המסע של מעיין

שוב החדר מתרוקן לאט לאט,הבגדים,הספרים,החפצים,התמונות,המחשב,המזגן… הכל !
אני יושבת לי בחדר הריק שלי על הרצפת עץ שלי שאני כלכך אוהבת,החדר שומם,ריק,חסר חיים. הוא היה פעם מלא יותר נכון מבולגן,אבל אהבתי אותו. עכשיו הכל ריק.כל מילה שאני מוציאה יש הד. הקיר שלי בחדר שכתבנו עליו אני וחברות שלי כבר חסר חיים,הפוסטרים שמילאו את הקירות.. אני בוהה בחדר ולא מאמינה שזה קורה..
זה התחיל בתחילת הקיץ,שוב המזגן לא עובד וחם והמאוורר גם שובק חיים לאט לאט. חם לי ואני רוצה כבר לצאת לבריכה עם כל החברות שלי. הגיעה השעה !אני רצה מחוץ לבית להיפגש עם נועם,החברה הכי טובה שלי. היא כמו אחותי,אנחנו מכירות מגיל 0 ( ככה זה שהאימהות שלנו חברות הכי טובות). נועם צעקתי לה, היא רצה וחיבקה אותי.
הלכנו לכיוון הבריכה במושב שלי,המושב שלי נמצא במרכז הארץ,אז הים רחוק אבל הבריכה של המושב ליד הבית שלי ככה שחם ממש במושב אני וחברות שלי ובניהם מאיווש הולכות לבריכה.
מעייני,נועם שמענו מישהיי צועקת לנו מרחוק. הסתובבנו וראינו את ליטל עם כל הבנות האחרות. הגענו,התחבקנו,ונכנסו למים.ריכלנו,אכלנו,שתינו,צחקנו…. נהנינו ! :)
הגעתי הביתה ופתאום אמא אמרה לי בטון מוזר :מותק תיכנסי למקלחת בבקשה ושתצאי תבואי לסלון כמו כולם טוב ? טוב…. הגבתי. הרגשתי שיש משהו לא טוב שהיא רוצה לספר…. ישר חשבתי על העבודה שלה,פיטרו אותה? או אולי אבא ? הוא חולה ? המחשבות הטריפו אותי במקלחת,הרגשתי חלשה פתאום,שמשהו לא טוב ייקרה.. מיד אמרתי שזה הכל בראש ואז נרגעתי.התלבשתי מהר ובאתי לסלון.
כולם היו שם : אח שלי הגדול מור, אח שלי הגדול מאור,אחותי הקטנה מאי וכמובן שאמא ואבא. התיישבתי ושאלתי את מור מה קורה? הוא אמר שהוא לא יודע ושעדיף שייעשו את זה מהר כי הוא ממהר. אבא התחיל לדבר בשמחה ואמר : הציעו לי עבודה חדשה עם עסקה טובה וכסף טוב שייסדר אותנו ! שמחנו אבל אתם יודעים אנחנו ילדים,לא הכי מתלהבים מדברים כאלה… אמא התחילה לגמגם פתאום ואמרה : אנחנו עוברים דירה למושב בצפון.. העבודה של אבא נמצאת שם ואנחנו עוברים עוד חודש..
עוד חודש!? צעקתי . לאאאאא אני לא עוברת,אני לא יכולה. מאי קטנה היא עולה לכיתה א' היא תכיר חברים חדשים ומור ומאור סיימו את הבית ספר אבל אני ? רק התחלתי תיכון,אני לא עוזבת! צעקתי ועזבתי את הסלון ,רצתי לחדר,טרקתי את הדלת בחוזקה והתחלתי לבכות.
אמא דפקה על הדלת שוב ושוב ואמרה : מתוקה שלי , דיי אני מבקשת תשמחי בשביל אבא,גם אני עצובה שעוברים אבל אין מה לעשות זה רק יעשה לנו טוב..
לא אמא אני לא עוזבתת ! אני לא אעזוב את נועם, ליטל,שרון.. כולן ! אני לא מסוגלת .. עוד לא ,בבקשה….
אין מה לעשות מתוקה שלי…. את תראי שהכל יסתדר שם.
היום הזה חרוט אצלי.. אני יושבת מול הקיר הקר בחדר,על הרצפת עץ שלי שאני אוהבת ורואה שהחדר שלי ריק,אני עוזבת…. בכיתי .. שוב..