המקובלים והלא מקובלים – פרק 15

-השמש הייתה חמה ומלטפת,זה היה שעת שיא החום,כל הבנות ניצלו את והשתזפו והבנים שיחקו מטקות ושתו בירות על החוף-
-אצל הבנות-
מלודי:"נו?" שאלה אותה.
לינדה:"מה נו?" שאלה בחזרה.
דיאנה:"מלודי מתכוונת,אם "זה" בוצע?" רמזה לה.
לינדה:"כן…"זה" בוצע" אמרה בלחש אך בהחלטיות.
מלודי:"השארת אחרייך סימנים?" שאלה אותה.
לינדה:"לא,זה מים איך אני יכולה להשאיר?" אמרה בחוכמה.
מלודי:"לא י' מטומטמת,הכוונה היא,במידה ולולה תינצל,נראה לך שהיא תזכור מי עשה לה את זה?כלומר,אם היא תזכור שאת הטבעת אותה?" שאלה אותה בלחש.
לינדה:"דבר ראשון,לא הטבעתי אותה,נטשתי אותה לבד בעומק,ודבר שני,היא לא תזכור,כי היא לא תינצל…זהו תקופת הכפרייה המטונפת מאחורינו.." אמרה לינדה בחיוך מנצח וערמומי כאשר שלושתן צוחקות ומרימות לחיים עם המילקשייק שלהן.
-אצל הבנים,אנחל ומתיאס שיחקו מטקות,פרנקו ותומס חיכו לתורם וישבו לבינתיים על החוף עם בגד ים ומשקפי שמש-
תומס:"וואי,איזה שמש קטלנית…" אמר תומס בהנאה.
פרנקו:"דוגרי..יום מושלם ל…" ניסה להגיד פרנקו אך נקטע על ידי תומס.
תומס:"להשיג פצצות" אמר תומס והשתיים צחקו.
פרנקו:"אפרופו פצצות,מה איתך ועם מלודי?" שאל בקריצה.
תומס:"הלו,הלו,עד לחברה שלי…אל תתעסק איתה למה אני יקרע אותך.." אמר תומס ונתן לו צ'פחה על הגב.
פרנקו:"אם אני יתעסק איתה אז לינדה תספיק לקרוע אותי לפנייך אבל אל תדאג היא כולה שלך אחי" אמר פרנקו בחיוך.
תומס:"אם אתה כבר שואל,אז אנחנו עומדים להיות זוג..אבל אחי אני אוכל סרטים מדיאנה שחבל על הזמן…" אמר תומס באנחה.
פרנקו:"מה היא התעוררה פתאום?חצי שנה היא ישבה בשקט.." אמר פרנקו ותומס גיחך.
תומס:"הלוואי שידעתי…כנראה מלודי מעוררת את הקנאה שלה.." אמר תומס בניסיון לחשוב.
פרנקו:"ואני לא מאשים אותה,אם אני הייתי במקומה גם אני הייתי מקנא" אמר פרנקו והרים את הגבות.
תומס:"ויש לה סיבות..מלודי היא אלילה.." אמר תומס בחיוך.
פרנקו:"לא כמו לינדה.." אמר פרנקו בחיוך.
תומס:"בוא לא ניכנס לזה…" אמר תומס כשלפתע ראה את פרנקו נעמד ומתקדם לחוף ושקוע בנקודה כלשהי.
-תומס ניגש אל פרנקו לתחילת החוף-
תומס:"מה קרה?" שאל אותו בסקרנות.
פרנקו:"תגיד לי,אני מדמיין או שיש מישהו או מישהי שם שצף במים?" שאל פרנקו בעניין.
תומס:"מה יש לך ראייה שש – שש? איך אתה רואה משהו?ניראה לי אתה מדמיין אחי" אמר תומס וניסה להסיט אותו לכיוון אחר.
פרנקו:"לא,לא,אני אומר לך יש לי עיני נץ,יש שם מישהו בוא נזעיק עזרה!!" אמר פרנקו לחוץ.
תומס:"אתה בטוח?" שאל אותו וניסה להתמקד בנקודה כלשהי בים.
פרנקו:"בטוח במאה אחוז,יאללה בוא כבר.." אמר פרנקו במהירות ושניהם יצאו לכיוון הגופה.
-כעבור שתי דקות הם הגיעו לנקודה שבה צפה הגופה-
פרנקו:"זאת בחורה.." אמר פרנקו בתדהמה.
תומס:"בוא נוציא אותה לכיוון החוף.." אמר תומס והם החלו לסחוב אותה.
פרנקו:"יותר מהר!אין לה דופק!" אמר בלחץ וזירז את תומס.
-בינתיים על החוף שם השתזפו להם בשקט:לינדה,מלודי,דיאנה,מגי ואלגרה-
-אנחל ומתיאס הגיעו לשם מתנשפים בריצה-
מגי:"מה קרה?" שאלה מבוהלת.
אנחל:"מהר,בואו לכיוון הים,פרנקו ותומס מצאו גופה.." אמר אנחל וכול הבנות נבהלו ובעיקר לינדה שהבינה שנכשלה.
לינדה:"מה?מי זאת?" עשתה את עצמה מופתעת.
מתיאס:"הם עוד לא יודעים,כל מה שידוע שזאת בחורה והמצב שלה חמור..יאללה בואו" אמר מתיאס וכולם מלבד מלודי לינדה ודיאנה הלכו לכיוון הים.
מלודי:"הלך עלינו" אמרה בלחץ.
לינדה:"לא הלך שום דבר…פשוט אם תהיו נחמדות אל לולה ותהיו רגילות כמו כולם אף אחד לא יבחין בשום דבר מוזר…" תדרכה אותם לינדה.
דיאנה:"אמיגה..את לא חושבת שאולי טיפה הגזמנו..?" שאלה אותה בחשש ובמצפון לא נקי.
לינדה:"איזה שטויות את מדברת,מה את מרחמת עלייה פתאום?" שאלה אותה בצעקה.
דיאנה:"לא מרחמת…פשוט יכול להיות שהיא תמות,אולי הגזמנו..את יודעת רק רצינו להשתעשע קצת לא להרוג אותה.." הסבירה דיאנה.
מלודי:"טוב די כבר!!תשתקי דיאנה,רק בסוף בגללך כולנו ניפול עמוק לבוץ,תהיי כבר בשקט ובואי הכול יהיה בסדר…" אמרה מלודי בהחלטיות ואז לחשה בשקט:"אני מקווה".
-על שפת הים,פרנקו ותומס אחזו בגופה והשעינו אותה עם הגב על החוף,כל החברה כולל הבנות הגיעו לשם ויצרו מסביב מעגל,חלק היו המומים וחלק מסוקרנים,המולה הייתה בחוף…הרבה אנשים התאספו סביב ונבהלו מאוד-
מגי:"תהפוך אותה,בואו ניראה מי זאת.." פנתה מגי לפרנקו.
פרנקו:"לולה?!?!" אמר פרנקו בהלם שראה את לולה חיוורת,לבנה,ובלי דופק.
אלגרה:"אמיגה..אני לא מאמינה!!!תזעיקו אמבולנס!!!מהר!!!!!" אמרה אלגרה וכולם נלחצו עוד יותר.
פרנקו ותומס ניסו ללחוץ לה על הבטן בתקווה שיצאו קצת מים ממה שהיא בלעה,אך לשווא…
אנחל:"לפי דעתי היא חייבת הנשמה מפה לפה!עכשיו!!!" אמר בלחץ.
לינדה:"אבל מי ינשים אותה?" אמרה מפוחדת.
מתיאס:"מה זה משנה?העיקר שיצילו את החיים שלה.." אמר בהתחשבות.
מגי:"האמבולנס תכף מגיע" ניגשה אליהם.
אלגרה:"נו כבר…אנחנו נאבד אותה…" אמרה בלחץ ודמעות הופיעו על כולם…על חלק מן הבנות דמעות מזויפות.
פרנקו:"טוב,תירגעו אני ינשים אותה…דבר ראשון תנו לה מרחב…" אמר פרנקו ולינדה התעצבה עוד יותר היא קינאה כל כך,אבל אם הייתה אומרת משהו לפרנקו היא הייתה נחשבת לאנוכית חסרת לב.
פרנקו הנשים את לולה כמה פעמים והיא הגיבה באופן חלש…קצת מים מלוחים נפלטו מפיה והיא השתעלה חזק…האמבולנס בה ואסף אותה,חיברו אותה למכונת הנשמה ולקחו אותה…מגי ואלגרה החברות הכי טובות שלה נסעו איתה באמבולנס וכל החברה נסעו עם הבנים לבית החולים.
-בבית החולים,חדר ההמתנה-
פרנקו:"נו?מה קורה איתה?"שאל את מגי ואלגרה שכבר היו שם.
מגי:"לא אומרים לנו,הכניסו אותה לטיפול נמרץ ואף רופא לא ניגש אלינו…אין ברירה עכשיו זה מלחמה נגד הזמן…נצטרף לחכות לתוצאות.." אמרה מגי בלחץ.
פרנקו:"טוב,אין בעיה" אמר פרנקו.
-הם ישבו במסדרון:מגי ואלגרה ישבו אחת ליד השנייה והתפללו לאלוהים,פרנקו ולינדה ישבו מחובקים,וכך גם מלודי ותומס,אנחל ומתיאס ודיאנה ישבו אחד ליד השני חסרי סבלנות,גם גוסטבו ששמע על זה הגיע יחד אם מלווינה,מלווינה הייתה חייבת להישאר רגועה כי מבחינתה אסור לה לגלות שלולה היא אחיינית שלה,והיא כאילו באה מטעם ביה"ס-
דיאנה:"חברה,מישהו רוצה קפה?" שאלה בלחש.
מתיאס:"אני רוצה,את יודעת מה?אני יבוא איתך…" אמר בשקט והם ניגשו לקפיטריה.
-אצל לינדה ופרנקו-
לינדה:"אמור..אתה חושב שהכול יהיה בסדר?כי למרות שאני לא מחבבת אותה אני לא רוצה במותה.." אמרה לינדה בתמימות.
פרנקו:"אני יודע,אין לך מה לדאוג,הכול יהיה בסדר,לולה חזקה" הרגיע אותה פרנקו.
-אצל מלודי ותומס-
מלודי:"רק לחשוב,שעכשיו היינו בחזרה מיום יפה על הים,ויכולנו להודיע לכולם שאנחנו יוצאים ביחד…עכשיו…הכול נהרס" אמרה בדיכאון.
תומס:"לא נורא אמור,יהיו עוד הזדמנויות כרגע מה שחשוב זה שלומה של לולה" אמר תומס בנחישות ונתן לה נשיקה על המצח.
-אצל מגי ואלגרה-
אנחל:"מגי,אני יכול לדבר איתך שנייה?"שאל אותה והם ניגשו לצד.
מגי:"מה אתה רוצה?" שאלה אותו מאופקת.
אנחל:"אני יודע שזה לא הזמן ולא המקום,אבל אני עוד עדיין לא שוכח את מה שאמרת לי היום על החוף.." אמר אנחל כשנזכר בכול.
מגי:"תשכח מזה" אמרה מגי ורצתה ללכת אך הוא תפס את ידה ואחז בה.
אנחל:"אני בחיים לא אשכח את זה..ואני גם לא אשכח אותך.." אמר אנחל ועלה בפניה של מגי חיוך קטן של תקווה.
מגי:"למה אתה מתכוון?" שאלה אותו.
אנחל:"אני מתכוון לזה…" אמר אנחל ונישק אותה נשיקה מפתיעה אך מלאת אהבה.
הנשיקה נקטעה כשסוף סוף הרופא הגיע וכולם התאספו סביבו.
ד"ר:"מי פה קרוב משפחה של לולה צ'אבלי?" שאל הרופא.
מגי:"אנחנו חברים שלה מביה"ס,אין לה משפחה.." אמרה מגי בעצב.
ד"ר:"אני מבין..אז מי פה אחראי עליה?" הד"ר שאל ומלווינה התקרבה.
מלווינה:"אני" אמרה בקור רוח."אני המנהלת של ביה"ס שבו היא לומדת.." אמרה בקרירות.
ד"ר:"טוב,ככל הנראה לולה בלעה המון כמויות גדולות של מים,ולא סתם מים אלא מים שלא טובים לגוף,מים רעילים,מלבד זה השהות שלה במים הזיקה לה,היא נהייתה חיוורת,לבנה,רועדת,קרה,היא באה אלינו במצב רע מאוד…ו…אני לא רוצה לשקר לכם…המצב שלה מתנדנד בין חיים…
למוות"