המקובל והחנונית פרק 5

פרק 5:
"מה את חושבת שאת עושה?." אמר קובי אחרי שדחף את קטיה ממנו
"אבל קובי אל תעמיד פנים שאתה לא אהבת את הנשיקה." אמרה קטיה מבולבלת
"אני באמת לא אהבתי." אמר קובי וניגב את השפתייים שלו עם הידיים
"זה בסדר קובי.אני יודעת שאתה אוהב אותי והאמת היא ש..גם אני אוהבת אותך כבר הרבה מאוד זמן." אמרה קטיה
קטיה רצתה לנשק את השפתיים של קובי עוד פעם אבל הוא עצר אותה.
"אני מיצטער,אבל..אני לא אוהב אותך." אמר קובי בכנות
"..למה אתה משקר לי?אתה מפחד שיהיו כאלה שיהיו נגד האהבה שלנו?." אמרה קטיה ודמעות מתחילים לזלוג מהעיניים שלה
"קטיה,אני לא משקר.אני באמת לא אוהב אותך ולכן אין אהבה שלנו.אני באמת מיצטער,בבקשה אל תבכי." אמר קובי וניגב את הדמעות שהמשיכו לזלוג לה מהעיניים
"אתה מאוהב במישהיא אחרת נכון?מי זאת?." אמרה קטיה ודחפה את קובי בכעס
"רגע,את אומרת שזה שאני לא אוהב אותך אז אני צריך להיות מאוהב במישהיא אחרת?." שאל קובי בטיפה כעס
"אז זה לא נכון?." אמרה קטיה בתקווה שזה באמת נכון
קובי לא ענה לה וקטיה הבינה שהוא התאהב במישהיא אחרת.
"אני הבנתי.זה בסדר…אנחנו יכולים לפחות להיות ידידים?." שאלה קטיה והעיניים נצצו בתקווה
"כמובן שכן." אמר קובי וחייך אליה
"יופי.בהצלחה לך עם הילדה שאתה מאוהב בה,מקווה שתכבוש אותה." אמרה קטיה וחייכה בחזרה
"תודה,אני שמח שהכל בסדר בנינו." אמר קובי וחיבק אותה
קטיה החזירה את החיבוק.אחרי שהם הפסיקו את החיבוק שנמשכה כמה שניות,קטיה יצאה מהכיתה.
"קובי אתה תהיה עוד שלי והילדה שלך הולכת להיצטער על היום שהיא נולדה." אמרה קטיה בלב וחייכה חיוך שטני
קובי שעדיין נשאר בכיתה נאנח ויצא למסדרון.
"אז מה היא רצתה?." שאל נדב שהיה מאחוריו
קובי הסתובב אליו וסיפר לו את כל מה שקרה.
"…קובי,כדי לך להיזהר..אני לא חושב שקטיה באמת הולכת לוותר עליך,ואם היא עכשיו יודעת שאתה מאוהב במישהיא,אז זה לא טוב בכלל." אמר נדב בקול מודאג
"אתה סתם מגזים,קטיה הבינה וקיבלה את זה.אני לא חושב שזה שהיא יודעת שאני מאוהב יעשה משהוא רע,אני בטוח שהיא לא תספר לאף אחד ולא תעשה אם זה כלום." אמר קובי בלי שום דאגה
"כמה שאתה תמים." אמר נדב ונאנח
"טוב,בוא נלך למזכירות,אני גווע מרעב ואין לי אוכל." המשיך נדב ושם את היד שלו על הבטן
"יש לי בתיק שתי כריכים.רוצה אחד ?." שאל קובי ופתח את התיק שלו
"לא,לא צריך.אני אקח מהמזכירות." אמר נדב
"איך שאתה רוצה." אמר קובי והוציא כריך אחד בשבילו
נדב וקובי הלכו למזיכרות.
"קובי?." שאל נדב והיסתכל עליו
"מה?." שאל קובי והיסתכל עליו בחזרה
"איך אתה תיתן את מכתב האהבה ליעל עם היא לא באה לבית הספר?." שאל נדב
"…היא צריכה לבוא מחר." ענה קובי
"אבל מה בקשר לאחיה?היא צריכה לשמור עליו." שאל נדב בסקרנות
"כן..אבל סבתא שלה צריכה לבוא היום והיא הולכת לגור איתם לזמן מסוים.היא לא רוצה שיעל תפסיד זמן לימודים." ענה קובי
"אה..יופי לך." אמר נדב
"חוץ מזה,אם היא לא הייתה באה אז יכולתי ללכת עד לבית שלה." אמר קובי
"ומה הייתה עושה?עולה למרפסת כמו רומיאו?." שאל נדב בלגלוג
"..נדב,לעלות עד למרפסת של הבית שלה,זה מסוכן." אמר קובי וצחק
"..ספיירדמן יכול." אמר נדב
"אני לא ספיירדמן ולכן רוב הסיכויים שאני אפצע." אמר קובי וגילגל עיניים
"..זה היה צריך להיות בדיחה.אתה פשוט בלתי אפשרי." אמר נדב ונאנח