המעבר והאהבה הראשונה :) פרק 3!
*הגעתי הבייתה והבנתי שהתוכניות הולכות להשתנות ושאני לא אוכל לצאת עם ניר…*
אמא קראה לי מהמטבח:"נועה בואי שנייה, אני חייבת להגיד לך משהו.."
"מה אמא?" קראתי בעודי הולכת למטבח ומנגבת את שערי שעוד לא התייבש מהבריכה.
"היום אנחנו יוצאים לארוחה משפחתית, את אני אבא ויניב (אח שלי)!"
***יניב הוא אח שלי, הוא בן 10 והוא ילד די מציק!, יש לו עיניים כחולות ושיער שטני והוא נראה די תמים, אבל הוא לאא… ****
"מההההה?!?!?!?" שאלתי ולא האמנתי למה שיצא לאמי מהפה.
אני כבר תכננתי לצאת עם ניר. אני לא מאמינה!
"יש בעיה?" שאלה אמא, ואני לא ידעתי מה לענות כי די היתפדחתי להגיד לה על ניר אז פשוט אמרתי "אממ… תאמת שקבעתי לצאת עם חברה לקניון, אבל…" "אבל תצטרכי לדחות את זה." אמרה אמי.
"אהה.. את בטוחה שאני חייבת לבוא?" שאלתי, מנסה להתחמק מהארוחה המשפחתית שגם ככה לא היה לי חשק אליה.
"בטוחה!" אמרה והלכה לסלון.
עליתי למקלחת וחשבתי על הטלפון שאצטרך לעשות לניר, כי הרי אני לא אוכל כבר להיפגש אתו.
סיימתי להתקלח והתקשרתי אליו.
"היי , מה נשמע?" נשמע קול מהשפרפרת, זה היה ניר.
"אממ..לא כל כך טוב." "למה?" שאל.
"כי נצטרך לדחות את הפגישה שלנו לפעם אחרת" אמרתי בעצב.
"למה? אממ.. את בטוחה?"
"כן, אני צריכה ללכת לארוחה עם המשפחה שלי, סורי." אמרתי.
"לא, זה.. בסדר, באמת." שמעתי בקול שלו אכזבה.
"אני מבטיחה שכבר ניפגש."
"אני כבר מחכה" אמר וצחק.
"גם אני, ביי." אמרתי וניתקתי. הייתי כל כך מבואסת שלא יכולתי לצאת אתו, עד שתהייה פעם הבאה, אם בכלל.
הגעתי למסעדה עם המשפחה שלי וכמה דקות אחרי שהתיישבנו, פגשתי את הבן אדם הכי לא צפויי!.
אני לא מאמינה!! חשבתי לעצמי.
תגובות (1)
"הגעתי [הבייתה]…" – התכוונת הביתה(?) תתקני.
"עד [שתהייה]…" – רושמים עם 'י' אחת (שתהיה) תתקני.
סיפור מושלם תמשיכי.