המקובלים והלא מקובלים – פרק 7

הוא סיים לשיר והתקרב אליה,לפני שהוא הספיק להשחיל מילה היא רצה משם…
זה היה כ"כ לא אופייני ומתאים ללינדה,בעלת הביטחון העצמי,שאוהבת את פרנקו כ"כ…הוא לא ניסה לרדוף אחריה כבר,הוא ידע מניסיון שהיא צריכה את הזמן שלה,אבל בכל זאת זה נראה לו מוזר למה היא הגיבה ככה?
-הבוקר הגיע,הוא ישב בחדר המחשבים-
אלגרה:"מתיאס,מה קורה?" שאלה אותו אלגרה בהתעניינות בעוד מתיאס מתקתק על המקלדת.
מתיאס:"הכול טוב,אלגרה,את צריכה משהו?" שאל אותה ועצר את ההקלדה במחשב.
אלגרה:"כן,אני צריכה לשאול אותך משהו…" אמרה אלגרה וחיכתה להסכמתו.
מתיאס:"תשאלי חופשי" אמר מתיאס בחופשיות.
אלגרה:"זו רק אני…או שגם אתה מרגיש אאוטסיידר ?" אמרה אלגרה בחשש לתשובתו.
מתיאס:"למה בדיוק את מתכוונת?" אמר מתיאס ועשה את עצמו לא מבין.
אלגרה:"עליי אתה לא יכול לעבוד,אתה יודע טוב מאוד למה אני מתכוונת…אני מתכוונת לזה שאתה כאילו לא שייך..לא קרוב לבנים..לחבר'ה שלנו…אתה לא רוצה לעשות אם זה כלום?שנה חדשה אתה יודע.." אמרה אלגרה ולקחה כיסא והתיישבה לידו.
מתיאס:"תשמעי אלגרה,תודה על הכוונות אבל לא ניראה לי שאת יכולה לעזור לי בזה" אמר מתיאס מיואש.
אלגרה:"אתה יושב לידי בכיתה,אני מכירה אותך עוד מהגן,אתה הידיד הכי טוב שלי,אתה בחור מקסים עם נשמה טובה,לא כדי שכולם יראו את זה,חוץ ממני?" אמרה אלגרה מוקסמת ממנו.
מתיאס:"אם באמת הייתי מעניין אותם,הם היו מכירים את מתיאס האמיתי,אבל את רוצה שזה לא ככה…" אמר מתיאס בעצב.
אלגרה:"אבל זה יכול להיות ככה…אתה רק צריך דחיפה קטנה ותאמין לי שהכול יסתדר.." אמרה אלגרה בחיוך.
מתיאס:"נגיד שאת תעזרי לי,איך בדיוק ? " שאל מתיאס מתעניין.
אלגרה:"כל דבר בעיתו,קודם כל אני צריכה את ההסכמה שלך,כן או לא?" שאלה אלגרה מחכה לתשובתו.
מתיאס:"טוב נו,כן" אמר מתיאס בחיוך כאילו נכנע לה.
אלגרה:"יש,תודה!!" חיבקה אותו.
מתיאס:"עכשיו אחרי שאני עניתי לך על השאלות,את יכולה לענות לי גם על שאלה?" הוא ענה לה והיא הרפתה את החיבוק.
אלגרה:"בטח,מה אתה צריך לדעת?" שאלה אותו אלגרה.
מתיאס:"למה את עושה את כל זה…כאילו למה את עוזרת לי?דווקא לי?ואל תמכרי לי את התירוץ הזה שאת טובה לכולם ועוזרת,כי אני מכיר אותך מאז שאת קטנה" אמר מתיאס.
אלגרה:"אני…פשוט אה..אני חייבת ללכת…." אמרה אלגרה בגמגום ויצאה מהחדר בריצה.
-צלצול,כל התלמידים נכנסים לכיתות,פרנקו ולינדה נכנסו הוא עצר אותה לרגע ולקח אותה לצד-
פרנקו:"אמור..חכי שנייה…" אמר פרנקו מנסה לעצור אותה.
לינדה:"מה?" שאלה אותו בלי חשק.
פרנקו:"לא אהבת את ההפתעה שלי?" שאל אותה בחיוך והתקרב אליה יותר ויותר קרוב,לינדה הרחיקה אותו ממנה.
לינדה:"אהבתי..פרנקו..פשוט…אתה יותר מדי באטרף..כאילו אני איזה סם שאתה זקוק לו..ואתה מלחיץ אותי" אמרה לינדה בקול מוטרד.
פרנקו:"בטח שאני באטרף…אני מכור אלייך…ואני חייב אותך לצידי" אמר פרנקו בחיוך.
לינדה:"גם אני רוצה שתהיה לצדי,אבל אתה חייב להבטיח לי שלא כל שני וחמישי נתחיל לריב…" אמרה לינדה מצפה לתשובה.
פרנקו:"אבל זאת את שלא רצית לדבר איתי אחרי מה שקרה לי עם מגי,זאת את שהקמת מהומה" אמר פרנקו לא מבין אותה.
לינדה:"נכון,אתה צודק,לך לא היה מגיע יחס כזה,זאת היא הכלבה בכל הסיפור הזה,ואני עוד לא גמרתי איתה,בעצם אני צריכה להודות לך שרבת איתה,אבל מצד שני פלרטטת איתה מול כולם…איך אתה היית מרגיש אם הייתי מפלרטטת אם אנחל?" לינדה שאלה בחיוך מתגרה.
פרנקו:"הייתי רוצה להרוג אותו אם הוא רק היה נוגע בך.." אמר פרנקו בזעם רק מלחשוב על זה.
לינדה:"אתה רואה?טוב לא משנה העיקר שעכשיו השלמנו" אמרה לינדה ופרנקו נישק אותה נשיקה מלאת תשוקה לאחר הזמן הממושך הזה שהם לא היו ביחד.
-גוסטבו נכנס לכיתה ויחד איתו גם מלווינה-
גוסטבו:"בוקר טוב תלמידים,כמו שאתם זוכרים,אמרתי לכם אתמול שהמנהלת רוצה לדבר איתכם,אז כולם להקשיב לה בבקשה" אמר גוסטבו והתיישב בשולחנו כאשר מלווינה החלה לדבר.
מלווינה:"דבר ראשון,אני מקווה שלמדתם לקח אחרי מה שקרה אתמול,ושזה לא יחזור על עצמו שנית כי פעם הבאה אני יעניש אתכם בחומרה.ודבר שני,היום אחה"צ יהיו בחינות כמו בכל שנה,לבנים,לנבחרת הכדורגל,ולבנות לקבוצות ריקוד ושירה,אתם מוזמנים לגשת בזמנכם החופשי ולהיבחן..אני מזכירה לכם הקפטנים נשארים אותם קפטנים:
פרנקו-קפטן כדורגל
לינדה-ראש הקבוצה,המנהיגה.
בהזדמנות הזאת אני רוצה לאחל לכם כמו שצריך שנה טובה,ושיהיה לכם יום טוב" אמרה מלווינה ובנימה נעימה זאת היא יצאה מן הכיתה.
גוסטבו:"טוב נתחיל ללמוד".
-השעות עברו,שעה לפני הבחינות,פרנקו שוטט לו במסדרון,לפתע הוא נתקל באחת מן התלמידות וכל הדפים שלה נפלו-
פרנקו:"סליחה,סליחה,אני ממש מתנצל, את בסדר?" אמר פרנקו בעודו מרים לה את הניירות והוא הרים את ראשו.
לולה:"זה בסדר,איך אומרים?זה סבבה" אמרה לולה ופרנקו השתדל שלא לגחך,הם התיישבו על הרצפה ונשענו על הקיר.
פרנקו:"אז מה?איך את מתאקלמת בבית הספר שלנו?" שאל פרנקו את לולה.
לולה:"זה די בסדר,הכרתי שתי חברות מדהימות..אלגרה ומגי..למרות שהם בריב..והכרתי עכשיו גם אותך…ואתה מדהים" אמרה לולה מוקסמת ממנו ומיופיו.
פרנקו:"תודה על המחמאה,גם לך לא חסר.." אמר פרנקו בחיוך מסמיק.
לולה:"מה?אף פעם לא הרעיפו עלייך מחמאות?" אמרה לולה בחיוך.
פרנקו:"לא ממש..חוץ מלינדה כמובן..היא הייתה די מתעצבנת אם היא הייתה שומעת אותך עכשיו.." אמר פרנקו והשניים צחקו.
לולה:"אבל אנחנו יכולים להיות ידידים טובים,נכון?" אמרה לולה וציפתה לתשובה.
פרנקו:"ברור,איזה שאלה?אני פה בשבילך 25 שעות ביממה,אז את תזדקקי למשהו את יודעת למי לפנות…" אמר פרנקו וחיבק אותה.
לולה:"תודה…זה ממש חשוב לי.." אמרה לולה בחיוך מעריץ אותו.
פרנקו:"אני חייב לספר ללינדה עלייך…נראה לי שאתם יכולות להיות חברות טובות.." אמר פרנקו בחיוך.
לולה:"הלוואי,אבל היא די שונאת אותי כמו שראית.." אמרה לולה בעצב.
פרנקו:"לא,ממש לא,פשוט לינדה,היא בעיתית קשה לה נורא להתחבר בהתחלה,אבל אל תדאגי כשאת תכירי אותה את תוקסמי ממנה" אמר פרנקו בחיוך וחשב על לינדה.
לולה:"אתה ממש אוהב אותה נכון?" אמרה באכזבה.
פרנקו:"יותר מחיי" אמר פרנקו כשלפתע עלה במוחו רעיון.
פרנקו:"אני יודע" אמר בחיוך רחב.
לולה:"מה?" שאלה אותו מסוקרנת.
פרנקו:"יש לי רעיון,למה שלא תלכי היום לבחינות ללהקה,וככה גם תכירי יותר טוב את כל הבנות ואת לינדה.." אמר פרנקו בחיוך.
לולה:"לא,ממש לא נראה לי,אני ביישנית ויש לי פחד במה,והם יותר מנוסות,הכול חדש לי…" אמרה לולה בפחד.
פרנקו:"אם לא מנסים לא יודעים…אני בטוח שזה תמיד מפחיד בהתחלה,אבל את תתרגלי..את בטוח שרה ורוקדת יפה…תשירי לי משהו.." אמר פרנקו ולולה נעמדה.
לולה:"אתה בטוח?" שאלה אותו,פרנקו הנהן והיא החלה לשיר:

הוא נשאר בפה פעור מהשירה שלה,הוא הוקסם ממנה,היא לה קול צלול ומרגיע,שלו ונעים…היא סיימה לשיר והוא ניגש אליה וחיבק אותה חיבוק אוהב כשלפתע דיאנה באה…
דיאנה:"פרנקו…איך אתה בוגד בחברה שלי?!?!?!" צעקה לו,ופרנקו מיד הרפה את החיבוק