המלאך השומר שלך פרק 4
החזקתי את המכתב ביעדים רועדות . לפתוח או לא לפתוח ?
אבל זה בכלל לא הגיוני . רועי מת, אני יודעת שהוא מת ! הוא לא יכול לשלוח לי מכתבים כי הוא מת ! מישהו בטוח עובד עליי !
רצתי הביתה, נכנסתי לחדר ו התיישבתי על מיטה
הבטחתי במכתב וידיי רעדו . טוב, אם אני רוצה לגלות מי עבד עליי אני חייבת לקרוא את זה .
פתחתי את המכתב בפחד, עצמתי את עיניי והתחלתי לקרוא.
~למיה, מיה שלי
קראתי רק את השורה הראשונה ונתקפתי צמרמורת . זה בה הכתב יד של רועי, ללא ספק . איך מי שעובד עליי הצליח לעשות את זה בצורה טובה כל כך ? נזכרתי ברגעים שלנו ביחד, התגעגעתי … דמעות התחילו לזלוג מעיני, אבל המשכתי לקרוא
~מיה, הילדה שאני אוהב כל כך … לא סיפרתי לך את זה לא כי לא סמכתי עלייך, לא סיפרתי לך את זה בגלל שלא היתי צריך התייעצות -המשפחה שלי מתה, ואני איתם . כשהם מתו אני מתתי גם, רק נתקעתי בגוף אנושי שמונע ממני למות יחד איתם. במילים אחרות – כשהם מתו נפשי מתה, אבל נשארתי כלוא בתוך גוף שמנע ממני לצאת לחופשי . ברגע שהשתחררתי הייתי מאושר , כמובן שאני אוהב אותך ואת לא יודעת כמה … אבל לא יכולתי להמשיך לחיות עם נפש שכבר מתה … את יודעת כמה אני אוהב אותך .
מצפה למכתב תשובה, באותו המקום, היום, בערב .~
מה ? זה ממש לא הגיוני… רועי מת … הוא לא יכול לכתוב לי דברים כאלה, הוא מת זה לא הגיוני ואני יודעת את זה … מישהו מנסה לעבוד עליי, לפגוע בי בנקודה רגישה, הוא רוצה לצחוק עליי, אבל אני לא אתן לו, בנושא של רועי לא פוגעים … בתת מודע קיוויתי שזה אמיתי, שהמכתב הוא באמת מרועי אסל אני יודעת שזה לא הגיוני .
ננסה לחשוב … מאיפה כל הסיפור הזה התחיל ..? מהילדים הזה ! שבא לבית שלי בהפתעה אומר לי לכתוב לו את המכתב, זה ברור, זה הוא !
איך קראו לו … אוטי ..?
נכנסתי לווצאפ, אל המורה, בתחילת השנה היא שלחה לי דף קשר של כל התלמידים בכיתה עם הטלפון למקום המגורים, כדי שאני אוכל לשמור איתם על קשר …
אה, איתי ! אני חושבת שכך קראו לו . טוב לא נורא, הייתי קרובה .
הסתכלתי על המקום מגורים שלו וביקשתי מהנהג שלי שייקח אותי לשם
"לחכות לך פה, מיה ?" הוא שאל
"לא זה בסדר, אני אבוא עוד מעט" אמרתי
עמדתי מול בניין קטן, שנראה קצת ישן
איכס פה הוא גר ?
עליתי לקומה שלו, קומה שלישית דירה עשר . דפקתי על הדלת ואישה שנראת בשנות החמישים לחייה פתחה לי
"כן ?" היא שאלה
"את אוטי, דחוף !!" אמרתי ו היא הסתכלה עליי מוזר
"אין פה שום אוטי" היא אמרה
"נו ברור שיש !" אמרתי והיא התעצבנה
"טוב תראי אני לא יודעת מה את עושה פה אבל יש לך דקה לעזוב" היא אמרה אבל לא הקשבתי לה והתחלתי לצרוח
"אוטי ! אוטי !"
"מה קורה פה אמא ?" מישהו אמר וראיתי את אוטי עומד לידה
"מה את אומרת לי שאין פה אוטי ?! זה אוטי !" אמרתי ושניהם הסתכלו עליי מוזר
"זה איתי, הבן שלי" היא אמרה
"כן כן לא משנה בוא כבר" אמרתי וגררתי אותו לסלון . נכנסתי למסדרון וחיםשצי את החדר שלו . ראיתי ונכנסתי
"זה בסדר אמא " שמעתי אותו צועק ונכנס
זה היה חדר… דיי של חנון . החדר היה כחול עם מיטה וחצי, לכמה תמונות של כוכבים על הקיר . מול המיטה היה הרבה מדפים עם המון ספרים, וליד ארון בגדים קטן בצבע חום .
"אוטי ? לא יכולת למצוא לי שם אחר ?" הוא אמר יצחק
"תפסיק לצחוק !" אמרתי העצבים
"בסדר בסדר עצבן" הוא אמר
"למה עשית את זה ?! מה חשבת שיצא לך מזה ?! אתה ידעת שזה נקודה פגיעה אצלי ! כמה רע אתה כבר יכול להיות שעשית דבר כזה ?!" שאלתי
"את השתגעת לגמרי" הוא אמר והתעצנתי
"מה כבר עשיתי ?" הוא שאל ונתתי לו את המכתב
הוא קרא ואחרי שתי דקות אמר
"מיה, אני מבטיח לך זה לא אני"
"אבל אתה הצעת את הרעיון" אמרתי
"אבל לא חשבתי שמישהו יענה לך, איפה השארת את זה בכלל ?" הוא שאל
"שכחתי את זה בפארק" אמרתי
"נו ואני ידעתי שאת בפארק ?" הוא שאל
"לא אבל .." אמרתי
זה לא אני …" הוא אמר
למה שזה יהיה הוא ? הוא ילד טוב מידי בשביל דברים כאלה . מחונך מידי .
"מה את מתכוונת לעשות ?" הוא שאל
"לענות לו" אמרתי
"אל תמשיכי עם המשחק הזה, היחידה שתפגע ממנו זו את, תשכחי מזה, את יודעת שזה לא יכול להיות הוא .." הוא אמר
"אבל כך אני אדע מי זה" אמרתי
"אפשר דף ועט ? שאלי והוא הביא לי, והתחלתי לכתוב
~רועי שלי
אוקיי, זה נשמע לי הגיוני שמתת עם המשפחה שלך מבפנים אבל … איך אתה כותב לי ? אתה כבר מת עכשיו .. או שלא ? בבקשה תגלה לי, אני לא יכולה להשאר במתח … אני לא יכולה להשאר כך ולחשוב שאהוב חיי, זה שאני חולמת עליו כל לילה ובוכה עליו כבר חצי שנה, חיי …
בבקשה תגלה לי איך ותסיר ממני את הספק, אתה לא מבין כמה קשה זה לחיות כך, שאולי מי שבכית עליו שנתיים, הבן אדם שאתה הכי אוהב בעולם חושבת שמת חיי …
מחכה לתשובה מחר בבוקר, באותו המקום
מיה~
"אתה בא איתי לפארק ?" שאלתי והוא הנהן
הוא שם נעלי ספורט ויצאנו
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה ?" הוא שאל
"כן" אמרתי
"את לא מפחדת ?" הוא שאל
"החד זה לא מה שמשנה . מה שמשנה זה שאני אגלה מי עשה את זה … ואחזיר לו . כי על רועי לא מתבדחים . בשום מצב" אמרתי
"הפחד לא מפריע לך ? טיפה ?" הוא שאל
"ברור שאני מפחדדת … אני מפחדדת מהמלון דברים, שאולי זה אמיתי, או שאני אחשוב שזה אמיתי ואני אגרר לזה … עצוב לי לומר את זה, אבל אני מעדיפה לחשוב שהוא מת … אני מעדיפה לחשוב שהוא מת ולא להכנס לכל העולם הזה, של החיפושים אחריו ובסןף להתאכזב, כי חיפשתי משהו שלא קיים … אני מעדיפה להשתקם ולא לשקוע בזה שוב, לקח לי המון זמן לצאת קצת מהמצב שהייתי בו, ואם אני אחשוב שהוא חיי אחר כך אני יתאכזב, אותה אכנס אליו שוב …" הוא אמר
"אל תדאגי, אני לא אתן לזה לקרות" הוא אמר ועצר אותי מההליכה
"אני יודע שזה מוזר אבל … אני מרגיש כאילו הכרתי אותך שנים, למרות שנפגשנו רק עכשיו … אני מרגיש עלייך אחריות, ואני רוצה לשמור עלייך …" הוא אמר
"אתה חמוד, באמת" אמרתי
"אבל אתה יודע שאם אני אכנס לזה אתה לא תוכל להוציא אותי מזה" אמרתי והמשכנו ללכת
"אז למה את נכנסת לזה מההתחלה ?" הוא שאל
"לא יודעת, אני פשוט חייבת …." אמרתי
"אני לא יכולה לחשוב שמישהו צוחק על הבן אדם הכי מושלם עלי האדמות, אני לא יכולה לחשוב שקיים כזה רוע לב והוא צוחק על רועי …" אמרתי והגענו לספסל
"בעולם יש אנשים רעים, רעים מאוד … אבל לעומת זאת יש גם אנשים טובים, ואת יודעת מה ? להפך, רוב האנשים בעולם הם טובים … אז כן, יכול להיות שקיים אחד כזה, רע כל כך כדי שהוא יכתוב דבר כזה, אבל לעומתו 100 אנשים אחרים לא יאמינו שהוא מסוגל לדבר כזה … מתוכם כמה יכעסו עליו, ויהיהו איתך" הוא אמר
"כמוך ?" שאלתי
"תמיד" הוא אמר והסתכל עליי
"את מוכנה ?" הוא שאל והנהנתי . שמתי את המכתבעל הספסל, והלכנו .
מאז שקועי מת לא הרגשתי מוגנת, אבל עכשיו זה פעם ראשונה שאני יכולה להרגיש מוגנת … אני מרגישה איתו הרגשה טובה … הוא לא הילד המושלם, להפך, הוא ההפך הגמור מרועי אבל הוא גורם לי להרגיש איתו טוב .. הוא גורם לי להרגיש איתו מוגנת
תגובות (2)
וואי זה ממש יפה תמשיכי את כותבת יפה
אל תשאירי יותר מידיד זמן במטח(:
אאה וסתם הערה אני חושבת שכדי לך לפנות למחברים פה באתר ולבקש מהן שיקראו את הסיפור שלך אני בטוחה שהם יהנו(:
**מהם