המשמרת פרק 2 – פרדוקס.

אלברט איינשטיין אמר איזה מזל שנתקלנו בפרדוקס, כעט יש תקווה להתקדמות כל שהיא. אבל איזה איזה תקווה ואיזה התקדמות כשגדלתי לא הייתה לי תקווה להתקדמות היינו יהודים יחידים ברחוב, הבית כנסת היה 10 רחובות מאיתנו למרות הכל היינו הולכים אליו כל שישי ושבת בבוקר, היינו עניים וכשסיימתי את הלימודים ההורים הלכו לבית כנסת כי אבא שלי רצה לבקש בקשת תפילה, באותו יום נכנס מחבל ורצח את שנהם ואז התפוצץ. אז אני בן אדם ללא תקוות.

לילה אחרון חגגתי על כך ששרדתי את השבוע הראשון של התמחות במועדון סמוך לקצה העיר,
הארדוול היה על העמדה וזה היה מהנה מאוד הערצתי אותו מאוד בשנים של הבית ספר לרפואה. גם קיבלתי זיון הכל היה נפלא. רק שכל הזיון דרך אגב היה נהדר חשבתי על כריס מוזר הא?

עכשיו הגיעה הזמן לשלב האחרון בנוסחת הזיונים שלי לברוח. כי אני מאחר לסיבובים וכי אני רוצה לברוח.

הגעתי לסיבובים איך שהוא בזמן טקאשי סיפר על בחור שהגיע אתמול בלילה עם אוזן על המצח.
וד"ר קורט דילאן יעשה לו השתלת אוזן חדשה ולא זאת שעל המצח. כל כך מפתה.
הגענו למטופל הראשון היה לו כיב קיבתי,
אמנדה – מי מציג?
סמנטה – אפשר?
אמנדה הנהנה בראשה לחיוב,
סמנטה – מר דניאל פנה למיון בשל כאבי בטן אמצעית שמאלית, נגלה כי יש לו כיב קיבתי לא שפירי.
אמנדה – איזה טיפול תמליצי?
סמנטה – ניתוח לכריתת קיבה מסביב לכיב. עד אז טיפול תרופות בינוני בכאב.
אמנדה – אתה תהיה בסדר והכי חשוב בהיי נחמד עד הניתוח. ג'ייס ופול אתם על זה.
הת'ר עשתה פרצוף מחליא ומאוכזב. לא התייחסתי להסבר של סמנטה אלא על הרופאה של מר דניאל והבנתי שנדפקתי\דפקתי לילה שעבר, ד"ר רייצ'ל לילי הלא היא הסטוץ הטוב מהלילה שעבר.

הגענו למקרה השלישי והמדובר כה האיש עם האוזן על המצח, ד"ר קורט חיכה לנו שם.
קורט – אמנדה את קורנת היום מה שלומך? (לקקן תחת הכי טוב בכל הבית חולים) מי מציג לנו למה לעזלזל אני לקחתי אוזן מתורם ולא מי זאתי שקיימת על המצח? כדאי שתחשבי מי עונה אנחנו עושים היסטוריה בספרי הכירורגיה הפלסטית (מלקק לעצמו כל כך שפל), ומר ארתור הוא הרוצה שנעשה זאת.
אמנדה – ד"ר לי תתחיל אתה
טקאשי – אנו לוקחים אוזן מתורם כי עבודה כזאת יכולה להיות קשה מידי?
קורט – לא קרוב אפילו. מי רוצה?
לא אהבתי פלסטיקה כל כך אבל זה ניתוח שיעשה לי שם טוב והוא מאוד "מגניב".
– אפשר ?
קורט – כן.
– אנו לא לוקחים את האוזן הזאת שעל המצח כי האוזן עשוי רק משכבות של רקמות עור ואין עליה כלי דם, וחוץ מזה החור יהיה כל כך גדול בפנים שהשתלת עור תהיה בלתי אפשרית משום שהעור ידחה ע"י הגוף. לכן רק נחתוך מהחלק הבולט. וכך שהבעיה היא לא באוזן בעיקר אלה במצח. וכך נעשה למר ארתור היקר אוזן (לומד מהמורה ללקק)
קורט – טוב מאוד. אתה איתי , אמנדה תבחרי אחד נוסף.
אמנדה סנדרסון את בפנים.

באותו הרגע הייתה לי הבעת פנים של WTF. כי מה עכשיו גם הציצים יהיו איתי כל הניתוח?
אמרתי לעצמי בתאכלס זה כלום לא קרה בנינו כלום אז עדיף להתנהג רגיל.
ומרב מחשבות אני רץ עכשיו לתפוס את המעלית, *איזה מזל* הצלחתי, איזה מזל רע כריס פה.
כריס – איזה מקרה טוב לשנה א' הא?
– כל השבוע התחמקת ממני פתאום מדברת איתי?
כריס – חחח, אז מה ציצים?
– חייב לדבר על זה?
כריס – חייב מאוד.
– רק שתדעי שלא בהיתי לך בציצים אלה עלייך,
כריס – באמת?
– בצחוק, ברור שבאמת את בחורה מאוד מושכת הייתי ניגש אלייך בבר או מועדון.
היא מתקרבת אליי
כריס – באמת?
היא התקרבה אליי עוד יותר
אני מסתובב אליה ולוחץ על כפתור המצוקה כדאי שיעצור את המעלית, היא מתקרבתמהר ומדביקה נשיקה שאלוהים ישמור, איך היא מנשקת היא עשתה לי חיבוק אגן עם הרגליים שלה ואז עצרנו ונתנו למעלית להמשיך.
המעלית פתחה את הדלתות שלה ואיזה מזל רע ולילי שם. אני הייתי אמור לעלות עוד קומה והיא נכנסה, וזה מביך,
לילי – מה שקרה קרה בטעות ואף פעם לא קרה.
– דיל.
לילי – שאלה אחרונה אבל…
– שוטי
לילי – היה טוב?
– אבל אמרת שזה לא קרה
לילי – תענה ותסתום.
– היה טוב… אפילו ממש,
לילי – באמת?
– לעזלזל איתכם
לחצתי על הכפתור שוב, היא הפילה את המסמכים קפצה עליי, ונכנסנו לאותה מתכונת, דבר אחד הפריעה לי כריס, הייתה לי הרגשה שצריך לעצור, אז עצרתי את העיניין ואמרתי די.
לילי – מה קרה לך?
– לא מרגיש לי נכון.
לילי – ולברוח לי בבוקר זה נכון?
– את אוהבת אותי? יש לך רגשות? כי לי יש למישהי אחרת.
לילי – רק רוצה עוד פעם אותך בתוכי.
– הפיק לך פעם אחת.
הלך עליי מבחינת כירורגיה כללית, לא נעים אבל לא נורא, יש עוד הרבה התמחויות לא ככה?
טוב אז לא שוכבים עם אחראיות יותר זה לקח.

כמה דקות לפני הניתוח כששטפנו ידיים לי ולכריס הייתה שיחה,
כריס – מה אנחנו עושים?
– מתכוננים לניתוח.
כריס – קמת מצחיק היום, הא?
– בואי איתי לארוחה היום בעשר?
כריס – אני לא מאלו.
– בעשר, ארוחה רעיון טוב. אל תחשבי תני לעשות.
כריס – אתה מקשיב בכלל?
– אוסף אותך ברבע לעשר,אני משתחרר מוקדם יותר היום.
כריס – אתה מעצבן אמרו לך?
– עכשיו אמרו לי.
בתחילת הניתוח קורט אומר שהוא נותן לכריס לבצע את החתך באזור ההשתלה, ראיתי שהיא מפוחדת, היא לקחה נשימות זה לא עזר ואני לקחתי אומץ ומול חדר ניתוח מלא שמושמע לייב בגלריה, אמרתי כריס תסתכלי עליי הכל יהיה בסדר, (אני חייב להפסיק עם הטלנובלות נהייתי קיטשי ברמות) היא הקשיבה לי, וכמובן שזה לא עזר והיא חתכה חלק גדול יותר משצריך, בראש שלי עבר צרור קללות, ארסנל שלם.
קורט התעצבן והעיף אותה הוא המשיך ולפעמים נתן לי להחזיק דברים היא רק צפתה מהצד לא שהפריע לה, בכל זאת היא בניתוח גדול מאוד, והיא רק מתחילה, בין לבין היא קרצה לי וגרמה לי להאדים.
בסוף הניתוח נפגשנו בקבלה, היא אמרה לי בוא אחרי, הבנתי מה הולך כאן… חדר כוננות.
היא יודעת לזוז, אפילו טוב יותר מלילי… לפני עשר לקחתי אותה מהבית חולים ונסענו למסעדה קרובה. גם שם חזרנו על התהליך. ומסתבר שיש כזה דבר תקווה להתקדמות, הייתה לי תקווה שיתקדם מזה משהו, ידעתי שאני רוצה את כריס. אחרי המסעדה חזרתי לדירה,
אחים שלי ישנו הסתכלתי על הקטן ובכיתי. למה הם גודלים בלי הורים, למה להם אין תקווה כזאת, אני בטוח שאין.