולו כדי ללטף אותו.
"האוכל שלך בקערה, ויש לך גם מים." הוא מצביע על קערת המים והאוכל של הכלב. "השארתי לך גם כמה צעצועים אז תשעשע את עצמך."
סטיקי, כמו מסרב להתנחם, ממשיך ליילל, הוא מביט בסאן, וכשסאן מביט בו בחזרה, הוא מרגיש כאילו לא יוכל לעמוד בכך.
"בחייך סטיקי, אני לא יכול לקחת אותך איתי." מתחנן סאן.
הוא מביט בכלבלב הקטן, וכשהכלבלב מילל שוב הוא כורע ברך מולו שוב.
"אני תכף חוזר. מבטיח." הוא נעמד אחרי שהוא מלטף את פרוותו של הכלבלב הקטן ומחייך אליו.
"אני אביא לך משהו טעים, אתה תהיה בסדר."
ובמילים האלה, הוא יוצא מהדירה, משאיר את הכלבלב הקטן לבדו.

************
אוולינה מביטה בעצמה במראה, היא סורקת את המראה שלה ולא מצליחה להחליט אם היא לבושה בהתאם או לא.
היא לובשת סוודר רחב בצבע לבן, ג'ינס שחור, וזוג נעליי אולסטארס.
מסביב לצוואר שלה היא כורכת צעיף שחור, והיא דואגת גם לאסוף את השיער שלה לקוקו גבוה.
היא מביטה בעצמה במראה, לא מצליחה להחליט אם המראה שלה מספיק פשוט.
היא לא רוצה לגרום לזה להראות מוזר, היא לא רוצה שזה יהיה מוזר.
היא נושכת את השפה התחתונה שלה, מביטה בעצמה עוד שעה ארוכה עד שהצלצול בפלאפון שלה, שמסמן על הודעה חדשה שנכנסה מעיר אותה מהחלומות שלה.
יש לה הודעה חדשה מסאן.
"פה." הוא כותב, והיא מוצאת את עצמה מחייכת, הבטן שלה מתהפכת.
אבא שלה, שיושב בכורסה שלו מביט בה כשהיא חולפת בדרכו.
"לאן את יוצאת?" הוא שואל בסקרנות.
היא מחייכת, ומושכת בכתפיה קלות תוך כדי שהיא תולה תיק קטן על הכתף שלה.
"נפגשת עם ידיד." היא אומרת קצרות, לא בטוחה איך לנסח את מה שעומד לקרות עכשיו.
"ידיד? מי זה הידיד הזה בדיוק?" מתחקר אביה.
"אבא נו באמת, מה זה משנה?" היא ממהרת לומר.
"אוקיי, אוקיי. בסדר, אני לא הולך לחטט." הוא אומר, מרים ידיים כמי שמסמן על תבוסה.
"יופי, תודה." היא אומרת בחיוך.
סאן אמר שהוא פה, זאת אומרת שהוא כאן בחוץ.
הלב שלה מקפץ עם כל צעד שהיא עושה אל עבר הדלת.
וכשהיא כבר ברחוב, היא עוצרת לרגע כדי לקחת נשימה עמוקה ואז היא מעיפה מבט הצידה, מחפשת הרכב של סאן.
היא מביטה ימינה ולא רואה שום רכב.
אחר כך, היא מביטה שמאלה ואז, במרחק מה מדלת הבית שלה היא מאתרת את הטויטה הכסופה שלו.
הלב שלה משתולל כשהיא מבחינה בסאן יושב בתוכו.
הוא נראה שקוע בדבר מה בפלאפון שלו, והיא מנצלת את הרגע הזה כדי להתקדם לכיוונו.
בדיוק כשהיא מתחילה לצעוד לכיוונו, הוא מרים את מבטו ומבחין בה, המבטים שלהם מצטלבים וכשהוא מחייך, אוולינה מרגישה בתוך חלום.
כשהיא מול הרכב, היא דופקת על החלון ומחייכת אל סאן, הוא עדיין מחייך בחזרה וכשהיא פותחת את הדלת, היא מבינה מה הדבר שהעסיק אותו.
זה לא היה הפלאפון שלו, זו שקית חטיפים.
היא כנראה נראית מבולבלת כי סאן מיד מחייך. "אני יכול להסביר." הוא ממהר לומר, הוא ממהר להזיז את השקית מהמושב שלצידו אחורה, כדי שאוולינה תוכל לשבת.
כשהיא כבר בתוך הרכב, ואחרי שהיא משתכרת מעט מהבושם שממלא את הרכב, היא יכולה לראות שהוא מחזיק בידו שקית חטיפים לכלבים.
"תסביר בבקשה, אני סקרנית." היא מבקשת, מבט משועשע על פנייה.
לרגע, ממש לשביר שניה, סאן נראה ממש נבוך. רגע אחרי הוא כבר מצחקק.
"אוקיי. אוקיי." הוא מתחיל. "זה לא בשבילי, זה בשביל איזה כלב שמצאתי." הוא מסביר.
"כלב שמצאת?" היא שואלת.
"כן, לפני כמה ימים, מצאתי כלבלב קטן באמצע הרחוב, מאז הוא אצלי בבית." הוא עוצר לרגע, מנער את שקית החטיפים מולה. "זה בשבילו, רק רציתי לדעת מה אני נותן לו לאכול, אף פעם לא היה לי כלב." הוא מצחקק מעט.
אוולינה מרגישה בחיוך שמתפשט על פניה, המחשבה על סאן מטפל בכלב מצחיקה אותה.
"אז עברת בחנות לפני כן כדי לקנות לו חטיף?" היא שואלת.
"כן, אין לך מושג!" הוא רוטן. "הוא התחיל ממש ליילל כשיצאתי."
"אווווו, זה חמוד!"
"חמוד אבל גם מעצבן קצת, הוא הולך אחרי לכל מקום בבית." הוא נאנח לרגע. "הבטחתי לו חטיף בתמורה לכך שיתן לי לצאת בלי סצנות." הוא מצחקק, מעיר את מנוע הרכב לחיים.
"בחייך, זה ממש חמוד. הוא בטח ממש נקשר אליך!"
"זו בדיוק הבעיה. הוא כל כך דביק!"
אוולינה צוחקת בשקט.
"איך קוראים לו?"
הוא מעיף בה מבט לרגע, ואז מחזיר אותו בחזרה אל הכביש.
"סטיקי."
אוולינה מצחקקת ואז מנידה בראשה לשלילה. "זה ממש לא יפה מצידך."
הוא צוחק, מושך בכתפיו.
"הוא במילא לא מבין, וזה גם מתאים לו מאוד."
היא מביטה בו קצרות בלי לומר מילה, ואז מחייכת.
"דרך אגב, טעיתי בבית?" הוא שואל.
"לא טעית, פשוט עצרת בבית ליד." היא אומרת.
שתיקה שוררת במשך מספר רגעים, ואז אוולינה מפרה את הדממה.
"לאן אנחנו הולכים?" היא שואלת.
חוך שובב עולה על שפתיו בין רגע.
"אמרתי לך.." הוא מתחיל לומר. "מקום נחמד."
המבטים שלהם שוב מצטלבים ואוולינה יכולה להשבע שהלב שלה עבר להתגורר באוזניים שלה.
"תסמכי עליי." הוא אומר, ומאותו הרגע, הפרפרים בבטן של אוולינה רק הולכים ומתגברים.