המסתורין שבך – פרק 8
ישבתי בחצר הענקית של ביתי, עישנתי סיגריה ושתיתי כוס תה עם לימון.
חשבתי על מה שקרה אתמול, על איך שהתמסרתי בכזאת קלות ובעיוורון מוחלט לבן.
הרגשתי כל כך רע עם עצמי, הרגשתי מלוכלכת.
הוא היה שיכור והחליט להשתעשע איתי ואחרי הכל ללכת בלי שום הסבר, כאילו הייתי סתם עוד זונה שהוא רגיל כנראה לעבור איתן את הלילה.
אפילו לא לילה, דקות ספורות של הנאה רגעית.
הרגשתי אחת כזאת, הרגשתי מלוכלכת.
"היי ילדה." שמעתי את קולו הנמוך של גייב.
הוא התיישב על ידי בפיסוק רגליים והדליק סיגריה.
הוא לא נראה רגוע, משהו הטריד אותו.
"הכל בסדר?" שאלתי את גייב. הוא נאנח ושאף מהסיגריה.
"בעיות בעבודה." הוא אמר בנימה עייפה, הוא היה עייף נפשית.
בחנתי את לבושו, שוב לבש חליפה אלגנטית שנתנה לו מראה של גבר חשוב.
תמיד אהבתי את הלבוש הזה עליו, זה כל כך מתאים לו ולעיניי הדבש שתמיד נוצצות.
"מה איתך?מה את נראית אבודה?" הוא שאל והתעמק בעיניי כשגבותיו מכווצות.
"סתם…לא מתחשק לי לדבר על זה." אמרתי ושאפתי את העשן האחרון מהסיגריה וכיביתי בתוך מאפרת המתכת שנחה על השולחן עץ החום.
"דברי." הוא לחץ, הביט בי עם אותו מבט וחיכה שאשפוך את סודותיי.
"לא חושבת שמתאים לדבר על זה איתך." הוא חייך חיוך קטן ושאף מהסיגריה שלו בזמן שהוא מביט עמוק בתוך השחור שבעיניי.
"אני ידיד שלך, את יכולה לדבר איתי על הכל." התחלתי לגחך ונדתי את ראשי מצד לצד.
"שכבתי עם מישהו." חיוכו נמוג מפניו והבעת פניו נהפכה לקשיחה ורצינית.
"מה?" הוא שאל מבולבל, עדיין לא עיכל את פיסת המידע שסיפקתי לו.
ידיו התאגרפו ופרקיי אצבעותיו הלבינו מרוב החוזק.
"אמרתי לך גייב, לא הייתי צריכה לספר לך." אמרתי וקמתי מהכיסא, התכוונתי ללכת אך הוא עצר אותי במשיכה חדה עד שנפלתי על ברכיו.
"עם מי שכבת?" הוא דרש תשובה, כאילו היה בן זוגי.
"גייב, תעזוב אותי. עדיף שנשכח ממה שקרה עכשיו." אמרתי וניסיתי להיחלץ מאחיזתו בידי ובאגני.
"אריאלה, דברי עכשיו או שאני הופך פה את הכל." הוא איים באוזני וגרם לצמרמורת במורד גבי.
נבהלתי מהנימה המאיימת שלו, אני זוכרת את התקפי הזעם שלו עוד בתקופה שהיינו ביחד.
"גייב, בבקשה…דיי." התחננתי והבטתי בעיניו שירו אש לכיווני.
"זה בן נכון?" הוא שאל והופתעתי לגלות שהוא הגיע למסקנה כל כך נכונה.
"לא." שיקרתי, והוא החל לגחך בזלזול.
"את לא תצליחי לשקר לי אריאלה, אני מכיר אותך מספיק טוב." הוא אמר ואני נאנחתי, לאן הכנסתי את עצמי.
אני כזאת סתומה, מה עשיתי?
"תתרחקי ממנו או שאני ארחיק אותו ממך ומהמפה." הוא ירק עוד איום מפיו ואני גלגלתי עיניים.
"אל תגלגלי עיניים, את לא מכירה את הבן אדם." הוא אמר, הלוואי והייתי מכירה.
"אתה מדבר שטויות!" אמרתי וניסיתי לקום מברכיו, ללא הצלחה.
"הוא מסוכן אריאלה, הוא מסוכן מאוד." הוא אמר וגרם לי להשתתק.
מסוכן?למה הוא מתכוון שהוא מסוכן?
"מה הוא כבר עשה?אם הוא היה מסוכן הוא כבר היה יושב בכלא." אמרתי והוא שוב פלט גיחוך מזלזל.
"אח…את כזאת תמימה שזה משהו. בשביל מה קיימים השוטרים המושחתים?כשיש כסף אז הכל אפשרי." הוא אמר והרגשתי שאחיזתו בי השתחררה במעט.
"בכל מקרה, זה היה חד פעמי וזהו. אני לא מתכוונת לחזור על זה טוב." הוא חייך חיוך קטן וחזר להבעה הרצינית.
הבטתי בעיניי הדבש שלו שזעקו בתוכן, מה עובר לו בראש עכשיו…
הוא הגן עליי בפניו, בפני בן שמסתבר שהטא מסוכן.
למה זה מושך אותי אליו יותר?
למה זה גורם לי לרצות לשחזר את אותו הלילה הארור של אתמול, כל חלק שחלקנו ואיך שהתמסרנו אחד לשנייה.
אהבתי את איך שזה מרגיש, אהבתי את הריח הטבעי של הגוף שלו, אהבתי את הליטופים ששרפו כל פיסה בגופי.
אהבתי את הקול הצרוד שלו שלח לי דברים מלוכלכים וגרמו לעורי לסמור ולצמרמורות עצומות.
אהבתי בו הכל, הכל.
"אני מקווה אריה…אל תסתבכי עם החוק." הוא הזהיר אותי כאילו הייתי מוכרת סמים.
"בסדר אבא, עכשיו אני רוצה לקום לשירותים ברשותך." אמרתי בחיןך קטן וידיו כבר לא אחזו בי.
קמתי ממנו ונכנסתי אל תוך הבית כשאני עדיין מחייכת לעצמי.
הוא גרם לי להרגיש טיפה יותר טוב.
***
"אדי, אני מתגעגעת אליו ארי." מישל אמרה בנימה עצובה. עינייה הביטו באצבעות ידיה שבהן היא שיחקה.
"הכל יהיה בסדר, את יודעת מה…אני ואת נעשה לו הפתעה ונטוס לבקר אותו?" שאלתי עם חיוך רחב מהרעיון הנפלא והמעודד שהצעתי.
ישירות שפתייה פרסו חיוך ענק ומרוצה.
"כן ארי!תודה!" היא צעקה מהאושר, סוף סוף שיחררה חיוך.
"נשבעת לך ארי…אני בחיים לא אוכל להיפרד ממך."היא אמרה וגרמה לליבי לפעום בחוזרה מהתרגשות.
"גם אני מישל, אני ואת זה לנצח." קבעתי את מה שכבר היה ידוע לשתינו ואני חושבת שלכל מי שמכיר אותנו.
"את יודעת…אמא שלי היום לא נמצאת, היא טסה לשבוע משהו מהעבודה שלה. אז תנחשי מה?" היא שאלה וקלטתי את הראש שלה.
"מסיבה של!" צעקתי כמו מטורפת, הרגשתי משוחררת עוד יותר והלחץ בחזה ירד.
החלטתי להעביר את הטעות שעשיתי אתמול כי זה קורה.
גם לילדות הכי טובות.
שלחנו לחברים הודעה שיש מסיבה אצל מישל.
כולם שמחו וכמובן הסכימו לבוא.
אני ומישל הלכנו לחנות וקינינו שתיה חטיפים והמון אלכוהול.
היום באמת אפשר להתפרק עד שלא ישאר מקום.
עד שהזיכרון ימחק לנו.
חזרנו הביתה ואירגנו את כל הדברים, התקלחנו ולבשתי שמלת עור צמודה לגוף, את השיער השארתי פזור.
נראתי כמו חתולה רעה וסורטת.
מרחתי מייקאפ על פניי והברשתי סומק וורוד על לחיי.
תחמתי את עיניי בעיפרון שחור ומרחתי מסקרה על ריסיי הארוכים.
הזלפתי בושם על צווארי וירדתי למטה.
כולם כבר הספיקו להגיע, הבית היה מלא באנשים מוכרים ולא מוכרים ועשן סיגריות כיסה את הסלון כמו ענן אחד גדול.
הגברים ששמו לב אליי הביטו בי במבט מפשיט ותאוותני.
זה גרם לי להרגיש מיוחדת, אני לא מרגישה ככה ביום יום שלי.
ראיתי את מישל, עומדת בצד ומדברת עם חברה משותפת של שתינו.
צעדתי לעברה אך בדרך נתקלתי במשהו קשיח וגבוה מאוד.
הרמתי את מבטי וניפגשתי בעיניים הכסופות של בן.
הוא הביט במבט סוער וכמו תמיד המבט העצבני תפור על פניו כאילו נולד איתו.
גמעתי את רוקי, עמדנו ככה בלי לזוז.
הוא בחן את לבושי עם עיניו ולסתו התהדקה בקשיחות.
הוא כל כך יפה, הגבר הכי יפה שראיתי בחיי.
הוא העביר מבט אחרון על גופי ועבר אותי ושבתי להיות אוויר בשבילו.
לא קיימת יותר בשבילו.
נשכתי את שפתיי בכאב והתקדמתי בצעדים מהירים לכיוון הבר המאולתר של מישל.
מזגתי לעצמי כוס וודקה חמוציות ושתיתי אותה כאילו היה זה מים.
מזגתי עוד אחת וגם אותה סיימתי תוך דקה.
גופי רתח כמו לבה, רציתי לנקום, לגעת בנקודה הכי רגישה שלו.
"היי." מישהו בעל שיער שחור ועיניים שחורות ואפלות קרא לי.
הבטתי בו וחייכתי חיוך רחב, הייתי כבר שיכורה.
האלכוהול זרם בדמי כמו נהר.
"אני חושב ששנינו צריכים קצת שקט." הוא רמז שנעלה למעלה.
משכתי בידו והובלתי אותו לאחד החדרים למעלה.
נכנסנו וסגרתי את הדלת אחרינו.
הוא היה כל כך נאה וגברי, רציתי לשכוח את העיניים האפורות ולהתרכז בעיניים השחורות והמושכות של אותו אחד.
הוא הצמיד אותי לקיר בחוזקה, פלטתי אנחה שקטה מהאגרסיביות שבידיו.
כל כולו נראה כל כך חזק וההיפך מעדין.
אני אוהבת גברים מהסוג הזה, אני נמשכת אליהם כמו לאש.
הייתי כל כך שיכורה שלא שמתי לב למעשיי ורק רציתי להרגיש נחשקת.
מה שבן לא נתן לי להרגיש באותו היום שהשתמש בי רק בשביל האינטרס האישי שלו.
שפתיו התרסקו על שפתיי בחוזקה, אהבתי כל כך איך שזה הרגיש.
משכתי בשיערו השחור והרגשתי איך כל גופי מתחמם ורוצה מזה עוד ועוד.
הוא תפס בישבני עד שנאנקתי מכאב, אבל זה היה כל כך נעים וטוב.
"את הבחורה הכי שווה שראיתי בחיים שלי." הוא לחש באוזני בקול צרוד וגרם לתחתוניי להתרטב עוד יותר ממה שכבר הם היו.
לפתע הדלת נפתחה בחוזקה, מה שהקפיץ לשנינו את הלב.
בן עמד בפתח הדלת כשמבט מסתורי ואפל מכסה את עיניו הכסופות.
ליבי נעצר והתרחקתי מהבחור הזה כמה צעדים.
"צא מפה." בן פקד עליו בקול מאיים ומקפיא.
"למה מי אתה שתגיד לי מה לעשות?" הבחור שאל וצעד לעבר בן בצעדים מאיימים, נעמד מולו וחיכה שבן יפצה את פיו.
כנראה שרק אני פחדתי מהמהלך הבא של בן.
השקט שהיה בחדר עכשיו, הלחיץ אותי יותר ויותר, ידיי החלו להזיע.
בן תפס בשיערו של הבחור ודפק את ראשו בקיר בחוזקה.
פלטתי צעקה והנחתי את ידי בפי.
הייתי כל כך המומה, הבחור היה חצי מעולף.
"עדיף שלא תדע י'בן זונה. עכשיו תסתלק מה לפני שאני חותך אותך לחתיכות קטנות ומביא לכלב שלי." בן צעק עליו והעיף אותו עם ידו אל מחוץ לדלת.
הוא סגר אותה ונעל אחריו.
הוא העביר יד אחת על כל פניו וחזר להביט בעיניי כשהוא מתקרב לעברי.
פחדתי ממנו, פתאום כל מה שגייב סיפר לי עליו קיבל משמעות.
הוא באמת מסוכן, לא היה איכפת לו לשבור לו את הגולגולת.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי מפוחדת בטון שקט.
אך הוא רק התקרב אליי, צעדתי אחורנית בכל צעד שצעד לעברי עד שנפלתי על המיטה.
הוא רכן לעברי ואני אוטומטית נשכבתי על המיטה, רועדת בכל חלק בגופי.
הוא היה מעליי, לסתו נעולה ועיניו הגדולות איימו עליי, השתיקו אותי סופית.
"פעם אחרונה שאת לובשת שמלה כזאת מחרמנת."
כן פרק מעפן, מצטערתת לא יודעת מה קורה ליי!!!
בכל מקרה מקווה שבאמת תאהבוו!!!!
אני מעריכה על הדירוגים וע התגובותת זה חימם לי את הלב בנות!
אוהבת הכי שיש!!!
שבת שלום ומבורכתת
תגובות (6)
מהמם תמשיכי
מושלם תמשיכי
בחיים אבל בחיים אל תגידי על פרק שלך שהוא מעפן כי הוא מושלם!
אני כל כך אוהבת את איך שאת כותבת,אני מרגישה בתוך הסיפור ממש.
אהובה שלי תמשיכי דחוף את השלמות הזאת וגם את הסיפור האהוב עליי שזה רגש מסוכן.
אוהבת עד אין סוף<3
לא את לא עושה לי את זה !!!! אמא תמשיכי ומיד אחותי מזה השלמות הזאת והפרק ממש ממש אבל ממש לא מעפן שלא תעזי לזלזל בכתיבה שלך יש לך כתיבה מדהימה שפשוט שואבת אותי לסיפורים שלך כל פעם מחדש את חייבת להמשיך עכשיו!!!!!!!
לאא אל תעשי את בן רע!!
פרק יפה כמו תמיד,תמשיכי!!