המלאך השומר שלך פרק 17

פרק 17 –

אין מצב, אני לא הולכת לשם לבד .
אבל מי יכול לבוא איתי ?
אין לי את אוטי … אולי המשטרה ? לא בעצם, אם אני אספר למשטרה הם לא יתנו לי לגלות מי האיש הזה ולהחזיר לו, מי האיש שמעז לצחוק על המוות של רועי… אני חייבת ללכת לשם אבל לא לבד .
אבל מי יכול לבוא איתי ?
יש לי רק את אותי ו .. את אסף גם .
טוב אוטו זה בלתי אפשרי, הוא בכלל לא יודע שהוא אוטי עכשיו .. ואסף, אני אצטרך לספר לו את הכל … גם אחרי מה שהוא עשה, אני רואה שאי אפשר לסמוך עליו, אני לא יכולה לספר לו כלום …
אה ! יש לי את עמית !
התקשרתי אליה שתבוא דחוף אליי
תוך חמש דקות נשמע צלצול בדלת .
"ה קרה ?" עמית עמדה שם מתנשפת כשפתחתי את הדלת .
"חזרת מהחדר כושר ?" שאלתי אותה וצחקתי
"שקט רצתי לפה אמרת שזה דחוף" היא אמרה
"אני אמרתי משהו שגרם לעמית לרוץ ? כל הכבוד לי" החמאתי לעצמי .
"נו מה קרה ? כדי לך שזה יהיה משהו שהיה שווה לרוץ בשבילו" היא אמרה ולקחתי נשימה עמוקה .
עלינו לחדרי וסגרתי את הדלת התיישבתי על המיטה חושבת על איך להתחיל לספר לה .
"נו ?" היא שאלה
"טוב אז יש כמה דברים שאת לא יודעת עליי" אמרתי לה .
"מה ?" היא שאלה בפשטות . כאילו שזה כל כך פשוט, כל מה שעובר עליי
"את יודעת למה אוטי, זאת אומרת איתי, איבד את הזיכרון ?" שאלתי והיא עשתה פרצוף
"נו אל תקשי עליי" אמרתי
"תרגעי, את יכולה לספר לי הכל" היא אמרה והוסיפה
"קחי את הזמן, זה בסדר" הנהנתי, והתחלתי לחשוב מאיפה אני מתחילה לספר לה, בזמן שהיא בוחנת את חדרי .
"אוקיי, את מוכנה ?" שאלתי
"מוכנה למה ? מיה את מצחיקה" היא אמרה
"אני עומדת להכניס אותך עכשיו למשהו שאת לא מכירה ביום יום" אמרתי
"תגידי כבר" היא אמרה
"את בטוחה ?" שאלתי
"אנחנו חברות, אנחנו ביחד בהכל" היא אמרה וחייכה
אליי .
חייכתי חזרה, לקחתי נשימה עמוקה וסיפרתי לה הכל. כעבור חצי שעה גמרתי לספר לה, והייתה שתיקה .
"תגידי משהו" אמרתי
"זאת הבעיה … אני לא ממש יודעת מה" היא אמרה
"את כועסת עליי ?" שאלתי
"לא אני פשוט לא מבינה איך שמרת את כל זה … איך הצלחת לא להשתגע ?" היא אמרה
"תאמיני לי שהייתה לי תקופה כזאת, אוטי עזר לי" אמרתי
"בזכות אוטי אני בכלל פה היום, ואני … אני חייבת לו" אמרתי ו עכשיו באמת הבנתי כמה אני חייבת לו . הוא הוציא אותי מהכל, הוא היה שם תמיד בשבילי ובגללי … בגללי הוא לא זוכר מי הוא …
"טוב אז מה תעשי ?" היא שאלה
"אני מתכוונת ללכת" אמרתי
"לשם ? לבד ?" היא שאלה והסתכלתי עליה
"לא את לא מתכוונת לבקש ממני ש .." היא אמרה וקטעתי אותה
"בבקשה אמרת שאנחנו חברות ושאני יכולה לסמוך עלייך" אמרתי
"אוף אני חייבת לשים לב למה אני אומרת" היא אמרה
"זה אומר שכן ?" שאלתי
"כן, זה אומר שכן" היא אמרה וחיבקתי אותה
"אבל אנחנו לא הולכות לשם לבד" היא אמרה
"מה ?" שאלתי
"מה חשבת ? שתקראי לי וזה יעזור ? אני יותר חלשה ממך, אם אני יבוא יכול להיות שזה רק יפריע … אנחנו לא יכולות ללכת לבד" היא אמרה
"אוקיי אז מי את רוצה שיבוא איתנו ?" שאלתי והיא הסתכלה עליי
"אסף ? לא, עדיף שכבר אוטי יבוא איתנו" אמרתי
"או שאסף בא או שאני לא באה" היא אמרה
"אוף" אמרתי וקמתי
"לאן ?" היא שאלה
"לבית של אסףה את באה ?" שאלתי
הבנתי שבאמת אנחנו לא יכולות ללכת לבד, אנחנו חייבות מישהו שיכול לשמור שיבוא איתנו … מישהו חזק שיכל להגן עלינו ממי שלא מחכה לי שם ..
דפקתי לאסך בדלת של הבית, לתוך כדי נזכרתי מה היה פה בפעם האחרונה וקיבלתי צמרמורת . בבית הזה אתמול הוא זיין מישהי .
הוא פתח את הדלת יהיה נראה עייף .
"אה ? מיה מה את עושה פה לא חשבתי שתבואי" הוא אמר
"אפשר להכנס ?" שאלתי .
"כן כן בטח" הוא אמר ונכנסתי . התיישבתי על הספה אבל אז נזכרתי שיכול להיות שהוא זיין אותה על הספה אז מיד קמתי .
"מיה מה את עושה פה ? לא שאני לא שמח פשוט לא חשבתי שתחזרי אחרי מה שקרה …" הוא אמר
"גם אני לא, אסל אני חייבת" אמרתי
"קרה משהו ?" הוא אמר ולקחתי נשימה עמוקה
"שב" אמרתי
"חכי, לפני שאנחנו מתחילים לדבר אני חייב להגיד לך שאני מצטער, ישבתי וחשבתי על איך לומר לך את זה המון זמן אבל עכשיו לא יוצאות לי המילים …" הואאמר והתקרב אליי
"עשיתי את זה כי הייתי פגוע, כי חשבתי שאת לא רוצה להיות איתי וניסיתי למצוא דרך להרגיע את הכאב …" הוא אמר ופתאום זה לא נראה לי כל כך נורא .
הוא הסתכל עליי בעיניים המהפנטות שלו, העיניים שממיסות כל בחורה …
"הגעתי !" עמית צעקה לשנינו קפצנו
"הפרעתי למשהו ?" היא שאלה
"לא לא" אמרתי
"מה היא קשורה ?" הוא שאל
"היא קשורה" אמרתי
"שב" אמרתי .
לקחתי נשימה ועמית תפסה לי את היד, חייכתי אליה והתחלתי לספר את הכל .
"מה ?! אני לא מאמין שלא ספרת לי !!" הוא אמר להתחיל לבעוט בדברים העצבים
"לא סיפרתי לך ?! אם לא שמת לב זה אתה שלא היה אפשר לסמוך עליו בכלל !!" אמרתי והתחלנו לריב
"תקשיבו אני לא יודעת מה קרה הינכם אבל אתם צריכים להרגע … עוד מעט מגיע הערב" עמית אמרה
"ו ? זה ברור שאתן לא הולכות" הוא אמר
"מעולה" עמת אמרה ויצאה אבל תפסתי אותה
"אנחנו הולכות ולא באנו כדי לבקש את האישור שלך,רק באנו כדי לשאול עם אתה רוצה להצטרף ." אמרתי
"את השתגעת ?! איך את הולכת למקום כזה ?! סיפרת לי מה קרה בפעם הקודמת !!" הוא אמר
"גמרת ? יופי . אתה בא איתנו כן או לא תחליט" אמרתי .
"אני בא רק אני הולך להחליף בגדים" הוא אמר והלך
"מה היה בניכם ?" עמית שאלה אותי בלחש
"עזבי, זה סיפור לפעם אחרת" אמרתי ואחרי חמש דקות הוא הופיע לבוש.
"זזים ?" הוא אמר והיה נראה שהוא רגוע יותר. הנהנתי ויצאנו . נכנסנו לאוטו שלו והוא נהג, כעבור 20 דקות הגענו למקום .
"הקשת 10 … זה אמור להיות פה" אמרתי והסתכלתי
על המקום .
הפעם זו הייתה שכונה רגילה , לא מפחידה כמו הקודמת, היו בה בניינים וכבישים פעילים ומנורות ברחוב, אפילו הייתה שם מסעדה.
התחלנו ללכת , עד ששמענו רעש
"מידה ?!" אסף צעק והשתקתי אותו
"אסור שהוא ידע שאתם פה" לחשתי לו
"מיזה ?!" צעקתי תוך כדי שאנחנו הולכים אחורה .
"אעאעא !!" צרחתי כשנתקעתי במישהו, הסתובבתי ולא האמנתי את מי ראיתי. אוטי ולירי .
"מה אתם עושים פה ?!" שאלתי
"לא מה אתם עושים פה ?!" אוטי אמר
"אני לא מאמינה אתה תכננת את זה" לירי אמרה
"למה שאני אתכנן להפגש איתם ?" הוא שאל
"אולי כי רצית לראות אותה ?!" לירי אמרה
"חמודה תרגיעי . מה אתם עושים פה ?" שאלתי אותם .
"רק באנו למסעדה פה" הוא אמר
"ואתם ?" הוא אמר ושמענו רעש
"טוב אנחנו הולכים" הם אמרו והרעש התגבר
"אתם לא הולכים לשום מקום, תהיו בשקט" אסף אמר להם ונתן לי מרפק .
"מיזה ?!" צעקתי .
"מי זה ?!" צעקתי שוב יותר חזק
"רועי ?!"