המלאך שלקח את ליבי

אני אוהבת אותו
אבל גם לא אוהבת אותו
המערכת יחסים הזאת הייתה אמורה להצליח אך מצד שני אט אט התפרקה לשברים
לא ציפיתי לפחות לא מהצד שלי שזה יקרה
מצד אחד היה מדהים אך מצד שני משניה לשניה הכל קרס מסביב
המשפחה החברים המכרים העבודה הכל התרסק מסביבי
לא ציפיתי לזה
לא ציפיתי שהמערכת יחסים שלי תהרוס לי הכל

אני מאי בת 27
הכרתי את הבן זוג שלי זאת הייתה אהבה ממבט ראשון מהיום הראשון לא נפרדנו לשנייה אחת
היינו אהבנו שמחנו צחקנו רקדנו עישנו בכינו אהבנו
"מאי ?" אמא קראה לי מלמטה וירדתי אליה שמחה ובדילוגים
ראיתי את הפנים שלה ונמחק לי החיוך מהפנים "אנחנו עוזבים, קיבלתי קידום מהעבודה אנחנו חוזרים לארץ" אמרה וכל כך שמחתי לא הבנתי למה הפרצוף שלה כל כך עצוב, התגעגעתי לחברות שלי ולחברים שלי
"מתי אנחנו חוזרים" שאלתי עם חיוך שמח על הפנים ובשנייה אחת החיוך נמחק "אני צריכה לעזוב את ג'ייקוב, אנחנו צריכים להיפרד עכשיו" אמרתי והתחילו לרדת לי דמעות
אמנם לא כל כך אהבתי אותו, אבל הוא היה איתי שמה לאורך כל הדרך חיבק ועודד אותי. הכרנו לפני חצי שנה כאשר עברנו לפה והלכתי להכיר את השכונה הוא היה החבר הראשון שלי במקום הזה.
"WE NEED TO TALK" שלחתי לו
פחדתי לא ידעתי מה להגיד לו על זה
הוא בן 29 ואני 27
"IM ON MY WAY " שלח לי חזרה ונחנקתי לשנייה לא ידעתי אם להתחרט על זה או לא
הוא שלח לי הודעה שהוא למטה ובתמורה אמרתי לו לעלות
"מה קרה" שאל אותי באנגלית המדהימה שלו
"אני חוזרת לארץ, אמא קיבלה קידום מהעבודה ואני חוזרת הביתה" אמרתי והתחלתי לבכות
"אבל זה טוב לא? תמיד רצית לחזור לארץ" אמר וחייך חיוך כואב
"כן.. אבל מה איתך" אמרתי וחיבקתי אותו חזק
"אנחנו נהיה בסדר לכי תדעי מה יהיה, נישאר ביחד או לא נישאר ביחד, הכל יהיה בסדר כל עוד את מאושרת אני מאושר" חייך אלי ונתן לי נשיקה על השפתיים שהתעמקה והתעמקה עד שנשמעה דפיקה בדלת
"כן אמא?" שאלתי שראיתי אותה מציצה מהדלת
"אני מצטערת שאני מפריעה, ביום ראשון הטיסה לארץ" חייכה חיוך קטן וחייכתי לה חזרה
דמעה קטנה בגדה בי וגרמה למפל דמעות לרדת אחרי
הכל יהיה בסדר, זה המבט שהיה לו והחיוך שלו גם היה עם אותה המשמעות.

היום הגדול הגיע, ג'ייקוב הסיע אותנו לשדה התעופה ונתן לי חיבוק אחרון וכמובן גם נשיקה "אני באמת אוהב אותך ואתגעגע"
חיבקתי אותו חזק ולא שחררתי
"הנוסעים האחרונים בטיסה 5331 לישראל מתבקשים לעלות" נשמעה הודעה ברמקולים ואמא ישר זירזה אותי ורצנו לכיוון הבידוק האחרון תוך כדי שאני מעיפה מבט אחרון אחורה לעברו, אבל הוא כבר נעלם
פתחתי את הטלפון וקיבלתי את ההודעה שגרמה לי להיתקע על המסך
' אני אתגעגע לחיוך
למבט
לליטוף
אליך
אנחנו עוד ניפגש' חייכתי והמשכתי להביט במסך.
"אאוץ'" אמרתי באנגלית כאשר מצאתי את עצמי על הריצפה
"אוי אוי אני מצטער" שמעתי מישהו אומר הרמתי את המבט אליו וחייכתי, נתקעתי בעיניים שלו, טבעתי בהן ליתר דיוק, עיניים בצבע הים הסוחף שאני כל כך אוהבת.
"זה בסדר" עניתי לאחר שזיהיתי את המבטא הישראלי
"את ישראלית?? אני און" חייך אלי
"היי אני מאי" נתתי לו נשיקה על הלחי
"מאי קדימה אנחנו חייבות לזוז" אמא צעקה לי
"אני מצטערת, ביי" אמרתי ורצתי לכיוון המטוס, יש לי עוד הרגשה שניפגש חייכתי לעצמי תוך כדי.
התיישבנו במטוס, אמא בשורה ראשונה ואותי שמו בשורה עשירית כי כבר לא היה מקום במטוס, כיסא ריק היה לידי אבל הייתה לי הרגשה שלא יישאר ריק לעוד הרבה זמן. "אז נפגשים שוב?" שמעתי צחוק קטן
הרמתי את מבטי וראיתי אותו
"אתה יושב כאן?" שאלתי עם חיוך על הפנים תוך כדי שחושבת שזה ממש כאילו רצו שניפגש
"מסתבר, תפני לי מקום?" צחקק והזזתי את התיק לצד "היית פה בטיול עם אמא" שאל מתעניין תוך כדי שמתיישב
"לא, גרנו פה אני ואמא בחצי שנה האחרונה, אבא שלי נשאר בארץ, אנחנו חוזרות עכשיו כי אמא קיבלה קידום" אמרתי וראיתי חיוך קטן מבצבץ מתחת לשפם
"נא לחגור חגורות בבקשה אנחנו ממריאים" הדיילת ניגשה אלינו וישר חגרנו
המטוס התחיל בהמראה ובאופן אוטומטי ידי אחזה בידו, הוא הרים את מבטו אלי בהלם מהחוזקה של הלחיצה
"הכל בסדר?" שאל והרים את ראשי שנפל לבין רגלי. לא רציתי שידעו על פחד הטיסות שלי.
הרמתי את האגודל לסימן של הכל בסדר וחייכתי
"תרימי את הראש אלי" אמר וניסיתי להרים אבל לא כל כך הצלחתי, אחז בסנטר שלי וקירב אותי אליו " הכל בסדר, את מפחדת?" חייך אלי חיוך מנחם והנהנתי. "אני מצטערת שאני נפלתי עליך והרסתי לך את הטיסה " אמרתי והוא לא הפסיק לצחוק
"מה כל כך מצחיק אותך אדוני?" אמרתי וצחקתי גם
"על מה בדיוק את מתנצלת? את לא הרסת לי את הטיסה את מרגע לרגע משפרת לי אותה" אמר ובצבץ לי חיוך קטן ולאחר מכן ישירות פיהוק עייף.
העברנו את השעות של הטיסה בדיבור
הוא לא הפסיק לגרום לי לחייך
"אנחנו מתחילים בהנמכה לקראת נחיתה נא לחזור למקומות ולחגור חגורות" שמענו את הדיילת בכריזה וישר השתנקה נשימתי. הרגשתי לחץ באוזניים ובכל הגוף. הייתי מבוהלת התחפרתי בחזה שלו ונאנחתי
"תסתכלי עלי" הרים את הראש שלי "אני שומר עליך" אמר והתקרב אלי עוד היינו במרחק נשימה אחד מהשני, הגשתי את הנשימה שלו, כל כך רציתי לנשק אותו. באותה השניה נשמע הבום, הנחיתה הייתה וישר התרחקנו.
"ברוכים הבאים לישראל" שמענו את הכרזה וישר חייכתי
"איפה אתה גר?" שאלתי את השאלה היחידה ששכחתי לשאול
"אני גר בזיכרון יעקב" אמר ולא האמנתי
"גם אני" שמחתי
"אמא" ניגשתי אליה כאשר קמנו לצאת מהמטוס "און ייקח איתנו מונית הביתה? הוא גם גר בזיכרון"
"בשמחה" חייכה ולחצה לו יד נעים מאוד
במונית ישבנו אחד ליד השני ואחזנו ידיים בלי שישימו לב, אני אפילו לא יודעת למה פשוט רציתי את המגע שלו על כף ידי.