המלאך השומר שלך פרק 5

-פרק 5
"מיה" שמעתי קול קורא לי אבל עיני עדיין היו עצומות
"מיה !" הוא אמר ופתחתי לאט לאט את עיני, קרני שמש סינוורו אותי וגרמו לי לעצום אותם אוטומטית חזרה
"מיה קומי כבר !" הקול אמר
"מה מה ?" שאלתי תוך כדי שאני קמה, ומצאתי את עצמי על איזה ספסל באמצע פארק עם אוטי .
"מה אנחנו עושים פה ?" שאלתי
"כנראה שנרדמנו" הוא אמר
"שיט !" צעקתי ורצתי לעבר הספסל .
להפתעתי, ראיתי שם מכתב תשובה . חשבתי שאחרי המכתב שכתבתי , הכותב המסתורי יפסיק לכתוב בשם רועי, אבל אני רואה שזה לא עבד .
~למיה, מיה שלי
קראתי את האותיות בכתב ידו הלא כל כך קריא של רועי, והתמלאתי צמרמורת .
"יש לך אומץ ?" הוא שאל
"כן" אמרתי והחזקתי את המכתב ביד
"בעצם לא" אמרתי והעברתי לו את המכתב .
אני מפחדת . לקח לי כל כך הרבה להתחיל להשתקם, אני לא יכולה לחזור לזה עכשיו . אבל מה אם זה באמת רועי ? מה אם הוא באמת חיי ? אני אף פעם לא ראיי את הגופה שלו …
"טוב תביא" אמרת וחטפתי לו את המכתב מהיד
"היי, אני פה איתך, אל תדאגי . אני לא אתן שיקרה לך משהו" הוא אמר
אני סומכת על איתי, בעצם, בלעדיו עדיין הייתי שוכבת במיטה, בלי חשק לכלום . הוא זה שהוציא אותי מהבית, הוא זה שעזר לי להתחיל לחיות חיים נורמלים .
פתחתי את המכתב ביעדים רועדות והתחלתי לקרוא .
~מיה, מה שלי
יש לך כל כך הרבה שאלות, ולאף אחת מהן אני לא יכול לתת את התשובה, אני רק יכול להגיד לך שתסמכי עליי כמו שעשית פעם, תאמיני לי שאני לא רוצה לפגוע בך, אני אוהב אותך ומתגעגע המון . התשובות לשאלות שלך יגיעו בזמן שלהן, אבל עכשיו לא, כל דבר בעתו .
אני רק רוצה שתדעי שטוב לי איפה שאני נמצא ושאני אוהב אותך מאוד, ושאני בסדר אז אין לך צורך לדאוג לי . מחכה למכתב באותו המקום ובאותה השעה
אוהב, רועי ~
קראתי את המכתב והתאכזבתי . התאכזבתי ממש . זה מה שיש לך להגיד לי ? שכל תשובה בעתה ? ואני כ כך חיכיתי לקבל את המכתב הזה, כל כך חייתי לראות מה הוא יכתוב ..
"מיה" שמעתי קול שהעיר אותי מה מחשבות
"אה ?" שאלתי
"מה כתוב שם ?" הוא שאל
"אה, כלום סתם" אמרתי
"אפשר לקרוא ?" הוא שאל והושטתי לו את המכתב
"מיה את לא מתכוונת להמשיך עם זה" הוא אמר
"אני כן" אמרתי
"את מתחילה להשאב לזה, ואני הבטחתי שאני לא אתן לזה לקרות, את מפסיקה עם זה ועכשיו" הוא אמר
"אבל אני חייבת לדעת, אני חייבת לדעת מי מעז לצחוק על רועי כך" אמרתי
"אבל את רואה שאת נשאבת לתוך הסיפור הזה, ושזה לא מוביל לשום מקום, הוא לא עונה לך על שאלות וזה סתם משגע אותך" הוא אמר ושתקתי
"אז את מםסיקה עם זה ?" הוא שאל
"בסדר" אמרתי
"אני רוצה להיות איתך היום" הוא אמר
"מה ?" שאלתי
"להיות איתך, לראות שאת לא הולכת בערב לשים לו שוב את המכתב" הוא אמר
"מה אכפת לך ממני בכלל ? אנחנו מכירים רק כמה ימים" אמרתי
"תמיד הייתי איתך בכיתה, זהו את שלא דשמה לב אליי כל כך" הוא אמר
"כשאמרתי מכירים התכוונתי לדיברנו בעבר" אמרתי
"טוב אז אנחנו לא ממש 'מכירים' כמו שאת אומרת, אבל אני הבטחתי לך הבטחה ואני תמיד מקיים הבטחות . אנחנחו נצא היום תתלבשי יפה אני בא אלייך היום בשמונה" הוא אמר
"יוצאים ? לאן ?" שאלתי
"למועדון" הוא אמר
"ממש לא" עניתי . אני לא מתכוונת לצאת לשום מקום בערב . בחצי שנה האחרונה הייתי כל הזמן בבית, רק ביומיים האחרונים התחלתי לצאת לפארק. אז ללכת למועדון ? לראות את כל האנשים שניתקתי איתם קשר ? שחצי שנה לא ראיתי ?
"את יוצאת לא אכפת לי מה, אני בא לאסוף אותך" הוא אמר
"מהרושם שעשית עליי לא חדבי שאתה אחד שאוהב ללכת למועדנים" אמרתי
"לא, אבל בשבילך אני מוכן לעשות הכל" הוא אמר
"מה ?" שאלתי
"בשביל ההבטחה שלי אני מוכן לעשות הכל" הוא אמר
"טוב נו, אם זה מה שיעזור לי לשכוח קצת מהמכתב…" אמרתי
"יופי ! עכשיו בואי לקניון" הוא אמר
"לקניון ? למה ?" שאלתי
"את לא צריכה לקנות בגדים להערב ?" הוא שאל אותי
"ועם מי אני אלך לבחור ? איתך ?" שאלתי וצחקתי
"את מכירה עוד מישהו שאת יכולה ללכת איתו לקניון?" הוא שאל
הזמנו מונית והגענו לקניון, הוא שילם וירדנו
כל זה היה ממש חדש לי, בזמן האחרון לא ראיתי הרבה אנשים, ופתאום אני רואה מול אנשים לכולם מסתכלים עליי המבטים, כנראה השמועה על מה שקרה לרועי התפשטה
"תתעלמי, סתם אנשים מפגרים" רועי אמר כששם לב שאני רואה את כל האנשים שמסתכלים עליי ומתלחששים
"זה בסדר, אני רגילה" אמרתי .
הוא החזיר אותי קצת לחיים הקודמים שלי, כרוני עוד היה בחיים . אני הייתי ממש מקובלת , המון בנות העריצו אותי, תמיד כשהייתי מגיעה כולם היו מסתכלים עליי ומתלחששים, הייתי רגילה לזה, וכשזה קרה שוב זה לא היה לי מוזר .
נכנסנו לחנות ואוטי התחיל להביא לי דברים מזעזעים
"אולי עדיף שאני אבחר את הבגדים ?" שאלתי
"מה ש לי טעם כל כך לא טוב ?" הוא שאל
"אני לא בטוחה שלא טוב זה המילה, אני חושבת שזה יותר בכיוון של רע, נורא" אמרתי
"טוב טוב בסדר גברת מלכת האופנה" הוא אמר והלך לשבת הצד
קניתי איזה שמלה, לא חושפנית, אבל היא נראתה טוב
"דווקא את זאת לקחת ?" הוא שאל
"שתוק אוטי" אמרתי ובאתי לקופה
"את לא תרדי מהשם הזה אה ?" הוא שאל והנהנתח לשאלה
"כן מה בשבילך ?" המוכרת שאלה
"את זה" אמרתי והבאתי לה את השמלה
"200 שקל" הוא אמרה והוצאתי כסף לשלם, אבל איי הקדים אותי
"נו אוטי תתן לי להחזיר לך" אמרתי שיצאנו מהחנות . היה ל ממש לא מעין, כי לי יש כסף וממה שראיתי לאיתי אין כל כך .
"לא" הוא אמר
"למה ?" שאלתי
"זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי" הוא אמר
"טוב, אבל על מונית אני משלמת" אמרתי והוא הנהן המונית לקחה אותנו לפתח הבית שלי, שילמתי לה ואיתי חזר לבית שלו .

-19:00-
התחלתי להתארגן, לבשתי את השמלה, שמתי קצת איפור ובושם, כמה זמן כבר לא השתמשתי בתכשיטים שלי, באיפור שלי ובבשמים שלי . היה כל כך לחזור לרגע להיות הילדה של פעם, זו שחיה בתוך בועה, לפני המוות של רועי
המונית צפצפה בחוץ ויצאתי
"הופה איזה יפהה" אוטי אמר וצא המונית, נתן לי יד ואז נכנסנו שוב
"אממ ואתה .." אמרתי,
"שתקי יסתומה מחמיאים לך ואת לא יכולה להחמיא בחזרה ?" הוא שאל
"אני לא רוצה לשקר" אמרתי
"צודקת, גם אני לא ימכוערת" הוא אמר וחייכתי .
הגענו . כל כך פחדתי לרדת מהמונית . אוטי הסתכל עליי ואני חושבת שהוא הבין, אז הוא נתן לי יד וירד איתי .
נכנסנו למועדון וכל המבטים היו עלינו . הרגשתי ממש מובכת וברחתי החוצה .