המפקד?אני אוהבת אותך. פרק 3

סליחה שלא רשמתי מלא זמן. יש לי סיבות אישיות.
– – – – – – –
\"תעיר אותי בבוקר?\" שאלתי לפני שנכנסתי לחדר והשארתי אותו מאחור. כמובן שלא ציפיתי לתשובה ידעתי שהוא יעיר אותי,
\'כריסטי\' אני שומעת צעקות מרחוק, אני הולכת לי בסמטה חשוכה, רק חתולים מתרוצצים לי בין הרגליים ואני שומעת קולות של פחים נסגרים נפתחים וזזים.
\'כריסטי\' שוב קול צרוד ונמוך קורא לי מרחוק, אני רואה עיניים ירוקות וגוף שרירי ממולי, אני נעצרת, מנסה לגלות מי זה, ג\'ייסון?, לא!, אז מי זה? אני מצמצמת את עיניי כאילו מנסה לקרב בזום את הדמות שמולי, \'כריסטי\' שוב ושוב השם שלי נשמע בסמטה החשוכה, \"כן?\" אני ממלמלת. \'כריסטי, בואי אליי, אני כאן\', מה לעזאזל? מי זה? אני מתקרבת יותר קרוב, \"מיכאל\" אני פולטת מפי. \'כריסטינה, אני אוהב אותך\' אני מתקרבת אליו ומחבקת, אני מרגישה דקירה בגב,
ריח דם ממלא את האוויר, כל כך טוב לי בין ידיו, ידיים חמימות גדולות ואוהבות. \'כריסטינה,אני מצטער\' אני מרגישה כאב בגב, הוא מסתכל עליי מלמעלה, פניו רציניות יותר מתמיד.
\"מיכאל?\" אני מתחילה להחנק, לא מבינה מה קורה, קשה לי לנשום, \"מיכאל\" אני צורחת בקולי קולות. \'כריסטינה, קומי! כריסטינה\' אני שומעת את הצעקות שלו, אבל הוא מחבק אותי פה, \"אוי לא, זה חלום, תתעוררי !\" , אני פוקחת את עיניי וזיעה מציפה אותי, אני מתנשמת, מעבירה יד על גבי בודקת שאינני מדממת, מיכאל יושב לידי ומסתכל עליי מבוהל. אני מתרחקת כמה שאפשר ואוספת את רגליי אלי, מחבקת את ברכיי, \"זוז ממני!\" מפצירה בו, \'כריס מה קרה?\' \"זוז ממני!\" הפעם אני צורחת, \'תרגיעי, כריס חלמת חלום רע\' \"זוז ממני!\" שוב צורחת ומתכסה בשמיכה,
הוא מבוהל, זז ממני, יוצא מהחדר, אחרי שהדלת נסגרת אני קמה ומתקרבת לשידה הלבנה שמראה גדולה צמודה אלייה ומסתכלת על עצמי, שיערי מסודר אחרת, יש לי בקבוקים בקצוות השיער, מה לעזאזל? אני לא מבינה מה עובר עליי, לקחתי מסרק וסירקתי את השיער, עדיין הבקבוקים בשיער, טוב זה נחמד שיהיה, התייאשתי, מצאתי גומייה על הרצפה ואספתי את שיער לזנב סוס מרושל במיוחד ויצאתי מהחדר.
לרגע שמתי לב שאני בתחתון בוקסר אדום ובחולצה לבנה שגדולה עליי בכמה מידות, עצרתי לשנייה לא הבנתי איך ולמה, הא! עכשיו נפל לי האסימון, אני אצל מיכאל בבית והוא הסכים לי ללבוש את הבגדים שלו ללילה, אני יורדת למטבח להכין לעצמי משהו לאכול, אבל ריח של פנקייקים ושוקולד בלגי ממלא את חלל המדרגות מהקומה השנייה לקומה הראשונה.
\"מיכאל?\" אני מתקרבת לשולחן אוכל שעשוי מעץ, \'כן כריס?\' הוא מחייך ובוחן אותי מלמטה למעלה, אני מיישרת מעט את החולצה כדי להסתיר את הבוקסר שכמובן לא שלי ומזדקפת.
\"הריח מדהים, מיכאל\" \'תודה,נשמה\' הוא עונה לי בלי לחשוב פעמיים וכמובן חיוך מתפשט על פניו. \'כריסטי, בואי תשבי, נאכל ביחד\' הוא מסתכל עליי ומזיז כיסא עץ שעליו ריפוד מעור בצבע אפרסק עדין, \'שבי\' הוא מסתכל עליי שוב ואז על הכיסא, \"תודה\" אני מסתכלת על הפנקייקים ולא עליו, נו הם כאלו מגרים איך לא להסתכל עליהם? \'כריס, תתכבדי\' ברגע שאני מקבלת אישור ממיכאל אני טורפת את הפנקייקים, \"טעים\" אני פולטת בין נגיסה לנגיסה ובין טבילה בשוקולד הבלגי. \'אני שמח שאת אוהבת\' מיכאל אומר בקול גברי, \'הא, כריסטי, מה חלמת? אני מבין שהיה לך סיוט?\' הוא בוחן אותי בעיניו, יש לי הרגשה שהוא יודע על הסיוט כאילו היה נמצא בו, כאילו נכנס לתוך ראשי בלילה, \"כן, אני לא רוצה …\" \'תספרי לי\' הוא נכנס בדבריי \"אני לא רוצה\" אני מתעקשת.