המקובלים והלא מקובלים – פרק 35

גוסטבו המשיך את השיעור,לינדה וג'וני שהיו בהלם,לא דיברו אחד עם השני,פשוט חזרו לעניינים שלהם כרגיל,ופרנקו המשיך לפקח עליהם כול השיעור במקום להתרכז בחומר הנלמד.
-בכיתה,השולחן של ג'וני ולינדה-
הוא שם לב שהיא מעתיקה מהלוח,וגוסטבו עם הגב אליהם,הוא פנה אליה בלחש.
ג'וני:"לינדה..?" שאל בלחש.
לינדה:"מה?" שאלה אותו.
ג'וני:"לא ידעתי שאת בבית ספר הזה.." ניסה לפתח איתה שיחה.
לינדה:"על מה אתה מדבר?אתה בכלל לא ידעת איך קוראים לי עד שגוסטבו לא אמר לך!" התעצבנה קצת והרימה את הקול.
ג'וני:"גם את לא ידעת איך קוראים לי!" החזיר לה.
לינדה:"טוב נו מה אתה מתווכח,איך יכולתי לדעת?בטלפתיה?" אמרה בציניות.
גוסטבו:"שקט שיהיה בכיתה,במיוחד אתם ג'וני ולינדה!" הזהיר אותם וחזר ללוח.
ג'וני:"מה יש למורה הזה?הוא מפחיד אותי!" הצחיק אותה קצת.
לינדה:"אם זה לא נאה לך תעבור כיתה!" אמרה לו.
ג'וני:"דווקא הכיתה הזאת מוצאת חן בעייני,בעיקר האנשים שבה" הסתכל לה עמוק בעיניים.
לינדה:"תיזהר יש לי חבר" הזהירה אותו.
ג'וני:"את מאיימת?" שאל אותה בחיוך קטנטן.
לינדה:"לא,רק מזהירה" חייכה בקטנה.
גוסטבו:"זהו זה!נמאסתם עליי!לינדה וג'וני תצאו מהכיתה עד סוף השיעור ואל תכנסו יותר!" צעק עליהם והשתיים יצאו בעוד פרנקו נשאר מאוים.
-בחוץ-
ג'וני:"על היום הראשון שלי בביה"ס אני מסתבך איתך!" קיטר.
לינדה:"אני נראית לך מופרעת?" תקפה אותו.
ג'וני:"את נראית לי מתפרעת!" אמר בערמומיות.
לינדה:"אתה יודע,בפעם הראשונה שראיתי אותך..על היאכטה קיבלתי רושם טוב" אמרה כשנזכרה בו.
ג'וני:"גם אני קיבלתי רושם טוב ממך,אבל בחיים שלי לא חשבתי שבחורה תנצח אותי בסייף!" אמר כשנזכר בקרב שלהם ובניצחון המוחץ של לינדה.
לינדה:"קשה להיות מובס אה?" שאלה אותו בהתגרות.
ג'וני:"שיהיה לך ברור,אני נתתי לך לנצח!" שיחק אותה.
לינדה:"ברור מה…" אמרה בציניות.
ג'וני:"אז מה?" שאל אותה.
לינדה:"איזה צירוף מקרים,מי היה מאמין אה?פגשתי אותך לפני יומיים על יאכטה,בלי לדעת מי אתה ומה אתה..מאיפה באת..זה לא מתאים לי זה פעם ראשונה שזה קורה לי.." אמרה מלאת אמוציות.
ג'וני:"אני אוהב את זה דווקא…לחיות על הקצה…לקחת סיכונים..זה מה שאת עשית וההרגשה של זה..מעולה!" אמר בחופשיות.
לינדה:"איזה צירוף מקרים,עכשיו אנחנו באותו בית ספר" עוד לא עיכלה את זה.
ג'וני:"זה לא צירוף מקרים,זה גורל,הכול כתוב מלמעלה" אמר באמונה.
לינדה:"אתה בחור בעל מזל ג'וני" קרצה לו.
ג'וני:"אני יודע" קרץ לה בחזרה והשתיים צחקו קלות.
לינדה:"ספר לי קצת על עצמך.." ביקשה ממנו.
ג'וני:"אין הרבה..יש לי רק אבא..אימא שלי ז"ל נפטרה לפני חמש שנים,אני גרתי בריו דה ז'נרו ,ואבא שלי החליט לעבור לגור בבואנוס איירס,הלכתי לביה"ס אומניות,שמעתי שיש פה קבוצה טובה של כדורגל,ואת מדברת פה עם מר כדורגל" אמר בטיפה שחצנות.
לינדה:"אני מצטערת לשמוע על אימא שלך" אמרה בצער.
ג'וני:"אין מה להצטער,אלו החיים" אמר בהשלמה עם זה והוסיף "ספרי לי עכשיו על עצמך" ביקש ממנה.
לינדה:"טוב אני כאן בביה"ס מאז ומעולם,אני לעומתך במגמת הריקוד והשירה ולא הכדורגל,טוב יש לי חבר,פרנקו,לא ממש חבר כי בזמן האחרון אנחנו מסוכסכים…והחברות הכי טובות שלי אלו מלודי ודיאנה שאתה תכיר בהמשך" פרטה על עצמה.
ג'וני:"אני מצטער לשמוע" אמר בצער.
לינדה:"על מה אתה מצטער?אימא שלי לא מתה" הסבירה את עצמה.
ג'וני:"אני מצטער על זה שיש לך חבר!" הצהיר בפנייה והיא צחקה.
-לפתע הושמע צלצול להפסקה-
לינדה לעצמה*:"יופי,הצלצול הגואל" חשבה לעצמה בהקלה.
והיא וג'וני הלכו לכיוון הקפיטריה.
-בקפיטריה,כול החבר'ה היו שם,ולמרות שכולם היו מסוכסכים כשג'וני בא,היה נראה שהבנים מגובשים מתמיד-
לינדה:"טוב חבר'ה,בואו תעשו הכרות קטנה עם ג'וני"
לינדה:"ג'וני אלו מלודי ודיאנה החברות שלי שסיפרתי לך עליהן" הכירה ביניהם.
מלודי:"אני מקווה שרק דברים טובים סיפרת" אמרה כשהם צחקו.
לינדה:"טוב,אלו לולה מגי ואלגרה" הסבירה לו,ואז התקרבה אליו ולחשה לו באוזן בעוד פרנקו מסתכל:"אל תתייחס אליהן,הם לא חברות שלי" אמרה לו והוא צחק.
לינדה:"טוב אלו הבנים:מתיאס ואנחל" הכירה ביניהם והם לחצו ידיים.
ג'וני:"אתם נראים לי מוכרים" נזכר במשהו מעורפל.
מתיאס:"אנחנו משחקים בטלנובלה עם אמיליה ויקטוריו ומדגמנים בעוד כמה חברות" הזכיר לו.
ג'וני:"אהה,נכון,ראיתי אתכם על הטלוויזיה אתם נהדרים" החמיא להם.
פרנקו לחש לתומס:"חנפן" אמר בהתרגזות.
לינדה:"זה תומס,ליצן החצר" אמרה בהלצה.
ג'וני:"חח,אני מכיר אותו לינדה,אני והוא היינו אחד מהמארגנים של המסיבה" הסביר לה.
לינדה:"חח,לא ידעתי,מגניב" חייכה.
לינדה:"וזה פרנקו" הכירה לו אותו ופרנקו התרגז עליה.
פרנקו:"כן לינדה?לא אמור להיות עוד צירוף עם השם שלי?" ניסה לרמוז לה לידו שהיא תסביר לו שהם חברים,לינדה הבינה אותו אבל לא שיתפה פעולה.
לינדה:"כן צריך לבוא צירוף.." "נזכרה"
פרנקו:"והוא…" רצה להבהיר לו ולהראות לו מה זה.
לינדה:"פרנקו דה למביון" אמרה וכולם בקפיטריה צחקקו. פרנקו היה מבויש.
פרנקו:"וזהו?" שאל אותה בתקווה שאולי כן יבוא משהו.
לינדה:"וזהו" אמרה בחיוך כשהביטה על ג'וני.
פרנקו:"אנחנו צריכים לדבר" אמר לה בעצבים.
לינדה:"אני ישמח,אבל אני צריכה,להכיר לג'וני את ביה"ס " אמרה עסוקה.
פרנקו:"אין בעיה" אמר בציניות "אני בטוח שאולי מלודי תשמח להראות לו את ביה"ס" נידב אותה ותומס התרגז.
תומס:"היי אחי,למה דווקא החברה שלי?" התעצבן.
פרנקו:"אז אתה מעדיף שהחברה שלי?" הדגיש את המילים חברה שלי בכוונה והשתיים התווכחו בפניו של ג'וני.
ג'וני:"הלו הלו!אני פה" צעק להם והם הפסיקו להתווכח.
ג'וני:"מספיק!אני ילד גדול!ולא צעצוע שרבים עליו!תודה לכולם אבל אני יכיר את ביה"ס לבד!" אמר והלך לחדר שלו.
לינדה:"יופי אתם מרוצים?הברחתם אותו" אמרה מצוברחת.
פרנקו:"בואי עכשיו!" דרש ממנה.
לינדה:"למה?" שאלה באי חשק.
פרנקו:"עכשיו!" צעק והם ניגשו לחדר שלו לדבר.
-אצל פרנקו בחדר-
פרנקו:"את התחרפנת?" צעק עליה.
לינדה:"הכול בסדר איתי" אמרה משועשעת.
פרנקו:"איך יכולת לעשות לי בושות כאלה בקפיטריה,ועוד מול כולם??" לא הבין למה היא נגדו.
לינדה:"אמרתי רק את האמת,כרגע אנחנו בריב ולא ממש בקשר" הסבירה לו.
פרנקו:"זאת הייתה מריבה קטנה,את יודעת שאנחנו תמיד יום אחד רבים ולמחרת משלימים!" הסביר לה.
לינדה:"מה זה משנה עכשיו?סיימת אני רוצה ללכת!" רצתה לקום מהכורסא אך הוא הושיב אותה בחזרה.
פרנקו:"לא סיימתי" אמר עצבני והוסיף "מאיפה את מכירה את הג'וני הזה אה?" שאל אותה מסוקרן.
לינדה:"מהמסיבה על היאכטה" אמרה לו.
פרנקו:"הוא לא מוצא חן בעיניי" אמר בקנאה.
לינדה:"למה אתה כזה נגדו?אתה אפילו לא מכיר אותו!" ביקשה ממנו לא לשלול אותו.
פרנקו:"למה אני נגדו?ראית איך את מתמרחת עליו?זה כזה שקוף!" רתח עליה.
לינדה:"אנחנו רק ידידים,מה אסור לי להיות נחמדה אל אנשים?" אמרה בתמימות.
פרנקו:"תעשי לי טובה,כולם ראו שהוא מוצא חן בעינייך!" אמר מוקף קנאה.
לינדה:"יש לי הרגשה ש"כולם" זה רק אתה,ויש לי הרגשה שאתה רותח מקנאה!" אמרה משועשעת ושמחה שהוא מקנא לה.
פרנקו:"נכון!אני קנאי!אז מה?למה מה תעשי לי?" אמר רותח ולינדה קמה אליו.
לינדה:"אני פשוט ישתיק אותך" אמרה והשתיקה אותו בנשיקה ארוכה ויפה.
פרנקו היה מוקסם מהנשיקה.
פרנקו:"מה קורה לנו?" שאל בעצבים.
לינדה:"לא יודעת,אני רק יודעת שלא בא לי לריב איתך יותר" חיבקה אותו.
פרנקו:"גם לי בא לריב איתך ולקנא לך!" אמר לה כשנתן לה נשיקות קטנות בצוואר.
לינדה:"למרות שזה נחמד שאתה מקנא" אמרה בחיוך.
פרנקו:"את אוהבת לעשות צרות אה?" אמר כשחיבק אותה סביב מותניה.
לינדה:"אני לא מבינה מה יש לך לקנאות?" לא הבינה.
פרנקו:"איך אפשר שלא לקנאות לך אמר?גם אם זה יהיה מישהו ממש מכוער אני יקנא" אמר לה והם צחקו.
לינדה:"חחח איזה מצחיק אתה" אמרה מבודרת.
פרנקו:"תבטיחי לי שלא יהיה לך איתו כלום?" דרש ממנו.
לינדה:"אני מבטיחה" אמרה במלמול ובקושי גדול.
השתיים השלימו והתנשקו נשיקה ארוכה.
פרנקו:"לא סיפרתי לך,אני דיברתי עם אימא שלי בטלפון,את יודעת היום בערב היא טסה לארה"ב" הסביר לה.
לינדה:"נו ומה אמרת לה?" שאלה בסקרנות.
פרנקו:"זה יותר נכון מה היא אמרה לי" תיקן אותה.
לינדה:"ומה היא אמרה לך?" נשארה עם הסקרנות.
פרנקו:"שהיא רוצה שניפגש היום לקפה,ונוכל לשוחח על הכול לפני שהיא תטוס,אני חייב להפיג את כול הספקות" אמר לעצמו.
לינדה:"שיהיה לך בהצלחה אמור,אתה לא רוצה ללכת להתארגן?" שאלה אותו.
פרנקו:"לא.אני רוצה אותך" אמר משועשע שחנק אותה באהבה ובנשיקות.
-השעה הייתה חמש אחה"צ,הוא חיכה לה בקפה בקוצר רוח,היא הגיעה ושמחה לראותו-
קנדלה:"ילד שלי" אמרה בשמחה כשבאה לחבקו אך הוא עצר אותה.
פרנקו:"תחסכי את זה ממני,קנדלה" אמר קר.
קנדלה:"אתה יכול לקרוא לי אימא" אמרה פגועה כשהתיישבה מולו.
פרנקו:"אם אפשר לקרוא לך ככה" אמר בציניות.
קנדלה:"פרנקו,אני יודעת שאתה כועס,אבל אני בסה"כ…" רצתה לומר אך הוא קטע אותה.
פרנקו:"בסה"כ מה?אה?עשית לי טובה?הרסת לי את החיים?מה?איזה הסבר יש לך לזה?אני יתום את מבינה!אין לי אבא ואין לי אימא!אני מרגיש אני חי בשקר!שאני זה הדבר היחיד שנשאר לי בחיים!שהכול זיוף סביבי! שאין מי שאוהב אותי באמת!" התפרץ עליה.
קנדלה:"זה לא נכון!אני זאת שאוהבת אותך באמת,ואתה לא לבד בזה!" ניסתה להסביר לו.
פרנקו:"מה יהיה עכשיו אה?את טסה לארה"ב עם אבא מאז שהתגרשתם אין לי יחסים טובים,זה מרגיש לי כמו יתום,את אכזבת אותי אימא,את היית הדבר הכי יקר לי,את שיקרת לי כול הזמן הזה,אני לא יודע מי ההורים האמיתיים שלי את יודעת את זה?" צרח עליה.
קנדלה:"פרנקו,באתי להסביר לך הכול" אמרה ברוגע.
פרנקו:"מה יש לך להסביר?את הכול הסברת כבר במכתב,יש לך אולי מה להוסיף?" שאל אותה.
קנדלה:"האמת היא שלא,אין לי מה להוסיף,אני לא יודעת מי ההורים שלך,וכנראה שגם לא נדע,רק באתי לראות שהכול בסדר איתך" הסבירה לו.
פרנקו:"אז הכול לא בסדר!!!" צרח.
קנדלה:"פרנקו זה כבר מוגזם!עברת כול גבול!אני לא אסבול יחס כזה ממך" באה לקום אך הוא הושיב אותה בחזרה.
פרנקו:"לא את תעזבי אלא אני,כי אני לא אסבול יחס כזה ממך!" אמר בעצבים והלך משם.
-ברכב של פרנקו-
הוא נהג בכביש המהיר,שהיה די שקט,הכול היה אצלו מעורפל,הוא היה בעצבים,אחרי שהוא נרגע מהמכתב ואז הוא ראה אותה שוב הכול הציף אותו מחדש מלא מחשבות הציפו את ראשו הוא לא ידע כבר מה קורה איתו,הוא הרגיש אבוד.הוא דווקא כן אהב את אימא שלו מאוד,אבל הוא לא יכול היה לסלוח לה..על הכיסא שליד הנהג היה בקבוק אלכוהול,הוא גמר את כולו..
פרנקו:"אני שונא אותך!!!!!" צרח עליה כשהיה מסטול לגמרי מהשתייה.
הוא המשיך לנהוג,וכשלפתע לא שם לב,הוא סטה מן הכביש לצד לעבר הצוק וכול המכונית התהפכה ונפלה לצוק,כשכולה שבורה לחתיכות ולרסיסים ופרנקו בתוכה.