המקובלים והלא מקובלים – פרק 49

-במסדרון ביה"ס-
לולה עמדה שם במבוכה שפרנקו סורק את גופה ומסתובב סביבה.
הוא עצר את ההסתובבויות ונעמד מולה,פנים מול פנים,הוא שוב סרק את גופה מכף רגל ועד ראש,לולה הייתה חייבת להפסיק את ההתנהגות השוביניסטית שלו.
לולה:"למה אתה בוהה בי ככה?" שאלה בפתאומיות ומחשבותיו של פרנקו שהפליגו רחוק נעצרו באותו רגע בחזרה למציאות ולקרקע.
פרנקו:"א..אני..פשוט..אה.." גמגם בלחץ כשקצת סומק עלה על לחיו "אני פשוט המום" אמר במהירות.
לולה:"המום שאני נראית נורא ומאופרת מוגזם?" אמרה באכזבה.
פרנקו:"לא,לא להפך " תיקן את עצמו "המום מכמה שאת נראית טוב" אמר כשהביט ברגליה החשופות "את יפהפייה לולה" אמר כשהביט בעיניה והחמיא לה בו זמנית,היא הסמיקה קלות.
לולה:"תודה,גם אתה מדהים" אמר כשהביטה בבחור שהיא כול כך אוהבת.
פרנקו:"לכבוד מה התגנדרת ככה?" לא הבין את פשר החגיגה.
לולה*:"לכבודך טיפש,מתי תבין כבר כמה שאני אוהבת אותך?!" חשבה לעצמה.
לולה:"אמ..סתם שינוי לוק שעברתי,אין סיבה מיוחדת" שיקרה ועשתה את עצמה הכי פשוטה שיש.
פרנקו:"אני מבין" אמר כשהתיישב על הרצפה בייאוש ונשען על הקיר.
לולה שהבחינה בכך התיישבה לצידו,לתמוך בו.
לולה:"אז…אתה תרצה לספר לי מה קרה?" שאלה כשהפנתה את מבטה אליו.
פרנקו:"איך את יודעת שקרה משהו?" התפלא מהאבחנה שלה.
לולה:"רואים..רואים בעיניים שלך שהם עצובות..הניצוץ התמידי שיש לך בעיניים כבה" אמרה ברגש שליטפה טיפה את שערות ראשו.
פרנקו:"מוזר שאת שמה לב לזה" אמר בחיוך "לינדה אף פעם לא שמה לב,בעצם,בדרך כלל,היא מדברת רק על הבעיות של עצמה,ואף פעם אין מקום לבעיות שלי,אבל זה מה שכול כך מיוחד בה" אמר כשחשב על כך יותר לעומק.
לולה:"אם כך,מה קרה?" חזרה שוב לבעיה שלו.
פרנקו:"לולה,לאחרונה אני גיליתי שאני מאומץ" אמר בעצב והיא נדהמה לשמוע זאת.
לולה:"מה?!" שאלה בהלם. "מתי כול זה קרה?" חקרה אותו.
פרנקו:"לפני התאונה שלי,אימא שלי החליטה שהיא רוצה לטוס לארה"ב,והיא סיפרה לי שאני מאומץ,שננטשתי ע"י מישהו בבית יתומים ומשם היא אימצה אותי" סיפר לה.
לולה:"זה בטח היה נורא קשה לשמוע את זה,לחיות בידיעה ש…." החלה לומר.
פרנקו+לולה:"שאתה לא שייך לשום מקום" אמרו ביחד ובכך השלימו אחד את השני. הם צחקקו לרגע.
פרנקו:"אין לך מושג עד כמה.ואחרי שכבר חשבתי שהשלמתי עם זה,ועברתי את התקופה,זה חזר אליי,הכול,בבת אחת…לולה…אני גיליתי שהאימא הביולוגית שלי מתה" סיפר לה.
לולה:"אני כול כך מצטערת לשמוע את זה,מי כמוני יודעת כמה זה קשה לאבד הורים" אמרה בעצב כשנזכרה בהוריה המנוחים.
פרנקו:"אבל האבא הביולוגי שלי חי לולה,וזה לא פחות מאשר…גוסטבו" הודיע לה והידיעה חלחלה בה כמו סערה.
לולה:"די!אתה לא רציני!איך גילית את כול זה?" אמרה בשוק.
פרנקו:"אני ישבתי איתו לשיחה על הציונים,ונושא אחד התגלגל לנושא אחר…ומשם המידע שיש לנו אחד על השני הצטלב והתוצאות הותאמו" סיפר לה והיא עוד עדיין התקשתה לעכל זאת.
לולה:"הספקת לדבר איתו?מה אמרת לו?" המשיכה לשאול.
פרנקו:"לא,לא ממש.אני לא מעוניין לשמוע מהנבלה הזאת,הוא נטש אותי.כשהייתי תינוק,חשב שאם הוא עני אז זו סיבה מספיק טובה לנטוש אותי,את הילד שלו,הילד הקטן שלו,יש לך מושג כמה זה אכזרי?הוא חשב שיהיה לי טוב אם הורים מזויפים ו"עלק" עשירים,כמה סבלתי בגלל ההחלטות הטיפשיות שלו….אני לא מתכוון לסלוח לו על זה בחיים " אמר בכאב ששרף אותו מבפנים.
לולה:"היי,פרנקו…אנשים עושים טעויות,זה חלק מהבן אדם,מותר לטעות,זה שייך לנחלת העבר,הוא מתחרט,ואתה חייב מתישהו לסלוח לו,אתה כועס עכשיו אבל זה יעבור לך אחר כך" הסבירה לו.
פרנקו:"יש משהו במה שאת אומרת,אבל אני לא יכול,משהו בגאווה ובכבוד שלי לא נותנים לסלוח לו.אני צריך לחשוב על זה עוד קצת…אני ילך לנוח לי בחדר" אמר כשהתרומם,והיא גם קמה מן הרצפה.
לולה:"אני חושבת שזה יעשה לך טוב לנוח קצת" אמרה שליטפה ברוך את פניו.
פרנקו:"תודה לולה,באמת תודה,תודה על זה שאת תמיד שם בשביל להקשיב,לתמוך ולייעץ לי, את חברה אמיתית" אמר שנתן לה נשיקה קטנה בלחי והלך משם.
לולה:"אתה עוד תהיה שלי פרנקו,אני לא מתכוונת לוותר עלייך ולסגת" מלמלה לעצמה בחיוך קטנטן.
-יום למחרת-
זה היה היום הגדול.יום הדו-קרב השני שבו הבנות היו צריכות להוכיח את עצמן בתוכנית של סוסנה,התוכנית משודרת בכול הארץ,מה שמוסיף מתח ולחץ לאווירה,אבל הבנות ניסו שלא לתת לזה להשפיע עליהן.
-בחדר של מגי,אלגרה ולולה-
הם עמדו לבושות בבגדים:בגד גוף אדום צמוד ומעליו חצאית קומות קצרצרה אדומה,קוקו אסוף גבוה,איפור קל ואודם אדום,נעלי אולסטאר אדומות.
מגי:"נראה לי שאנחנו מוכנות" אמרה בחיוך בטוחה בעצמה.
אלגרה:"ותרשו לי להחמיא לעצמנו,אנחנו נראות מדהים" אמרה כשעשתה סיבוב קצרצר בשביל ל"דגמן".
לולה:"השינוי המרענן שעשיתם לי,הביא רק טוב לחיים שלי" אמרה כשהסתכלה על עצמה במראה.
מגי:"לא סיפרת לנו.איך פרנקו הגיב?" שאלה במתח.
לולה:"הוא הסתכל עליי שונה,מוטרף…וזה די מחמיא,לא חשבתי שהוא יכול להביט בי ככה מתישהו בחיים שלי" אמרה בהתרגשות ומגי ואלגרה חייכו.
אלגרה:"אמרנו לך שזה יצליח,טוב…בואו נצא" אמרה בחיוך קטנטן הם באו לצאת מהדלת.
לולה:"רגע……." עצרה אותם ומגי ואלגרה הסתובבו.
מגי:"מה?שכחנו משהו?" שאלה אך לולה סירבה עם ראשה.
לולה:"שכחנו את קריאת העידוד" אמרה בכפריות.
מגי+אלגרה:"אוי לא!" אמרו בהתעצלות ולולה עלצה אותם לבוא.
שלושתם ביחד:"1…2….3…..בנות הכפר!!!" אמרו ביחד כשהרימו ידיים למעלה ולמטה,הם יצאו מהדלת בצחוק מתגלגל.
-בחדר של לינדה מלודי ודיאנה-
הם עמדו גם בחדר לבושות בבגדים:
דיאנה ומלודי-דיאנה ומלודי לבשו ג'ינס סקיני בצבע שחור עם מגף שחור אולסטאר עד הברך,חולצת בטן בצבע כסף מנצנצת פרחים לבנים גדולים בשיער ואיפור,שחור כסף ולבן,עם אודם מבריק.
לינדה-מכנס ג'ינס סקיני צמוד בצבע שחור אבל קצרצר,עם מגף שחור אולסטאר עד הברך,חולצת בטן מנצנצת בצבע כסף,כובע "קברט" כסוף,איפור שחור לבן וכסף.
לינדה:"במילה אחת:"מושלמת!" אמרה כשהביטה בעצמה גאה במראה.
דיאנה:"כן,את באמת נראית טוב" אמרה כשהחמיאה לה.
מלודי:"אנחנו בטוח הולכות לנצח היום!" אמרה בביטחון.
לינדה:"תהיה בטוחה בזה" אמרה כשהתקרבה אליהן "עם תוכנית מוצלחת כמו שלנו,אין מצב שנפסיד" אמרה בחיוך ושלושתן הפריחו נשיקה באוויר כסיסמא ויצאו החוצה.
-באולפן הצילומים-
הקהל כבר היה משולהב,עם שלטים,וקריאות עידוד שונות למיניהן,בשולחן מיוחד בקהל ישבו שלושה שופטים מטעם התוכנית שישפטו למהלך כול הערב,בין הקהל ניתן היה למצוא גם את:ג'וני,פרנקו,תומס,אנחל ומתיאס.
במתחם הוי אי פי ניתן היה למצוא את:מלווינה וגוסטבו,אשר דאגו ליום הזה מתחילתו ועד סופו,דאגו לתפקד שהכול יהיה בסדר,התוכנית טרם התחילה.
-בחדר ההלבשה של "פרט לנד סקול",דקות ספורות לפני תחילת התוכנית-
הם התארגנו סידורים אחרונים,התחברו למיקרופונים האלחוטיים,והתכוננו לעלייה לבמה.
לינדה:"אז אתן יודעות מה אתן צריכות לעשות?" שאלה אותן בזריזות.
מלודי:"כן,אל תדאגי ילך לנו טוב" אמרה כשניסתה להרגיעה.
לינדה:"מעולה" אמרה בחיוך.
דיאנה:"אני ומלודי ניגש לעלייה לבמה,ונחכה לך שם נעלה משם ביחד,ביי אמיגה" אמרה ושלושתן יצאו מהחדר,לינדה לכיוון חדר ההלבשה של לולה,ומלודי ודיאנה לכיוון הבמה.
-בחדר ההלבשה של "בנות הכפר"-
מגי:"טוב,אני הולכת לקחת בקבוק מים מהמכונה,כי אנחנו עולות לבמה" אמרה ויצאה מהחדר.
אלגרה:"חכי,אני באה איתך,לולה ניפגש כבר בבמה ביי אמיגה" אמרה שהלכה אחרי מגי ולולה נשארה שם לבד.
-לינדה נכנסה לחדר בשקט ,בשקט,לולה שעמדה מול המראה,הבחינה בה מאחור-
לינדה:"שלום לך!" אמרה בחיוך צבוע.
לולה:"מה את עושה פה?" התנפלה עליה.
לינדה:"רק באתי לברך אותך ברשמיות על שינוי המראה הקטנטן שעשית אתמול" אמרה כשהתקרבה אליה.
לולה:"טוב,אם כך תשמחי לשמוע שהלך לי טוב,ופרנקו ממש התלהב" הקניטה אותה.
לינדה:"ממה הוא התלהב?מלראות אותך עושה מעצמך צחוק?" החזירה לה.
לולה:"אני לא עשיתי מעצמי צחוק" הייתה בטוחה בעצמה.
לינדה:"באמת?" שאלה בציניות "אז למה אחר כך הוא בא אליי וכול הבנים וכול הבנות צחקו עלייך,הוא אמר שנראית מגוחך" שיקרה לה והמציאה הכול בשביל להרגיז אותה.
ללולה ירד הביטחון,היא חשבה בתמימותה שמה שלינדה אומרת נכון.
לולה:"באמת?אני סתם עשיתי מעצמי צחוק?" שאלה בבושה.
לינדה:"אלא מה.איך אפשר לבקש מכפרייה להיות יפה?" אמרה בצחוק מתגלגל.
לולה:"צאי מכאן לינדה.יש עוד מעט תחרות ולא בא לי לראות אותך" סילקה אותה.
לינדה:"אין בעיה הלכתי,שתהיה לך תחרות נעימה" אמרה בציניות.
היא התקרבה לדלת היציאה שלפה משם את המפתח,לולה הבחינה בכך רצה לקראת הדלת,אך זה היה מאוחר מדי,לינדה סגרה את הדלת אחרי שיצאה ונעלה אותה גם,את המפתח היא זרקה לאחד הפחים שהיו במסדרון,והלכה לכיוון הבמה.
לולה:"הנבלה הזאת!!!" מלמלה ברוגז.
לולה דפקה על הדלת חזק,אך היא לא הצליחה לפתוח אותה.
לולה:"הצילו!!!תעזרו לי!!!תפתחו לי!!אני נעולה פה!!הלו?יש פה מישהו???אני צריכה עזרה!!!תעזרו לי!!!" צרחה בשיא החוזק ודפקה על הדלת חזק.
-כעבור כמה דקות של ניסיונות,היא עוד עדיין לא הצליחה לפתוח את הדלת-
קולה נחלש,והיא הייתה באפיסת כוחות,התיישבה ונשענה על הדלת.
לולה:"אני בחיים לא יעלה לבמה,פרנקו…הלוואי והיית פה,אני זקוקה לך מיאמור" לחשה בשקט עם קולה הצרוד