המלאך הפרטי שלי – פרק עשרים

"עזוב… עוברים עליי הרבה דברים מסובכים."
"איזה דברים?" הוא שאל, בבת אחת טון קולו הופך מתקיף לרך כחמאה.
"אתה… אתה לא תבין." אמרתי בביישנות, מורידה את ראשי.
"זה… זה בגלל הבחור הזה, שאת אוהבת?"
"כ… כן."
"מי זה? אולי אני מכיר אותו… אני אוכל לעזור לך." הוא חייך מעט, אבל משהו הקשה עליו להרים את קצוות שפתיו. לאחרי כמה ניסיונות כושלים הוא וויתר, ונתן להבעה האטומה להתפרש על פניו.
"זה… אממ…" התחלתי לסקור בראשי את כל שמות התלמידים בבצפר. לא הכרתי כל כך הרבה ילדים, כי… טוב, כי זו אני. העדפתי להיות מאחורי הקלעים, בפינה נסתרת, מאשר להתבלט בין כולם. ככה עדיף. האנשים היחידים שהכרתי בבצפר, זה האנשים ששנאו אותי. אז אני אבחר פשוט את הבנאדם שהכי פחות שונא אותי ו… אגיד שאני אוהבת אותו. קל ופשוט. אחרי כמה זמן אני אגיד למיטשל שנמאס לי ממנו, וככה יגמר העניין. אני אמשיך להדחיק את הרגשות שלי עד שהם כבר לא יתקיימו, הוא ימשיך להיות עם מולי המושלמת, ואחרי שנה כל זה כבר ייגמר. אבל… השאלה היא… את מי לעזאזל אני אבחר בתור הקורבן הקטן שלי??
"בל? אני עדיין מחכה לתשובה." הוא שלח לי מבט ביקורתי מעיניו החומות, שהקפיא לי את עמוד השדרה. לא הבנתי מה יש לו, באמת שלא. בנים יכולים לקבל מחזור? כאילו, זה אפשרי? כי נראה לי שזה מה שעובר על מיטש. מחזור גברי, זה מה שיש לו.
"זה טום." עניתי לבסוף, משווה לפניי הבעה מיוסרת, כאילו העובדה שגיליתי את ה"אהבה" שלי, עושה לי רע. ממש!
"טום?? טום אנדרס, טום?? את מאוהבת בחבר הכי טוב שלי?!" בחיי שחשבתי שהוריד בצוואר שלו יתפוצץ. אני נשבעת שבאמת האמנתי שעוד כמה רגעים הראש שלו יתפוצץ וכל הדם יעוף על הקירות. אני לא רוצה דם על הקירות! פרנסיס תחשוד בי… מספיק לי שהיא חושבת שאני "חותכת ורידים", אני לא צריכה שיהיו לה הוכחות על זה!
"אה… הוא החבר הכי טוב שלך? לא ידעתי… איזה צירוף מקרים." העליתי על פניי חיוך תמים, ממצמצת בעיניי כמה פעמים כדי להוסיף לארשת התמימות
שלבשתי עליי.
"אני… אני לא מאמין…" הוא מלמל, מעביר את ידו בשערו.
"איזה יופי, עכשיו יהיה לך יותר קל לשכנע אותו להיות איתי…" אני פשוט נהנית להתעלל בו. זה כל כך כיף. אני אפילו לא מרגישה מרושעת, כי זה התשלום על 14 שנות ייסורים. כיף, כיף, כיף.
"מה? אה, כן… לשכנע אותו להיות איתך… רע… רעיון טוב." הוא אמר לבסוף, בולע את רוקו בלחץ.
"קרה משהו? יש בעיה עם זה שאני אוהבת את טום?"
"מה? לא! ממש לא! תאהבי אותו כמה שבא לך, מפה ועד הודעה חדשה! מה זה אכפת לי? זה העניין שלך, לא שלי."
"אתה בטוח שאתה… בסדר? אתה נראה לחוץ. משהו מטריד אותך?" מחזור במקרה? אני חייבת לבדוק את העניין הזה עם המחזור הגברי.
"אני בסדר. באמת. שמח על זה שאני יכול לעזור לך עם האהבה שלך. באמת. זה נפלא, באמת. פשוט… נהדר. אני כל כך שמח, באמת."
"אתה יודע… הייתי מאמינה לך אם לא היית אומר אחרי כל משפט 'באמת'. תעבוד קצת על שרירי השקרים שלך, מיטש. זו תכונה נרכשת, לא מולדת." חייכתי אליו מעט, פונה אל הארון ומוציאה בגדים ללבוש. הרגשתי איך העיניים של מיטשל נעוצות לי היטב בגב, בוחנות אותי בדקדוק. אני צריכה וויקיפדיה. אני ברצינות חושדת שיש לו מחזור. הוא ממש רגיש!