המלאך השומר שלך פרק 10

פרק 10 –

התעוררתי בחדר קר, עם מנורה לבנה, קירות לבנים .הכל היה לבן וכבר כאב לי בעיניים . כל הגוף שלי כאב, לא יכולתי להזיז שום דבר . הייתי מחוברת למכונת הנשמה . ראיתי כל מיני מכשירים וישר זיהיתי את המקום, בית חולים .
אבל מה אני עושה פה ? ניסיתי להזכר מה קרה אבל לא הצלחתי . כמה קופאים נכנסו לחדר וצעקו
"היא התעוררה !"
"מה קרה פה ?" שאלתי את אחת הרופאות
"אל תדברי" היא אמרה וכאב לי כל הגוף, הם נתנו לי משכחי כאבים . הם טיפלו בי קצת ויצאו מהחדר, אמרו שאני צריכה לנוח .
ניסיתי לחשוב מה אני עושה פה, ללא הצלחה .
הרגשתי משהו בכיס מכנסי, הוצאתי אותו ומצאתי שם פתק מרועי .
"אוטי ?" קפצתי בבהלה .
לחצתי על הכפתור שקורא לאחיות, תוך חמש דקות אחת מהן באה
"זה שהיה איתי בתאונה, מה היה איתו ?" שאלתי אותה ישירות .
"תרגעי, אל תלחצי זה לא טוב לך" היא אמרה
"מה קרה לו ?" שאלתי
"הוא בקומה" היא אמרה וקפצתי
"מזאת אומרת בקומה ?! מתי הוא יתעורר ?!" שאלתי
"אנחנו לא יודעים זה תלוי בו, ותזהרי אל תקפצי כך" היא אמרה
"את צריכה עוד משהו ?" היא הוסיפה וסימנתי לה שלא . הייתי בהלם . אוטי עשה תאונה בגללי . בגללי הוא שוכב עכשיו מחוסר הכרה בבית חולים, רק בגללי . בגללי רבנו לפני שזה קרה לו, רק בגללי . אני חייבת לצאת מכאן, לראות אותו . חשבתי, ניסיתי לקום אבל ממש כאב לי כל הגוף .
הסתכלתי לידי וראיתי ארון, פתחתי אותו ומצאתי
שם בגדים של אחות .
למה זה פה ? חשבתי אבל כרגע זה לא עניין אותי . אני חייבת לעשות הכל כדי להגיע אליו .
לבשתי את המדים וניסתי כמה שפחות לצלוע לכיוון הדלת .
"את תצטרכי את זה" שמעתי קטל אומר לי מאחורי, לא שמתי לב שהייתה בחדר עוד מישהי
"אל תגידי לאף אחד" אמרתי והיא הנהנה
"את תצטרכי את זה, את לא יכולה לצאת כך" היא אמרה ונתנה לי מייקאפ . נכון איך שחכתי ? אני כולי עם סימני חבלות . מזל שפעם הייתי מתאפרת מלא, אז אני יודעת לאפר .
"תודה" אמרתי, ואחרי עשר דקות כל הפצעים שלי היו מוסתרים
יצאתי מהדלת וניסיתי לא לצלוע, והלכתי לכיוון הקבלה כשכואב לי כל הגוף
"אני צריכה את החדר של זה שעשה תאונה שנכנס לקומה" אמרתי
"חדר 101 טיפול נמרץ" היא אמרה .
"סליחה ? אתה יודע איפה זה טיפול נמרץ ?" שאלתי את אחד האנשים
"את אחות פה את לא אמורה לדעת ?" הוא שאל אותי
"לא .. אני אגלה לך סוד ? אני אחות מתחילה . בגלל זה אני עוד לא זוכרת ואם יגלו שאני לא יודעת יפטרו אותי … אז אתה יודע איפה זה ?" אמרתי ותוך כדי שיחקתי בשיער
"כן, תלכי ישר ואז תםני ימינה והגעת" הוא אמר
"תודה" אמרתי והלכתי
הגעתי לשם, חדר 101. נכנסתי בבהלה ולא היו שם רופאים, רק אמא של איתי ישבה לידו .
"גברת אנחנו צריכים שתצאי" אמרתי וניסיתי לעשות כל אחר
"רק תגידי לי דבר אחד, הוא יהיה בסדר ?" היא שאלה
"אממ … אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, עכשיו תצאי בבקשה" אמרתי והיא יצאה .
ווידיתי שהיא יצאה ושאין אנשים בחוץ שמקשיבים וסגרתי את הדלת .
החדר של איתי נראה כמו החדר שלי, רק בלי הארון ויש בו מקום רק למיטה אחת . הוא שכב שם על המיטה, מלא חבלות ופצעים . הרגשתי כאב בשבילו, וגם כאבה לי הרגל .
"אוטי" אמרתי והוא נשאר עם עניינים עצומות, הוא לא הגיב וזה שבר אותי .
"אוטי זו אני" אמרתי
"ואני מצטערת על הכל" אמרתי
"אם כבר מישהו היה צריך להפגע זו אני, לא אתה זה הגיע לי" אמרתי והסתכלתי עליו, הוא עדיין עם עיניים עצומות והתחלתי לבכות
"אותי בבקשה אל תלך אני צריכה אותך פה" אמרתי בבכי .
"רק בזכותך אני לא בבית בוכה כל היום, רק בזכותך אני יצאתי" אמרתי
"בזכותך התחלתי לחיות שוב" אמרתי
"אני לא רוצה לאבד עוד מישהו, אני לא רוצה לאבד אותך" אמרתי בבכי
"אתה חזק אני יודעת שאתה תעבור את זה" אמרתי ותפסתי לו את היד חזק, ואס ראיתי שהיא כולה חבולה .
"אוטי …" אמרתי והמכונה התחילה לעשות ציפצופים מוזרים . כל האיפור כבר נמרח לי מהבכי, וכל הגוף כאב לי, אבל לא היה לי אכפת , רציתי להשאר איתו פה עד שהוא יתעורר .
כמה רופאים נכנסו לחדר
"מה את עושה פה ? ולבושה כך ?" הם שאלו
"זה לא משנה רק תצילו אותו" אמרתי בבכי והם התחילו לטפל בו .
"אנחנו מבקשים ממך שתצאי" אחד הרופאים אמר
"לא אני נשארת כאן" אמרתי
"אנחנו צריכים שתצאי" הוא אמר
"תשכח מזה ! הוא צריך אותי אני נשארת כאן איתו !" אמרתי והבכי התפרץ .
לאט לאט אופטי פתח עיניים, הוא התעורר, הוא בסדר . הרגשתי תחושת הקלה, הוא נראה כל כך חלש, הכל כאב לו, כל הסימניי חבלות האלה שיש לו… אבל שמחתי , שמחתי שהוא התעורר , באותו הרגע לא היה אכפת לי שכואב לו פשוט חיבקתי אותו.
"אוטי אתה בסדר .. אתה לא מבין כמה הדאגת אותי" אמרתי וחייכתי אליו .
"מי זה אוטי ? מי את בכלל ?" הוא אמר