המלאך השומר שלך פרק 3

"לכתוב לו ?! אתה לא מבין שהוא מת ?!" שאלתי העצבים והרגשתי את הדמעות מתחילות לעלות
"זה יעזור לך" הוא אמר
"תלך, אנחנו לא הולכים ללמוד היום" אמרתי
"תצא כבר !!" צעקתי עליו העצבים ובבכי . אחרי שהוא הלך, לא יכולתי להשאר בחדר שלי עוד, י תי החוצה להסתובב בפארק, חשבתי שזה יעזור, שאולי זה ירגיע לי את המחשבות על רועי שלי, אבל לא, שום דבר לא עזר …
התיישבתי על ספסל וניביתי לנשום, להרגע, לנסות לא לבכות, אני לא יכולה לבכות פה …
הוצאתי דף ועט מתיק, טוב, לא יזיק לי לנסות … עם כל הכאב שהיה לי התחלתי לכתוב, בניסיון להוציא את מה שיש לי

~~רועי, אהוב חיי … למה עזבת אותי כך ? למה השארת אותי כאן סובלת ? אני אהבתי אותך, אתה היית הדבר האמיתי היחידי בחיים שלי, לעכשיו אני מבינה שגם זה היה שקר … אם באמת היית אוהב אותי, לא היית משאיר אותי פה לבד, בעולם מלא שקרים לעצב, היית נשאר להתמודד איתי ולא בוחר באפשרות הקלה ביותר …
למדתי עלייך שני דברים, או שאתה פחדן, או שאתה שקרן . אמרת לי שאתה אוהב אותי, התנהגת כאילו הכל כרגיל, למה אף פעם לא סיפרת לי ? לא יכולת לסמוך עליי בזה, שאני אעזור לך ? שאני אעבור את זה איתך ? למה ? למה הלכת בלי לומר כלום, רק השארת מכתב מאחוריך … לא נתת לי הזדמנות להפרד … הכי מכעיס אותי זה שאני תמיד סיפרתי לך הכל, סמכתי עלייך כי אהבתי אותך, ומסתבר שאתה לא …
מיה~ הכנסתי את זה למעטפה ושמתי על הספסל את המכתב, זה באמת משחרר … שקעתי במחשבות, פתאום שמעתי צפצוף של אוטו, כנראה שנרדמתי .
הסתכלתי בטלפון, השעה הייתה 4:00 בבוקר …התקרבתי לעבר מכונית, וראיתי שם את הנהג שלי .
"מיה ? איפה היית ?" הוא שאל
"כנראה שנרדמתי" אמרתי
"ההורים שלך דאגו לך" הוא אמר
"ובגלל זה הם שלחו אותך לחפש ולא באו בעצמם ?" שאלתי ונכנסתי למכונית
הנחתי את הראש על החלון, תוך כמה דקות הגעתי הביתה. החלפתי בגדים, צחצחתי שיניים ונכנסתי למיטה, נרדמתי תוך שנייה .

~בוקר~
קמתי בבהלה
"שכחתי את המכתב על הספסל !"
אני אמות אם מישהו יקרא יקרא ותו, אוף ידעתי שזה רעיון גרוע !!
החלפתי בגדים לדבר הראשון שמצאתי, שזה כל מיני דברים ורודים אבל לא היה לי אכפת, צחצחתי שניים, סידרתי את שיעורי אבל הוא עדיין היה פרוע לגמרי .
רצתי במדרגות והגעתי לסלון
"את כל כך רעבה ?" המשרתת שאלה אותי
"לא, אני אשלג על ארוחת הבוקר אבל תודה" אמרתי ויצאתי מהבית בריצה .
תוך 5 דקות הגעתי לפארק מנשפת, מנה להזכר על איזה ספסל התיישבתי .
"זה הספסל הזה !" אמרתי טכנראה שצעקתי, כמה אנשים הסתכלו עליי מוזר אבל לא היה לי אכפת .
חיפשתי בכל מקום, מעל הספסל מתחת ובאזור, אבל לא הופיעה שום מכתב . מאוחר מידי . מישהו כנראה לקח אותו . התחלתי להסתובב בפארק בלחץ, בעודי בוחנת את האנשים מנסה לראות אם איזה איש מחזיק את מכתבי בידו .
אחרי רבע שעה של חיפושים ללא הצלחה, חזרתי לספסל מיואשת .
התיישבתי, והבחנתי במכתב שלא היה שם מיקודם .
החזקתי אותו, הוא לא היה המכתב שלי, אבל על המכתב היה כתוב באותיות גדולות
~למיה~
לא היה כתובת, לא היה שםב רק אותיות גדולות שכתוב בהן השם שלי .
הסתכלתי על הכתב טוב טוב אני מכירה את הכתב הזה … זה הכתב של … רועי