המקובלים והלא מקובלים – פרק 39

-בחדרו של פרנקו-
תחושת הקלה ואושר עלתה על פניהם של כולם,נס קרה מול עיניהם,כנגד כול הסיכויים,פרנקו התעורר,הם נוכחו לדעת שבחיים זה הכול עניין של מזל!
הם כול כך רצו לדבר איתו ולחבק אותו,אך הופתעו לדעת שזה לא יתאפשר להם.
הרופא:"אני מצטער אבל לא" ניסה לגרש אותם החוצה.
תומס:"מה זה לא?אנחנו רוצים להיות איתו,לדבר איתו,הוא חבר שלנו!" צעק עליו.
הרופא:"תיראו,אני מבין את ההתעניינות שלכם בו,אבל,זה לא תלוי בי,אני לא יודע מה קרה פה בכלל,זה איזה נס מלמעלה,אתם מבינים?מבחינה רפואית לא היה יכול להיות מצב שהוא יתעורר,אנחנו רוצים לבחון אותו,לערוך לו בדיקות,לראות שהכול בסדר איתו,הוא בהלם טראומתי,הוא במצב התאוששות,צאו מפה בבקשה,ואחר כך תוכלו לראות אותו" הסביר להם בעוד כול מיני רופאים עושים בדיקות לפרנקו לנגד עיניהם והוא שותק וסורק את החדר ואת האנשים מסביבו.
לולה:"עד שבן אדם מתעורר לא נותנים לנו לראות אותו?זה לא פייר!" אמרה בעקשנות.
אנחל:"כן!מה..אתה יודע מה אנחנו סבלנו פה יומיים?מלא זמן של ייסורים!" התלוננו בפניו.
ובעוד הם מתלוננים לינדה הביטה בפרנקו,ולא יכלה פשוט לא יכלה להאמין לזה שהוא התעורר,היא לא יכלה להסתכל לו בעיניים,היא יצאה משם בבכי,היא רצתה להיות רחוקה ממני,ג'וני הבחין בכך ויצא מיד אחריה.
הרופא:"צאו עכשיו או שאקרא לאבטחה!" צעק עליהם בהתייאשות והם יצאו למסדרון והמתינו שם.
-במדרגות של ביה"ח-
היא החלה לרדת במורד המדרגות במהירות,הוא רדף אחריה.
ג'וני:"נו לינדה..חכי שנייה!" ניסה לעצור בעדה.
לינדה:"עזוב אותי ג'וני!" ביקשה שיניח לה.
ג'וני:"רק אם תקשיבי לי שנייה!" דרש ממנה.
לינדה:"נו דבר כבר…!" המשיכה לרדת במדרגות וזה התעייף מהמרדף.
ג'וני:"תעצרי!מספיק…" התחנן.
לינדה:"אני מקשיבה" עצרה וחיכתה.
ג'וני:"אני יכול להבין למה ברחת?הרי כול כך רצית שהוא יתעורר!מה נכנס בך פתאום?!?" לא הבין את מעשיה בכלל.
לינדה:"אני לא יודעת.." גמגמה.
ג'וני:"את רוצה להגיד לי שאין לך הסבר?" שאל אותה.
לינדה:"יש לי תחושה מוזרה כזאת…אתה מבין?כשפרנקו התעורר הרגשתי שהסיוט נגמר…הוא גרם לי כול כך הרבה סבל בזה שהוא עבר את התאונה,הרגשתי שאני חייבת להתנתק לברוח..שהוא חונק אותי..אני יודעת שזה יישמע לך טיפשי ומוזר אבל הרגיש לי לא טוב להישאר כאן,אני כבר לא יכולה לסבול את המקום הזה,אני מטפסת על קירות!" הסבירה את עצמה בדרך משלה.
ג'וני:"את בחורה מוזרה לינדה.." אמר בצחקוק.
לינדה:"אוקי,ובמילים נורמאליות,אני יוצאת לשעה ומשהו קצת להתאוורר בחוץ,להיות לבד בשקט של עצמי..אני יחזור יותר מאוחר" הודיעה לו.
ג'וני:"טוב אם זה מה שאת צריכה מצידי קחי לך את כול היום" אמר לה.
לינדה:"תודה שאתה מבין אותי" אמרה בחיוך.
ג'וני:"ביי בוניטה" הביט בה לשנייה ועלה בחזרה לקומה שבה פרנקו מאושפז.
-אצל פרנקו בחדר-
הרופאים ערכו לו בדיקות שגרתיות כדי לראות שהכול בסדר,הם בדקו לו דופק,שמיעה,ראייה,דאגו לחטא את כול הפצעים והחתכים שבגוף,וגילו גם משהו קטן שחל אצלו עקב התאונה.
האחות:"ד"ר,זה נראה לך משהו רציני?" אמרה כשהביטה בצילום הרנטגן של ראשו של פרנקו.
הרופא:"זה לא ביג דיל,אני חושב שזה רק לתקופה קצרה וזה יעבור לו,זה מאוד שכיח אצל נפגעים טראומתית,כמה ימים של התאוששות והוא יהיה בסדר וזה יחלוף עם הזמן" אמר בחיוך.
הם יצאו החוצה,כשפרנקו נשאר בחדר ונירדם.
-במסדרון,אצל הבנים-
הם ישבו על הרצפה צמודים לקיר,עייפים,מותשים.
אנחל:"זה סיוט!" אמר בייאוש.
מתיאס:"לחתום למעריצות זה כבר יותר קל" התלונן.
תומס:"זאת הייתה התקופה הכי קצרה,אך הכי גרועה בחיים שלי!" אמר להם.
אנחל:"כן…כול היומיים האלה שסבלנו בשביל פרנקו היו קשים ביותר,יומיים שחורים,אבל אני שמח שעברנו את זה בשלום" סיכם את הכול.
מתיאס:"כן,ברוך השם הכול מעולה,אני רק מת מעייפות,אני גמור" אמר בישנוניות.
תומס:"אני כול היום על קוצים מרוב ששתיתי קפה" אמר בערנות.
אנחל:"לפחות חזרו לך הבדיחות,הצחוקים,החיוכים" אמר לו בחיוך.
תומס:"כן,החיים ממשיכים" אמר להם והם צחקו.
מתיאס:"שמתם לב לזה?" שאל אותם.
אנחל+תומס:"כן" ענו ביחד.
כול אחד בא לומר למה הוא שם לב,ואף תשובה לא הותאמה.
אנחל:"האחות כוסית!" מה שהוא שם לב.
תומס:"הקפה על הפנים,שישתו כזה בחתונה שלהם!" מה שהוא שם לב.
מתיאס:"סתומים,לא לזה..אלא לזה..שאנחנו מדברים,כאילו שהשלמנו" הסביר להם.
אנחל+תומס:"אהה,אז תגיד!" ענו ביחד.
מתיאס:"אמרתי,לא שהקשבתם לי" אמר להם והם צחקו.
תומס:"אם יש משהו שלמדתי מכול הסיפור הזה,שאין לדעת מה יקרה,רגע אחד הכול ורוד ורגע אחד הכול שחור,רגע אחד אתה נמצא עם מישהו ורגע אחר כבר לא,בשביל זה לא צריך לריב ולא להיתפס על קטנות,כי אתה לא יכול לדעת מה יקרה ביום שלמחרת,או מה יקרה בעוד שעה או בעוד דקה" אמר להם והם הנהנו.
מתיאס:"זה אומר שהשלמנו?" שאל אותו.
תומס:"ברור אחי" אמר להם והם חייכו וחיבקו אחד את השני חיבוק אחים חזק.
אנחל:"תומס בקשר למה שאמרת מקודם.." ניסה לומר לו.
תומס:"מה?שהקפה מגעיל?" שאל אותו.
אנחל:"לא זה..בקשר לזה שאתה לא יודע מה קורה בעוד שעה ובעוד דקה" הסביר לו.
תומס:"אהה.מה עם זה?" שאל אותו.
אנחל:"אני יודע בדיוק מה נעשה בעוד דקה ובעוד שעה" אמר בחיוך ערמומי.
מתיאס+תומס:"מה?" שאלו בסקרנות.
אנחל:"בניין ליד בית החולים,יש מועדון סנוקר!מה רע לנו?סנוקר,אלכוהול,ומלא בנות כוסיות!!!" אמר באטרף והם שמחו.
אבל מתיאס הרס את החגיגה.
מתיאס:"רגע רגע,שכחתם דבר אחד..לשלושתנו יש חברות" הזכיר להם.
אנחל+תומס:"למי אכפת?!" אמרו ביחד.
מתיאס:"יאללה צודקים!" אמר ושלושתם הלכו מחובקים צורחים וצועקים ושרים בשמחה:"אני חי כמו פרפר,חופשי ומאושר!!"
-לינדה חזרה מהטיול הקצר שלה בחוץ ישר לתוך החדר של פרנקו-
היא נכנסה וישבה לידו,הוא ישן שם כמו מלאך..
אחרי כמה דקות הוא פקח עיניים,לאט ובעדינות,עיניו הבהירות בחנו וסרקו את לינדה ואת החדר,הוא הרגיש מעורפל ושונה.
לינדה:"אמור…יפה שלי" נשקה לו והוא שתק.
לינדה:"אני יודעת אתה עייף,אתה לא עונה,אני ייתן לך לנוח,אני כול כך שמחה שניצלת וכול זה נגמר בשלום,אני לא יודעת מה היה קורה לי ומה הייתי עושה בלעדייך אתה החיים שלי המקור לנשימה שלה,התאונה שלך לימדה את כולנו והרבה ואני הבנתי שאני לא צריכה לריב איתך ולומר תודה לאלוהים שיש לי אותך ושאתה אוהב אותי,אני אוהבת אותך כול כך נשמה שלי,ואני רוצה שתדע את זה,רק לך יש לי מקום בלב" אמרה לו באושר בחום וברוך.
פרנקו שתק לשנייה הוא המשיך להביט בה.לינדה שמה לב שמשהו בו מוזר.
פרנקו:"סליחה על השאלה אבל…" אמר כשהביט בה באופן חריג.
לינדה:"לא,לא,זה בסדר…דבר חופשי אמור" נתנה לו רשות דיבור.
פרנקו:"מי את?אני מכיר אותך אולי?" שאל אותה בתמימות כשלא הבין מי היא ומה היא רוצה ממנו,לינדה הייתה בשוק ולא הבינה מה הולך פה.