המקובלים והלא מקובלים – פרק 24

הלילה עבר לו,הבוקר הגיע,זה היה סופ"ש.
חלק מהתלמידים הלכו הביתה או לטייל,וחלק העדיפו להישאר בבית הספר.
-בחדר של לינדה דיאנה ומלודי-
מלודי:"בוקר טוב" אמרה בפיהוק כשפתחה את עיניה בעודה מתכרבלת במיטה.
דיאנה:"בוקר טוב" אמרה חצי רדומה.
מלודי:"ולינדה?איפה היא?" שאלה את דיאנה כשהבחינה שהמיטה של לינדה מסודרת והיא איננה.
דיאנה:"לא יודעת,אולי…נחזור לישון…."אמרה בעייפות.
מלודי:"ואם קרה לה משהו?" נלחצה
דיאנה:"מה כבר יכול לקרות לה?אין לך מה לדאוג,היא בטח עם פרנקו נו" אמרה דיאנה כשהתמתחה לה.
מלודי:"טוב אם את אומרת" אמרה מלודי וקמה מן המיטה לעבר האמבטיה.
דיאנה:"שיהיה לילה טוב" אמרה בעייפות והחזירה מעליה את הפוך.
מלודי:"כבר בוקר סתומה" מלמלה לעצמה.
-בחדר של מתיאס ואנחל-
מגי כבר הייתה שם מהלילה שעבר והיא ישנה עם אנחל במיטה שלו,שלושתם התעוררו לפני זמן מה וזה עתה נכנסה אלגרה לחדר.
אלגרה:"מגי את לא מבינה מה קרה..אני חייבת לדבר איתך…." נכנסה כמו רוח סערה בהתפרצות ולא שמה לב שאנחל ומתיאס מסתובבים בתחתונים.
אלגרה:"אוי,סליחה,סליחה,סליחה.." אמרה במבוכה והסתירה עם ידיה את פניה.מגי אנחל ומתיאס צחקו.
אנחל:"חחחח,אלגרה זה בסדר.." אמר אנחל והם התלבשו.
מגי:"איזה לחוצה את כולה תחתון" צחקקה.
אלגרה:"כשתסיימו לרדת עליי,תודיעו לי" אמרה בעצבים והחלה ללכת אך מגי עצרה אותה.
מגי:"חכי שנייה נו,לא רצית לספר לי משהו?" שאלה אותה.
אלגרה:"כן..אבל…" ניסתה לרמוז לה שתעיף את הבנים.
מתיאס:"הבנו את הרמז,אנחנו הולכים.." אמר מתיאס והוא ואנחל יצאו מן החדר.
מגי ואלגרה התיישבו על הספה שבחדר והחלו לדבר.
מגי:"דברי אמיגה אני מקשיבה לך" אמרה בחיוך.
אלגרה:"זה בקשר ל.." ניסתה לומר אך מגי קטעה אותה.
מגי:"מתיאס נכון?" הבינה אותה מיד.
אלגרה:"כן. איך ידעת?" שאלה אותה.
מגי:"אני מכירה אותך,ספרי לי,מה קרה?" המשיכה איתה את השיחה.
-לבינתיים במסדרון-
מתיאס:"אנחל חכה לי שנייה פה שכחתי את הנייד שלי בחדר אני הולך להביא אותו ובא" אמר מתיאס בעוד אנחל הנהן הוא בא להיכנס לחדר אך שמע דרך הדלת את השיחה של הבנות,לרגע אחד הוא שמע את השם שלו,הוא החליט להמשיך להקשיב דרך הדלת לשיחה שלהן.
-אצל הבנות-
אלגרה:"מה קרה?קרה שלכולן כבר יש חבר ורק אצלי יש עיכוב,אני באלף דרכים מנסה לרמוז למתיאס שיתוודה על הרגשות שלו כלפיי ושום דבר,הוא לא מבין אותי,אני אוהבת אותו,ואני רוצה לדעת שהוא גם הוא אוהב אותי,זה ברור לא?" אמרה אלגרה בחיוך בטוחה בעצמה מלאת ציפיות.
-מעבר לדלת-
מתיאס:"אלגרה אוהבת אותי?" שאל בפליאה.
-אצל הבנות-
מגי:"אמיגה..ומה עם.." ניסתה לומר לה את זה בעדינות.
אלגרה:"מה עם מה?" לא הבינה אותה.
מגי:"ומה עם מתיאס לא מרגיש אותו דבר כלפייך?מה עם הוא לא אוהב אותך?" שאלה אותה וזאת עיקמה פרצוף.
אלגרה:"יכול לקרות כזה מצב?" שאלה בעצב.
מגי:"אני לא רוצה לאכזב אותך ואני גם לא רוצה שתפתחי ציפיות כלפיו,ומתיאס הוא לא טיפוס כזה,הוא נורא ביישן,את צריכה לצעוד צעד אחד קדימה כדי לתת לו להרגיש בטוח,אולי פה זה הפוך,אולי את צריכה להתוודות על הרגשות שלך בפניו? אולי הוא מתבייש מהתגובה שלך כשהוא יגיד לך שהוא אוהב אותך ולכן הוא לא אומר דבר?" אמרה מגי בחוכמה.
אלגרה:"יש משהו במה שאת אומרת,אני אומרת בואי ניתן לזמן לעשות את שלו עם כמה דחיפות שלי" קרצה לה אלגרה והשתיים צחקקו.
-הם עברו במסדרון כשלפתע חבורת בנות מסתערת עליהם-
תלמידה 1:"יואו אני כאילו לא מאמינה זה אתם איזה חתיכים!!" אמרה התלמידה בהתרגשות כשהתנפלה על שתי הבנים שלא הבינו דבר.
תלמידה 2:"יואו,תחתום לי בבקשה!!!תצטלם איתי!!" אמרה בהתלהבות ודפים,עטים ומצלמות התעופפו על הבנים.
אנחל:"מה אני לא מבין?מה הולך פה?" צעק למתיאס בתוך כול התקהלות הבנות.
מתיאס:"אני גם כמוך אחי" אמר מתיאס בעוד בנות מתנפלות עליהם ומחבקות אותם.
אנחל:"אתה לא חושב שכדי שנשאל אותם?" שאל אותו.
מתיאס:"לא" אמר בחיוך והשתיים צחקו והחלו להסתנוור מהתהילה,הם חתמו להם והצטלמו איתם ההתקהלות הייתה רבה זה היה נראה כאילו כוכבי פופ הגיעו לבית הספר,או נערי מגזין שבעצם אלו היו שתי תלמידים רגילים.
-השעה הייתה יחסית מאוחרת,היא באה לצאת מהדלת אך מישהי קטעה אותה-
דיאנה:"לאן זה?" שאלה את מלודי כשראתה שהיא מתקדמת לעבר הדלת ומתכוונת ללכת למקום כלשהו.
מלודי:"אני לא יכולה כבר,עוד מעט לילה ולא שמענו דבר מלינדה,אני חייבת לראות מה איתה אני ילך לפרנקו אולי הוא יודע משהו" אמרה מלודי בדאגה ובחוסר סבלנות.
דיאנה:"עוד פעם עם זה?תראי,לינדה ילדה גדולה אוקי?לא קרה לה שום דבר!היא יודעת להסתדר לבד!אני בטוחה שהיא עם פרנקו וחוץ מזה..לא יזיק לי ולך קצת שקט" אמרה ברוגע ושלווה.
מלודי:"איך את יכולה להיות כזאת אנוכית?!היא חברה שלך!אני אומרת לך יש לי הרגשה רעה בבטן" אמרה מלודי בלחץ.
דיאנה:"אולי את סתם רעבה!" אמרה בציניות.
מלודי:"מצחיק מאוד!אני הלכתי!" אמרה מלודי כשפתחה את הדלת נתקלה בדיוק בפרנקו.
מלודי:"פרנקו,בדיוק באתי לבוא אלייך.." אמרה מלודי.
פרנקו+מלודי:"ראית את לינדה?!" שאלו ביחד והשתיים צחקו.
פרנקו:"אני לא,אז חשבתי שאולי אתם יודעות או שהיא איתכם" הסביר להם.
מלודי:"גם אנחנו לא,קמנו בבוקר והיא לא הייתה,חשבנו שהיא איתך" הסבירה לו מלודי.
דיאנה:"רגע..אם היא לא איתך ולא איתך,אז איפה היא?" שאלה אותם.
פרנקו:"אין לי מושג" החל לדאוג קצת.
מלודי:"נו אל תלחיצו אותי" נלחצה מאוד.
דיאנה:"נו חכו שנייה היא בטח נסעה אליה הביתה אני יתקשר אליה לפלאפון" אמרה דיאנה אבל שנייה לפני שהיא חייגה היא פנתה לפרנקו.
דיאנה:"שאני לא יעשה מעצמי צחוק..רבתם או משהו?" שאלה אותו.
פרנקו:"לא..מה?ניראה לך?מה פתאום!"העמיד פנים גרוע מאוד
לינדה ומלודי נעצו בו מבט.
פרנקו:"טוב!!נו כן!!מה אני יעשה נו,זה היה ריב קטנטן,חסר חשיבות!" אמר פרנקו בעצבים.
דיאנה:"אני מתקשרת!!" אמרה בלחץ.
היא חייגה והמתינה שמישהו יענה.
פרנקו:"נו?" שאל אותה בלחץ.
דיאנה:"שנייה זה מחייג" אמרה בסובלנות.
-כעבור כמה שניות-
דיאנה:"שיט!" אמרה בעצבים וניתקה את הטלפון.
מלודי:"מה קרה?" שאלה מסוקרנת.
דיאנה:"אין!מענה קולי,היא לא עונה לי!!" אמרה בלחץ ומלודי ופרנקו נלחצו עוד יותר.