המקובל והחנונית פרק 4

פרק 4:
"אז..איך היה אתמול?." שאל נדב בהתרגשות
"אני לא יודע על מה אתה מדבר." ענה קובי
"שקרן.בוא ספר לחבר המדהים שלך." אמר נדב והתיישב על השולחן שבכיתה
"…היה מדהים." ענה קובי וחייך
"פרט טיפה." אמר נדב שהתרגש יותר
"אני שאלתי אותה היא לא הגיעה לבית הספר,לקחנו את אחיה מהבית הספר ואז כשחזרנו לביתה,דיברנו על כל מיני דברים ואחר כך הלכתי הביתה." ענה קובי
"מה?וזהו?." שאל נדב מאוכזב
"והיתחבקנו." אמר קובי וחייך חיוך גדול
"התחבקתם?איך זה קרה?מי חיבק את מי קודם?מה הרגשת?אני בטוח שהרגשת שאתה בעננים." אמר נדב וצחק
"כן היתחבקנו.אני שאלתי אותה למה היא לא הגיעה אתמול לבית הספר.היא אמרה לי שלהורים שלה היה תאונה והיא צריכה לשמור על אחיה.היא התחילה לבכות,אז חבקתי אותה.הרגשתי טוב כשחיבקתי אותה.לא,הרגשתי מדהים." ענה קובי וחייך
"שיואוו איזו מיסכנה." אמר נדב וחייך חיוך עצוב
"כן.אני ניסיתי לעודד אותה וקצת הצלחתי.אני מקווה שההורים שלה בסדר.אני לא רוצה לראות אותה עצובה יותר.כואב לי לראות אותה ככה." ענה קובי בעצב
"וואוו,אחי אתה ממש מאוהב.אני מקווה שהיא אוהבת אותך גם,אני לא רוצה לראות אותך שבור." אמר נדב
"גם אני מקווה.תודה חבר על זה שאתה דואג לי כל כך."אמר קובי וחייך
"ברור אחי שאני אדאג.זה מה שחברים אמיתיים עושים,לא?." אמר נדב וחייך בחזרה
"כן." צחק קובי
"אז..עוד 3 ימים עד ליום האהבה.אתה באמת הולך לעשות את זה?." שאל נדב
"כן,רק אני לא בטוח מה לכתוב לה." אמר קובי ונאנח
"תכתוב את מה שאתה חושב עליה ומרגיש כלפיה." אמר נדב
"חוץ מזה מה שאתה צריך לדאוג זה שיהיה לך איפה לשים את כל מכתבי אהבה ושוקלדים שיתנו לך ביום זה." המשיך את דבריו
"כן,שחכתי מזה.אבל גם לך יתנו הרבה." אמר קובי
"אני בטוח שלך יותר." אמר נדב וצחק
אילן נכנס לכיתה במהירות.קובי ונדב הסתכלו עליו.
"היי חברה,אני צריך עזרה דחוף." אמר אילן
"מה קרה?." שאל קובי בסקרנות
"נכון אדווה?האחת שרפאל מאוהב בה?היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי אתמול." אמר אילן ונאנח
"מה?אדווה?וואוו..מיסכן רפאל." אמר נדב
"מה לעשות?." שאל אילן
"אתה מרגיש כלפיה משהוא?ומה אמרת לה?." שאל קובי בסקרנות
"אני לא מרגיש כלפיה כלום ואמרתי לה את זה.פשוט אם רפאל יגלה הוא יהיה פגוע יותר ממה שהוא עכשיו.איך לא?האחת שהוא אוהב שלא אוהבת אותו מאוהבת בחבר הכי טוב שלו?זה ממש יפגע בו." אמר אילן
"ואני כבר פחדתי שאתה אוהב אותה." אמר נדב ונאנח
"הכל יהיה בסדר.אם היית אוהב אותה והייתה חבר שלה בלי לחשוב עליו לרגע,אז הוא יכול היה להיות פגוע.הוא כנראה יקנא בך,אבל הוא לא יפסיק להיות חבר שלך ולא ישנא אותך אם זה מה שאתה מפחד.אתה החבר הכי טוב שלך כבר שנים." אמר קובי וחייך
"וואוו עמוק." אמר נדב
"תודה חברה.אני אספר לו בהפסקה." אמר אילן וחייך
נכנסה לתוך הכיתה קטיה.היא התיישבה על השולחן של קובי וחייכה אליו
"היי קובי." אמרה אליו וניסתה להיראות חמודה
"אמ..היי?." ענה קובי
"אז…עוד 3 ימים יש יום אהבה.מתכוון לתת למישהיא משהוא?אולי למישהיא יפה וחמודה?." שאלה קטיה והתקרבה אליו יותר.
"אולי." ענה קובי והתרחק ממנה
"גם אני הולכת להביא למישהוא." אמרה קטיה וחייכה אליו
"וואוו מפתיע." אמר נדב וצחק
אילן צחק איתו עד שהוא ראה את המבט הרצחני של קטיה.
נשמע היה צלצול.קטיה קמה מהשולחן מאוכזבת והלכה לשבת במקומה.
כולם נכנסו לכיתה.בשיעור הראשון המורה להיסטוריה שאלה בקשר ליעל,וקובי אמר שהוא יספר לה אחר כך.בתום השיעור הוא התקרב אליה ולחש לה את הסיבה.הפרצוף המודאג שלה גרם לתלמידים להיות סקרנים.בשיעור השני גם שאלתה אבל הפעם המורה לחשבון ,קובי אמר לה גם שהוא יספר לה אחר כך וכשהמורה שאלה למה לא עכשיו,וקובי לא ענה,הסקרנות של התלמידים גדלה עוד יותר.
לאחר תום השיעור,היתה צלצול להפסקה.
"אז מה קרה ליעל?." שאל רפאל
קובי לא הספיק לענות כי אילן קטע אותו.
"תספר לנו אחר כך.רפאל אני צריך לדבר איתך." אמר אילן בקול מודאג
"אמ..אוקיי?." אמר רפאל
"בוא." אמר אילן ושניהם יצאו מהכיתה
אחרי שכולם יצאו מהכיתה,קטיה הלכה אל עבר קובי
"קובי?אני יכולה לדבר איתך רגע?." שאלה קטיה
ליפני שהספיק לענות היא קטעה אותו,אבל לא במילים אלא בנשיקה.