המראה – סיפור עצוב

טוב קודם כל רציתי להגיד שזה יהייה משהו בין אגדה לסיפור עצוב.. זה אמור להיות סיפור קצר אבל אני עוד לא יודעת עד כמה ..
טוב אז העלילה מתרחשת בסוף המאה ה18.

======================================
הקרקס הנודד של רוקחלד התקדם לאיטו דרך רוחות הסופה הסוערות .. ירד גשם זלעפות והסוסים נאבקו עם הקור והרוח החזקה.. כל שחקני הקרקס לא הצליחו לישון ,לכן ישבו במעגל ושרו להם שיר ישן ועצוב חייהם הקשים של הנודדים.. ואכלו לאיטם את שאריות המזון..
כשפתאום ליקה אמרה "שמעתם את זה?!"
"את מה?" שאל פייר
"כאילו קול של תינוק.." אמרה ליקה
"אני לא שומעת כלום…" סופי התערבה בשיחה
"הנה.. מה לא שמעתם בכי של תינוק…. צריך להגיד לג'ק שיעצור את הקרקרה.." אמרה ויצאה בריצה..
סופי יצאה אחריה.. אך הקרקרה כבר נעצרה ..
ליקה שמה על עצמה מעיל ופתחה את הדלת (של הכרכרה) "אל תגידי לי שאת הולכת לאצת!…קור איימים בחוץ.." קראה לה סופי. ליקה הסתכלה אליה במבט של 'אני עושה את זה'.. ויצאה..
"חכי! אני באה איתך.." קראה לה סופי " אבל אם שתינו נמות מקור ורק אחרי מאה שנה ימצאו את עצמותינו זה יהייה באשמתך".. צעקה ויצאה אחריה..
הם יצאו.. ומצאו את עצמם בדרך באמצע היער. "מה קורה שם. למה עצרנו?.." נשמעו צעקות מקרקרות שהיו מאחוריהם. "רק רגע " צעקה אליהם ליקה..
"בואי אני שומעת את הבכי משם .." היא אמרה לסופי… והצביעה לכיוון היער
"אני לא שומעת.כלום.. ואין שום סיכוי שאני נכנסת למקום הזה.." התנגדה סופי
"טוב אני אלך לבד.." אמרה ליקה ונכנסה ליער האפל..
"טוב חכי לי! למה את כאזות קשה.." צעקה סופי ורצה בעקבותיה..
================
כעבור חצי שעה .

"הנה הם !!!" צעק פייר.
צלליותיהם של סופי וליקה נראו ביער. וכשהם התקרבו בידהן הייתה סלסלה.
"איפה הייתן? כולם חיכו לכן. כבר רציתי לשלוח את ג'ק לחפס אתכן..סופי מה יהייה" אמר מר רוקחלד.
"אבא.מצאנו תינוקת." אמרה לו סופי והצביעה על הסלסלה שליקה החזיקה..
ליקה פתחה את הסלסלה ובתוכה הייתה תינוקת מתוקה שישנה..
"אלוהים אדירים!!" אמר מר רוקחלד "… היא כל כך קטנה.. איפה מצאתן אותה?"
"ביער מתחת לאחד העצים..אבל היא נרתבה והתקררה נורא .. אנחנו חייבים להשאיר אותה מר רוקחלד … אחרת היא תמות.." אמרה ליקה
"בבקשה אבא.." התחננה סופי
"בסדר.." נאנח מר רוקחלד.. "נשאיר אותה..אבל אתן תהיו אחראיות עליה לא אני !"..
"אין בעיה מר רוקחלד. אנחנו נטפל בה".. אמרה ליקה.
מר רוקחלד הסתובב והלך.
"איך נראה לך שקוראים לה?" שאלה סופי
"לא יודעת…. אבל בואי נראה לה רוז."
הן עלו חזרה על הקרקרות.. והמשיכו בדרכם .

================כעבור 5 שנים ==========================
"נו איך הייתה ההופאה?" שאלה סופי..
"מדהים !!!" .. "במיוחד הקטע שלך ליקה." ענתה רוז וחייכה אל ליקה.
"שוב ליקה! גם אני עושה בקרקס הזה תפקיד מאוד חשוב.." אמרה סופי עם טיפת עלבון בפיה.
"מעבירה עמוד לנגנים ומחליפה את האוכל לחיות?!" אמרה רוז מצחקקת
"כן! אם לא הייתי עושה את זה הנגנים היו נתקעיםש שעה על אןתה מנגינה והחיות היו מתות.." אמרה סופי וצחחקה גם כן..
"בטח.." אמרה ליקה וזרקה על סופי כרית..סופי החזירה לה וכך זה ההפך לקרב כריות..והחדר כולו התמלא נוצות…
"מה קורה כאן?! "שאל פייר שבדיוק נכנס לחדר.. אך הבנות לא יכלו לענות לו. כי הם היו במתקפת צחוק..
"כלוום.." ענתה לו ליקה וזרקה עליו כרית.. והם פרצו בצחוק מתגלגל .."אם מר רוקחלד רואה את זה הוא יתלה את כולנו.."
"כן. צריך לנקות כאן" הסכימה ליקה.
=============כעבור שבוע============================
הקרקס עצר בעיירה קטנה שבה הציג הופעה עם אקרובטים ליצנים ועוד..
בסוף ההופעה יצאו סופי ליקה ורוז לרחוב.. "זה היה כל כך יפה.." אמרה רוז.. במיוחד הקטע הזה של השירה." אמרה וזימרה מנגינה.. "רוז. את שרה מדהים! למה לא ידענו על זה לפני כן.." התפאלה סופי..
"תשירי עוד משהו" אמרה ליקה. רוז זימרה כל מיני שירים והבחורות הקשיבו לה בהתפאלות. אפילו אנשים ברחוב עצרו להסתכל על הילדה המזמרת.. "יש לה קול של מלאך." קבעה עובדה סופי..
הם המשיכו ללכת בעודן ממשיכות לדבר על תגלית קולה המדהים של רוז…אך פתאום ראו ברחוב ילד שמנגן על חליל ומבקש נדבות..ליקה נתנה לו כמה מטבעות ושאלה "איך קוראים לך?"
"בארד" ענה הילד.
"איפה ההורים שלך?" התערבה סופי
"אין לי הורים. הם מתו לפני שנה"
"אויי איזה מסכן. גם לי אין הורים " אמרה לו רוז .. "אבל ליקה וסופי אימצו אותי.."
"בוא איתנו" אמרה ליקה
"מה את רוצה לקחת אותו איתנו ?! אבא שלי יהרוג אותך !!" צעקה סופי
"בינתיים לא נגיד כלום לאבא שלך…"
היא הכניסה את הילד מתחת לחצאית השמלה שלה והעלתה אותו לקרקרה…
===========כעבור שבועיים===============================
"ללללללליייייייייקקקקקקההההה"!! קרא מר רוקחלד.
ליקה רצה לעבר חדרה שבו עמד מר רוקחלד…
"מה הילד הזה עושה בחדר שלך?? ולמה הוא אמר לי שהוא גר פה!! ומה שהכי מעצבן אותי – אני כמו תמיד לא יודע על ה כלום!!!"
"טוב אני אספר הכל מהתחלה.." נאנחה ליקה "כשהיינו בהופעה בוויוורלי בייס הלכלו ברחוב ופתאום רוז שרה לנו משהו וסה היה פשוט מדהים יש לה קול של מלאך! באמת אתה חייב לשמוע.."
"מה זה קשור לילד שמאצתי עצלך בחדר???" קטע אותה מר רוקחלד
"אהה. טוב ואז פתטום ראינו אותו הוא ניגן על חליל וזה היה באמת מדהים .. נתתי לו כמה מטבעות. והוא אמר לי שאין לו הורים אז ריחמנו עליו והחלתנו שהוא יכול לחיות איתנו. לא?! הוא לא אוכל הרבה.."
"ליקה!!את פשוט יצאת מדעתך!! אולי פתח פה בית יתומים במקום קרקס?! למה לא.." אמר מר רוקחלד בעוקצנות..
"לא… אבל חשבתי שאולי באחת ההופעות נשתף גם ילדים..!" אמרה ליקה נלהבת
"שנייה.. תחקה כאן .." אמרה למר רוקחלג והשיבה אותו על כסא.