המקובלים והלא מקובלים – פרק 46

-בכיתה-
מלודי:"מלווינה,אני עוד עדיין בשוק,את בטוחה בזה?" שאלה אותה בתדהמה.
דיאנה:"כן,אולי היא סתם מתחזה שדורשת כסף ממך?" העלתה השערות.
מלווינה:"אל תתחצפו,מהיום שהיא נולדה אני מכירה אותה.פשוט הייתי טיפשה ולא היה לי אומץ מספיק בשביל להכיר בה,לולה סליחה,אני אוהבת אותך" אמרה בהתחננות שלולה ברחמנות ניגשה לחבקה.
כולם:"אוווווו" אמרו בהתרגשות.
מלווינה:"טוב,מספיק הרסתי לכם את השיעור,אני הולכת,ביי לכם" אמרה בהתרגשות כשיצאה מהכיתה.
השיעור נמשך לו,עד שצלצל הצלצול הגואל,ושחרר את כולם בחזרה לחדרים.
-בקפיטריה-
לולה:"פרנקו" ניגשה אליו בחיוך.
פרנקו:"כן לולה?" השיב לה כשהסתובב אליה בחזרה.
לולה:"רציתי להודות לך על שהחדרת קצת שכל בדודה שלי" אמרה בחיוך.
פרנקו:"כן,הגיע הזמן שמישהו יעשה את זה.חוץ מזה,אחרי כול מה שעשית למעני,הגיע הזמן שגם אני יעשה משהו למענך לא?" אמר באצילות.
לולה:"יש משהו שלא מסתדר לי…" אמרה בחשד.
פרנקו:"מה לא מסתדר לך?!" שאל אותה.
לולה:"איך אתה ידעת מכול העניין הזה?איך ידעת שאני האחיינית של מלווינה?" שאלה אותו בחוסר הבנה.
פרנקו:"סיפור ארוך" אמר כשנזכר בכול.
לולה:"ולי יש זמן" הודיעה לו.
פרנקו:"טוב,אני יקצר את זה…זוכרת שהיית מאושפזת בבית חולים?" רענן את זיכרונה לרגעים מעציבים בחייה.
לולה:"איך אפשר לשכוח?" אמרה בכאב רק מלחשוב על זה.
פרנקו:"אז כשהתעוררת דיברתי עם מלווינה,ובטעות נפלט לה שאת אחיינית שלה,היא ניתקה לי את הפלאפון,אחר כך נתקלתי בה במסדרונות ביה"ס וביקשתי ממנה שתחסוך ממך סבל ותוציא את האמת לאור" הסביר לה את הכול.
לולה:"אומנם היא סיפרה את הכול קצת במאוחר,אבל זה עדיף לאחר מאשר להפסיד" אמרה כששתיהם צחקקו קלות.
פרנקו:"אני..הייתי שמח להמשיך לדבר איתך עוד קצת,אבל אני חייב ללכת,אני ממהר היום,יש לי את הארוחה על חוף הים אם לינדה" היה חייב להזכיר לה את זה,ולא במכוון פגע בה שוב.
לולה:"אהה,נכון,שיהיה לך בהצלחה" איחלה לו מזל.
פרנקו:"תודה" אמר בחיוך כשהתרחק משם.
לולה:"הלוואי שיום אחד לינדה תפקח עיניים ותבין איזה אוצר יש לה ביד" מלמלה לעצמה באכזבה.
-בחדר של לינדה מלודי ודיאנה-
לינדה חיפשה בגד מתאים להערב בארון הבגדים,היא הפכה את כולו והתייאשה לגמרי.
לינדה:"בנות!אני לא יודעת מה ללבוש היום!" אמרה מעוצבנת כשצנחה על המיטה בייאוש.
דיאנה:"אל תדאגי אמיגה,אנחנו נעזור לך" אמרה כשהיא ומלודי נגשו לארון שלה.
מלודי:"מה את אומרת על זה?" שאלה אותה כשהוציאה מן הארון שמלה שחורה מיני צמודה.
לינדה:"איכס!כול כך שנה שעברה!" אמרה בזלזול.
דיאנה:"ואולי זה?" אמרה כשהוציאה שמלה לבנה ארוכה וצמודה לגוף.
לינדה:"יודעת מה?אני חושבת שכן…זה יכול להתאים לאווירה,של חוף הים.." אמרה מוקסמת מהרעיון.
מלודי:"את צודקת,את תיראי מהמם בזה,עכשיו קדימה לכי להתארגן!" אמרה כשזירזה אותה.
דיאנה:"ושוב אני ואת,מסדרות את הבלגן" אמרה בעצבים כששתיהן צנחו על ערימת הבגדים בצחוק.
-השעה הייתה 20:00 בערב-
לינדה לבשה את השמלה הלבנה הארוכה היא הייתה פתוחה קצת מקדימה,וצמודה לגוף,למטה היא התרחבה,היא לבשה אותם עם סנדלי עקב לבנות,החליקה את השיער והצמידה לשיער פרח צהוב גדול שהתאים ללבוש.
-בחוף הים-
היא הגיעה לשם,נרגשת כולה,הרעש של הגלים היה נעים,הים היה יפהפייה,היא הלכה לה על החול החם,כשלפתע נתקלה בוורד אדום,היא הרימה אותו והריחה את ריחו המקסים,היא שמה לב שיש שביל של וורדים אדומים והחלה ללכת דרכו.
היא הלכה לה,עד שהגיעה למן שטח שהיה מותחם בסדינים לבנים (כמו מין אוהל ענק),אבל הכול היה פתוח,בפנים היה שולחן ארוך ומוכן עם נרות דולקים עליו,ונרות רומנטיים על הרצפה.
לפתע נשמעה קריאה מאחוריה.
פרנקו:"היי" אמר בחיוך והיא הסתובבה וראתה אותו.
פרנקו היה לבוש בחליפה שחורה יפהפייה שהחמיא לו נורא.
לינדה:"פרנקו..כול זה מקסים..אני חסרת מילים" אמרה בתדהמה.
פרנקו:"התעליתי על עצמי אה?" אמר בחיוך כששתיהם צחקקו.
לינדה:"בהחלט.וגם אתה נראה מדהים" אמרה כשהביטה בו.
פרנקו:"ואת יפהפייה,כמו תמיד" אמר בחיוך כששתיהם התיישבו על השולחן.
פרנקו מזג לשתיהם יין אדום בכוס.
פרנקו:"אני רוצה להרים לחיים,לכבוד האושר שאנחנו חווים עכשיו,להפסק הריבים והחתכים בינינו ושנהיה תמיד מאושרים!" אמר באושר כששתיהם הרימו לחיים ולגמו מן הכוס.
לינדה:"הלוואי שתמיד נהיה ככה,שקטים,רגועים,אוהבים ומאושרים" אמרה בחיוך כשהם החלו לאכול.
-השעות עברו להם,פרנקו ולינדה אכלו,שתו דיברו וצחקו,לאחר האוכל שתיהם ישבו מחובקים על החול ליד מדורה שחיממה אותם-
לינדה:"תראה את הנוף,איזה מקסים זה לשבת מול הים" אמרה בחיוך.
פרנקו:"את צודקת,זה בהחלט מקום רומנטי" אמר כשהביט בים.
לינדה:"מאיפה הבאת את הרעיון הזה?לארוחה רומנטית בים?" התעניינה במקוריות וביצירתיות שלו.
פרנקו:"אני לא יכול לגלות לך,זה סוד" אמר במסתוריות.
לינדה:"נו מה אכפת לך?תגלה לי!" דרשה כמו ילדה קטנה.
פרנקו:"בוא נגיד..שזה מקור סודי שאני מאוד אוהב ומעריך" אמר בחיוך קטן שנזכר בלולה ובעצותיה.
לינדה:"פרנקו…" החלה לומר.
פרנקו:"מה?" השיב לה.
לינדה:"אני צריכה להגיד לך משהו נורא חשוב…." אמרה בפחד ובחשש.
פרנקו:"אני מקשיב" אמר כשהקשיב לדבריה.
לינדה:"אני חושבת שאני מוכנה…" אמרה בהחלטיות.
פרנקו:"מוכנה למה?" לא הבין בשנייה הראשונה.
לינדה:"אתה יודע למה…" רמזה לו.
פרנקו:"אהה" אמר כשהבין אותה. "את בטוחה בזה?" הוסיף.
לינדה:"הכי בטוחה שיש" אמרה נחושה בדעתה "אבל אתה תשמור עליי?" שאלה בספקות.
פרנקו:"ברור שכן,אני לא יעשה שום דבר שיפגע בך,את הכי יקרה לי מכול ואני לא יעשה שום דבר בניגוד לרצונך" אמר בחיוך.
לינדה:"גם אני אוהבת אותך פרנקו" אמרה בחיוך כששתיהם התנשקו נשיקה ארוכה מלאת אהבה וביטחון,הנשיקה התארכה לה ולאט,לאט,פרנקו נתן לה כמה נשיקות עדינות בצוואר,היא השילה ממנו את חולצתו,והוא הוריד את חולצתה,כששתיהם נפלו לאט,לאט,על החול הרך.