המסע של מעיין- פרק 1

הוא רץ אחריי וברחתי..רצתי לכיוון הפרחים בשדה,הפרחים שפעו מסביבי וליטפו את גופי,השמש בהקה ונראתה מחייכת,העננים הבהירים,הייתי בעולם משל עצמי.. המשכתי לרוץ והרגשתי בעננים,צחקתי והרגשתי משוחררת. פתאום מישהו תפס אותי וחיבק אותי. זה היה הוא..הוא חיבק אותי ולא הרפה,נתן לי נשיקה בלחי והפיל אותי על הדשא הירוק. הדשא היה כל כך רך,מלטף והוא עליי. התנשקו אחד על השני,צחקנו,התחבקנו והוא לחש לי :"אני אוהב אותך,את שלי לעד"….

"מעייני תתעוררי יש לך בית ספר שלא תאחרי". אמא העירה אותי מהחלום המדהים הזה,לא רציתי שהוא ייגמר,רק שימשיך..
"אני קמה אמא אל תדאגי,רק 6 וחצי".
קמתי מהמיטה ונראיתי כמו סהרורית,הסתכלתי במראה וחייכתי. נכנסתי למקלחת,התלבשתי,צחצחתי שיניים והתאפרתי.
הצלצול שלי הפריע לי בזמן המוזיקה שלי,זה היה הוא.. אהובי היחיד דניאל.
"הלו"? עניתי בקול עייף
"בוקר טוב נסיכה שלי,התגעגעתי מה קורה?".
נשכתי שפתיים מול המראה והסמקתי . " הכל מעולה מדהים שלי,חלמתי עלייך"
"באמת?,ומה חלמת? " הוא ענה בקול מסוקרן.
"שאנחנו לבד רק שנינו,אתה רץ אחריי ומפיל אותי על הדשא ומנשק אותי.." הרגשתי בעננים פתאום!!
"מאמי שלי,אל תחשבי שגם אני לא חולם עלייך"
"אני אוהבת אותך מאמי !!" אמרתי בקול מתוק שלא יוצא לי בדרך כלל. " אני חייבת להתארגן,עוד עשרים דקות ניפגש מחכה כבר".
"גם אני אהובה שלי נתראה,אוהב אותך! "
ניתקתי וקפצתי משמחה. דניאל ואני ביחד כבר שנה וחצי. אנחנו מכירים עוד מהגן,משם כבר התחברנו. היינו הידידים הכי טובים אבל תמיד שנינו ידענו שאנחנו מעבר לזה.
דניאל גבוה,יש לו עיניים ירוקות מדהימות,השיער שלו שטני,הוא חכם,שנון,מצחיק,הוא שלי !

"מעיין,הארוחת בוקר שלך עוד תתקרר,תרדי למטה" אמא אמרה בקול עצבני.
ירדתי לעבר המטבח לשולחן וכולם ישבו שם : אמא,אבא,מור אח שלי הגדול.
מור בן 21, הוא סיים צבא לפני חודש,הוא גבוה וחתיך. אנחנו תמיד תמיד רבים על כל שטות אבל למרות הכל הוא עוזר לי בהכל,עם בנים,לימודים וחברות ואני אוהבת אותו. הוא הולך ללמוד עכשיו באוניברסיטה כי הוא רוצה להיות עורך דין.
לידו התיישבה מאי אחותי הגדולה. מאי בת 17 בכיתה י"א,היא גדולה ממני בשנה. מאי היא כמו אחותי התאומה,אנחנו מתחלקות בבגדים,מספרות הכל אחת לשנייה,צוחקות ואל תחשבו שאנחנו לא רבות,אנחנו רבות על הכל !
מול מאי התיישב מתן,אח שלי הקטן. מתן בן 6,הוא עלה לכיתה א' השנה. הבובי שלי הקטן,המציק,השובב,השנון והמצחיק הולך לבית ספר.
אנחנו 4 אחים במשפחה,שובבים,משוגעים,אבל אתם יודעים משפחה לא בוחרים.

"בוקר טוב" צעקתי בחיוך גדול
"אוו,מישהי קמה עם חיוך גדול על הבוקר, דניאל נכון ? "
"כן !!!! ,אנחנו עוד מעט שנה וחצי ביחד ואני חושבת מה לעשות לו".
"למה שאת תעשי,שהוא יעשה זה התפקיד שלו " אמרה מאי.
"צודקת.. אבל עדיין אני רוצה לקנות לו משהו לפחות"

פתאום הטלפון צלצל בבית. "זה בשבילך מעיין תעני"
רצתי לטלפון עם חיוך ועניתי. " הלו"?
"מה?!" הקול שלי רעד מהשיחה..

התחלתי להזיל דמעות פתאום,כולם הסתכלו עליי ושאלו מה קרה.

עניתי :"זה הייה…"