המקובלים והלא מקובלים- פרק 32

הוא סיים לקרוא את המכתב כולו בדמעות.הוא היה לבד בחדר.הוא היה באטרף…הוא הפך את החדר,בלגן אותו לגמרי.שבר כוסות ובקבוקים העיף את המצעים מהמיטה הפיל את כול מה שהיה על השידות הוא שחרר את כול הכעס שבו הוא כול כך כעס שהוא היה יכול לרצוח מישהו באותו רגע..הוא נעל על עצמו את הדלת כדי שאף אחד לא יעצור אותו,הוא פתח את המקרר והוציא משם בקבוק וודקה,הוא עשה מה שכול בחור עושה כשהוא עצוב ורוצה לשכוח או לברוח,השתכר.
פרנקו:"שקרנית!!!צבועה,זה מה שאת!!!!!אני שונא אותך!!!!!!" צרח בשיא החוזק.
לינדה עברה במסדרון בדרכה לגינה ושמע צרחות ודברים נופלים היא דפקה על הדלת.
לינדה:"מי שם?" שאלה כשלא הבינה מה הולך שם.
פרנקו:"תלכי מפה!" צרח עליה.
לינדה:"זה אתה פרנקו?" שאלה בתמימות.
פרנקו:"כן זה אני.לא שמעת אותי?תעופי מפה!אין לי עצבים אלייך!" העליב אותה.
לינדה:"פרנקו מה יש לך?תפתח את הדלת!" דרשה ממנו כששמה לב שמשהו איתו לא בסדר.
פרנקו:"לא בא לי מה תעשי לי?" אמר באגרסיביות.
לינדה:"הי..פרנקו זאת אני…לינדה..תפתח לי את הדלת אני באתי לעזור לך" אמרה ברכות שניסתה להרגיע אותו.
הוא פתח את הדלת והמשיך לסייר בחדר כשהוא שותה מן הבקבוק.
ללינדה חשכו העיניים היא ראתה את החדר והזדעזעה מהמראה שלו פרנקו ישב מתחת למיטה על הרצפה היא התיישבה לצידו נסערת.
לינדה:"אתה מוכן להסביר לי מה הלך פה?מה קרה לך?ראית איך החדר נראה?מי עשה את זה?" הציפה אותו בשאלות.
פרנקו:"די לינדה באמת שדי,פתחתי לך את הדלת אז תרדי ממני…" אמר מותש.
לינדה:"אני פה בשביל לעזור לך אוקי?אני רוצה שתדע שאני לצידך..ו..אתה יכול לסמוך עליי…" ניסתה לעודד אותו.
פרנקו:"תגידי לי?מה את רוצה ממני אה?באת לפה לעצבן אותי?" התפרץ עליה.
לינדה:"לא רוצה לספר לי מה הולך פה.לא צריך." קמה והלכה אך הוא עצר בעדה.
פרנקו:"נו חכי שנייה" קרא לה.
לינדה:"רצית לומר לי משהו?" שיחקה אותה.
פרנקו:"אני מצטער נו בואי שבי" הזמין אותה.
לינדה הבחינה בבקבוק השתייה שלו.
לינדה:"מה זה פרנקו?שוב שתית?למה?תסביר לי הכול!ועכשיו!" דרשה בעצבנות.
פרנקו:"את כול הבלגן הזה שאת רואה פה בחדר..אני עשיתי…מתוך עצבים" הודה באשמה.
לינדה:"זה לא אומר שצריך לשתות אלכוהול ולהשתכר ככה" הסבירה לו.
פרנקו:"אני יודע..אבל מה כבר יכולתי לעשות?" שאל כמו ילד.
לינדה:"לא יודעת…אולי לפנות אליי?" אמרה בציניות.
פרנקו:"חחח,לפנות אלייך…" גיחך לעצמו והיא נעלבה.
לינדה:"מה רע בלפנות אליי?" התעצבנה.
פרנקו:"לא שזה רע.מה כבר את תוכלי לעשות בעניין הזה?אף אחד לא יכול לעזור לי!" הסביר את עצמו יותר טוב.
לינדה:"אני אולי לא יכולה לעזור לך..אני יכולה להקל עלייך.לשמוע אותך,לתמוך בך,לעודד אותך.." אמרה ברוך.
פרנקו:"אני לא צריך את הבולשיט הזה!" צעק עליה.
לינדה:"אתה ועוד איך צריך!תראה איך אתה נראה!מה נהיה ממך פרנקו דה למביון?" הסתכלה עליו במבט שואל.
פרנקו:"את באת לפה לתמוך בי?או לנזוף בי?" יצא עליה.
לינדה:"בטח שבאתי בשביל לתמוך בך,אם רק תיתן לי…" הרגיעה אותו.
פרנקו:"טוב אני יספר לך" החל לספר לה.
לינדה:"דבר,אני מקשיבה לך" ניסתה להקשיב לו.
פרנקו:"קיבלתי מכתב..מאימא שלי" הסביר לה.
לינדה:"אהה!איזה יופי,חמותי" אמרה בחיוך "מה היא מספרת?" שאלה אותו.
פרנקו:"שהיא טסה לארה"ב…לתמיד" אמר פרנקו ולינדה ישר נמרחה עליו כמו נודניקית.
לינדה:"אוו!! פרנקו,לא צריך להתבאס..בגלל זה כול הבלגן?אתה תמיד תוכל לבקר אותה ו….." לא נתן לה להשחיל מילה הזיז אותה מעליו וצעק עליה.
פרנקו:"זה לא זה העניין את לא מבינה?" התעצבן.
לינדה:"טוב סליחה,תספר כבר" נגמרה לה הסבלנות.
פרנקו:"לינדה אני…אני מאומץ" הוציא את זה סוף סוף.
לינדה:"מה?!?!" הייתה לגמרי בשוק."זאת בדיחה נכון?" חשבה שהוא מתלוצץ.
פרנקו:"הלוואי וזאת הייתה רק בדיחה.במכתב היא מספרת שאני מאומץ ושהיא הייתה חייבת לספר לי..אל תתחילי לשאול שאלות כי זה סיפור ארוך" עצר אותה לפני שהיא תתקיף.
לינדה:"אני לא ישאל כלום,אני רק רוצה שתדע..שלמרות כול זה..זה לא משנה אני עוד עדיין אוהבת אותך,לא משנה מי אתה,מאיפה אתה,ומי אלה ההורים הביולוגיים שלך" אמרה בחום וברכות.
פרנקו:"תודה,גם אני..אבל את לא יכולה לדעת מה ההרגשה הזאת,אין לך מושג כמה מסתכל זה,אני כול כך כועס עליה!!!אני שונא אותה,ושונא את החיים המחורבנים האלה!!למה זה קורה דווקא לי?!" לא הבין כלום מיואש.
לינדה:"אין מה לעשות,החיים קשים ולא מושלמים,אבל זה טוב לפרוק את הכעס,ואתה יותר נכון פרקת את כול החדר.." שניהם צחקקו קלות..
פרנקו:"לפחות את מצחיקה אותי קצת" חייך קצת.
לינדה:"יש לי רעיון…אולי תתקשר אליה?אתה יודע זה יעשה לך טוב קצת לדבר איתה,אולי תקבע איתה פגישה והיא תסביר לך יותר טוב הכול,אחרי הכול היא אימא שלך אפילו שהיא לא ילדה אותך היא אוהבת אותך מאוד אני מכירה את קנדלה והיא אישה מקסימה,מה אתה אומר,אה פרנקי?" שאלה אותו כשליטפה את שערו הרך.
פרנקו:"נראה לך?אני שונא את האישה הזאת!!מבחינתי היא מחוקה!! היא לא אימא שלי!!!" כעס מאוד על הרעיון שלה.
לינדה:"פרנקו אני מבינה את הכעס שלך אבל מתישהו הוא יעלם ואז אתה תבין בעצמך שבסה"כ היא עזרה לך היא הוציאה אותך מבית היתומים ונפל בחלקך מזל גדול שדווקא קנדלה היא אימא שלך לך תדע אולי הייתה נופלת עלייך אימא רעה ענייה שהייתה מגדלת אותך באכזריות תגיד תודה שהמזל האיר לך פנים ותסתום" התעצבנה על הדרך שבה הוא מתנהג.
פרנקו:"לינדה תעשי לי טובה ואל תשחקי לי אותה!כי אני מכיר אותך טוב מאוד לא מהיום ואת היית מתלוננת בדיוק כמוני,הרי זאת את ,את לינדה!!" פגע בה.
לינדה:"פרנקו נמאסת!! באמת שדי!!מספיק!אני באה ועוזרת לך ואתה מוציא את העצבים שלך עליי!אני לא יספוג יותר יחס כזה..ניסיתי באמת שניסיתי,לך תדבר ותשיר עם לולה אולי זה יעזור לך להירגע!"התפרצה עליו ופרנקו נדהם.
פרנקו:"מאיפה את יודעת שאני שר עם לולה?" היה מופתע.
לינדה:"ראיתי אתכם,יש לך קול יפה,חבל שרק אף פעם לא ניצלת אותו ביחד איתי!!" עקצה אותו.
פרנקו:"כולה שרתי איתה מה עכשיו תריבי איתי בגלל זה?" שאל אותה.
לינדה:"אני לא יריב איתך פרנקו אני התבגרתי,מי שעוד עדיין נשאר תינוק "יתום" זה אתה פרנקו" צעקה עליו.
פרנקו:"אבל את כן רבה איתי מה את עושה עכשיו??" קם אליה בתינוקיות.
לינדה:"עכשיו אני באמת רבה איתך!!" אמרה לו והשתיים התווכחו אחד עם השני ודחפו אחד את השני כשלפתע החליקו ונפלו אחד על השני..
פרנקו הסתכל בעיניה היפות וליטף את שערה.
פרנקו:"את הכי יפה בעולם" המשיך להביט בה.
לינדה:"אתה הכי יפה בעולם " החזירה לו.
פרנקו:"אני אוהב אותך לולה" נפלט לו בטעות כשלא שם לב.
לינדה:"מה?!?!" הייתה בשוק