המשך מס'3 של סיפור אהבה אבוד

לאחר שהגשם פסק לכמה ימים, ג'ייק דהר על גב סוסו אל מעבר לגבעה… הוא סרק את השדה אך, לא ראה דבר!
רגע… זה…זאת… זאת היא ! הוא דהר לכיוונה ונראה שהיא שמה לב עליו כי היא הפסיקה להבריש סוס שחור והפנתה את מבטה אל כיוונו. "היי," אמר, וקפץ מהסוס, "שחכתי לשאול אותך משהו אז… מה הוא שמך?" "שמי ג'נט" ענתה וחיוך קטן עלה על פניה. "ג'נט קברה." תיקנה את עצמה… ונעצה את מבטה בדשה. 'אני לא מאמינה שבמאת בשביל זה נוצרתי.' חשבה לעצמה. "את תרצי לבקר בארמון לפעמים?" שאל ג'ייק, "בטח." ענתה ג'נט, "יש רוח חזקה." אמרה לעצמה בקול.
"כן." ענה ג'ייק, "את תרצי להתלוות עלי עכשיו לארמון?" שאל.
ג'נט הסמיקה. "טוב…" אמרה בקול קטן וחמוד.

ג'ייק קפץ על הסוס שלו וג'נט עלתה על הסוס שלה. הם דהרו ושעירה ושמלתה האדומה של ג'נט התנופפו ברוח.