המקובלים והלא מקובלים – פרק 5

הם עמדו בשורה ושתקו,לא היה להם מה לומר,הם רק הקשיבו לנאום הארוך של המנהלת.
מלווינה:"אני יכולה להבין מה הולך פה?" שאלה בכעס כאשר היא מדגלת על הלכלוכים שעל הרצפה ועוברת הלוך ושוב בשורה שנוצרה פה.
לינדה:"המנהלת,אני יסביר לך…מה שקורה פה הוא שכמה חוצפנים חושבים שהם יכולים לעשות מה שבא להם ולפגוע בחברים שלהם בדרך,ולזה אני לא יסכים!" אמרה לינדה בכעס ונעצה מבט בפרנקו ובמגי.
מלווינה:"לינדה,אם כל הכבוד,זו לא סיבה לשערורייה שקרתה פה הרגע,ואני לא רוצה לשמוע יותר שום הסברים,זה לא מה שצריך לקרות על היום הראשון ללימודים…לא חבל ניקו את הקפיטריה כ"כ יפה,ומכיוון שכולכם,כל שכבת י"א אחראית לבלגן הזה אני ייתן לכל השכבה עונש קבוצתי,לנקות את כל הקפיטריה ובנוסף לא להגיע היום למסיבת תחילת שנה של ביה"ס,חבל..כל התיכון יהיה בו חוץ מכם,אתם במקום להתארגן ולהתייפות תהיו בניקיונות ותלמדו לקח" אמרה מלווינה בנזיפה.
כל התלמידים:"אווווווו" נאנחו.
לינדה:"המנהלת.." ניגשה אליה " את לא יכולה לעשות לי את זה,אני קניתי קולקציה שלמה רק בשביל המסיבה" אמרה לינדה בעיניים עצובות.
מלווינה:"אני מצטערת מתוקתי,אבל עונש זה עונש,חבל לי עלייך" אמרה בעצב.
מלווינה:"קדימה,לנקות,לנקות.." זרזה את התלמידים.
מלווינה:" דרך אגב,איפה תומס?" שאלה את פרנקו.
פרנקו:"אין לי מושג..ככל הנראה הוא ברח" אמר פרנקו שלא ידע כלום על תומס.
מלווינה:"אני לא מבינה את זה,איפה הליצן הזה?" אמרה כולה מותשת.
מלווינה:"תומסססססססססס!!!!!!!" צרחה בכל בית ספר ויצאה מן הקפיטריה בחיפושים אחריו.
-בצד,בניקיונות-
מגי:"אלגרה…" רצה אליה וחיבקה אותה.
אלגרה:"מה קרה?את עצובה בגלל המסיבה?זה העניין?" שאלה אותה אלגרה.
מגי:"כן…" אמרה בעצב.
אלגרה:"לא נורא,יש לנו היום אורחת מאוד חשובה בחדר..את יודעת שלחדר שלי ושלך מצטרפת לולה" אמרה אלגרה בחיוך.
מגי:"למה את כ"כ שמחה?" שאלה מגי מופתעת את אלגרה.
אלגרה:"כי סוף,סוף מישהי הראתה מה זה ללינדה,כל הכבוד!" אמרה אלגרה וחיוך התמוסס על פניה.
מגי:"זה עוד יעלה לי ביוקר את לא מכירה אותה היא מסוגלת להכול,היא לא תשב בשקט.."אמרה מגי מפוחדת.
אלגרה:"אין לך מה לדאוג..וחוץ מזה אני איתך ועכשיו גם לולה..כי לא נראה לי שהיא הטיפוס להיות חברה של.. לינדה" אמרה אלגרה והשתיים צחקו,לפתע נשמעו מחיאות כפיים מאחוריהם.
לינדה:"בראבו!בראבו!בראבו" מחאה להן כפיים.
לינדה:"איזה רגע מרגש..את יודעת מה יותר מרגש מהחברות הזאת אלגרה?יותר מרגש זה השקרים של מגי..כן אני יודה בזה גם עליי היא הצליחה לעבוד,אבל לא להרבה זמן..את יודעת מה אני גילתי אלגרה?שכל הזמן הזה,כל השנים האלה,מגי שיחקה ביני לבין דיאנה לבינך.." אמרה לינדה ברשעות.
אלגרה:"מה..על מה את מדברת?" שאלה אלגרה מסוקרנת.
מגי:"את לא מסוגלת…" אמרה מגי בחשש.
לינדה:"אני ועוד איך מסוגלת…אני יסביר לך אלגרה..בזמן שחשבת שיש לך חברה אחת טובה ומיוחדת..מגי לא חשבה כך..היא לא ידעה איפה להיות..איפה יותר טוב להיות פופולארית והיא החליטה פשוט להיות גם חברה שלי ושל דיאנה וגם חברה שלך..ועכשיו אחרי שרבנו..כמה מפתיע..היא באה אלייך לאופציה השנייה…כמה מכוער מגי" אמרה לינדה וסירבה עם הראש.
אלגרה:"זה נכון מגי?" שאלה אותה בתקווה שתכחיש הכול.
מגי:"אלגרה…אני…אני ממש מצטערת..תסלחי לי.." גמגמה מגי בבכי.
אלגרה:"איך?איך אני יכולה?תקעת לי סכין בגב…את לא חברה אמיתית" אמרה אלגרה בעוד דמעות נופלות על לחיה.
מגי:"רגע…תני לי להסביר לך" אמרה מגי וניסתה להסביר.
לינדה:"אין פה מה להסביר,הבנו הכול,כמו שאמרתי מקודם,את באמת בוגדת" אמרה לינדה והלכה משם בשחצנות.
מגי:"סליחה…אלגרה..אני לא יודעת אם אי פעם תוכלי לסלוח לי..אבל את חייבת להבין אותי…אני לא רציתי לפגוע בהם..אבל גם לא רציתי לפגוע בך..את יודעת?רק היום הבנתי שאת הרבה יותר חשובה לי מהם..כי לך אין תחליף..את תמיד נמצאת איתי בטוב וברע" אמרה מגי בחיוך.
אלגרה:"יודעת?אם היית אומרת את זה לפני כמה ימים..הייתי מאמינה לך ואפילו מתרגשת מהמילים שלך..אבל עכשיו? אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות..לצחוק שאני כזאת טיפשה או לבכות שאיבדתי אותך…אני שונאת אותך מגי!את נוראית" ברחה משם בבכי אלגרה.
-לינדה התקרבה אל מגי-
לינדה:"חבל.." אמרה בציניות.
מגי:"למה את חייבת להרוס הכול?למה את כזאת רעה?לקחת את החברה שלי!" צעקה עלייה מגי בבכי.
לינדה:"ואת לקחת את החבר שלי!" אמרה לינדה בצעקה גם.
מגי:"למה את כזאת?" אמרה מגי בבכי.
לינדה:"חכי,זה עוד לא הסוף,החלק הטוב ביותר עוד לא הגיע…אני עוד לא גמרתי איתך תולעת,זאת רק ההתחלה,את עוד תישארי ככה הרבה זמן!" אמרה לינדה והסתלקה משם.
-במסדרון,תומס יושב אם איזה בחורה ומפלרטט איתה כשלפתע המנהלת הגיעה-
מלווינה:"תומס!" צעקה באוזנו.
תומס:"קרה משהו?" שאל מופתע.
מלווינה:"אתה יודע טוב מאוד מה קרה…כנס אל הקפיטריה מייד ותצטרף לחברייך לניקיון" צרחה עליו ותומס רץ לשם מהפחד.
מלווינה:"ואת?כן את!,מה את מסתכלת?קדימה ללמוד במקום להתמזמז איתו!" אמרה מלווינה בכעס והתיישב לנוח על הספא שבה הם ישבו.
-הערב הגיע,כולם עוד מנקים ומסדרים סידורים אחרונים,לולה בשיחה אצל המנהלת-
מלווינה:"איחרת!"אמרה בנזיפה.
לולה:"אני מצטערת…פשוט..זה כמו מבוך כזה..את יודעת?זה כמו לאכול צ'וריטוס חריף בלי הפסקה" מלמלה שם שטויות.
מלווינה:"על מה את מדברת?" שאלה מלווינה בשוק מההמוניות שלה.
לולה:"על הבית ספר הזה..הוא ענק מדי…יותר גדול מכל הכפר שלי…לא ידעתי איך להגיע..א.." אמרה לולה אך נקטעה על ידה.
מלווינה:"מספיק!אין לי זמן אלייך ואל הגועליות שלך..כפרייה מטונפת.."אמרה מלווינה בגועל.
לולה:"איך את יכולה לומר לי כזה דבר,חשבתי שאת אוהבת אותי.. " אמרה לולה בעצב.
מלווינה:"אני אוהבת את הנשמה שלך…אבל אני לא אוהבת את איך שאת מתלבשת..איך שאת מדברת…את עושה לי רע..למה רצית ללכת דווקא לבית הספר שלי?" אמרה מלווינה בעצב.
לולה:"את כ"כ מדוכאת שאני ואת נהיה באותו בית ספר,וניפגש כל יום..דודה?"הפנים של מלווינה החווירו