המלאך האבוד| פרק 12 – לפגוע בך.

אחרי שש וחצי שעות, באותו יום, מצאתי את עצמי ביחד עם אדין יושב בדינר פשוט וזנוח למראה בקרבת האצטדיון.
הייתי מורעב ועייף. כול כך עייף. אפילו לא היה לי אכפת שאני יושב במקום כזה, שפעם רגלי לא הייתה דורכת פה לעולם.
רגלי כאילו היו עשויות מצמר גפן ובקושי גררתי את עצמי לדינר.
אני ואדין היינו בהמבורגר השני שלנו כשהרגשתי את השרירים שלי מתרפים סוף סוף.
\\\"זאת התעללות\\\", מלמלתי תוך כדי שאני נוגס בהמבורגר שלי.
אדין הנהן עם פה מלא ולאחר שבלע אמר: \\\" אני לא מרגיש גוף\\\".
בחיי שלא הבנתי מה יאן וכול המאמנים של האקדמיה הדפוקה הזאת מנסים לעשות, לגרום לגוף שלנו לקרוס לא היה חכם במיוחד!
בשעה וחצי האחרונה של האימון בקושי סחבתי את עצמי, השתרכתי אחריי כולם על הדשא, ריאותיי שרפו ורגליי פשוט סירבו לציית ולהמשיך לרוץ.
יאן לא הפסיק לזרוק הערות על הכושר ה\\\'גרוע מאוד\\\' שלנו ואני רק התנחמתי בעובדה שלא הייתי היחיד שנראה כמו סמרטוט רצפה אחרי אימון.
הפלאפון שלי צפצף בלי סוף באותו אחר הצהריים. סוזן לא הפסיקה לסמס ולהתקשר ולשאול למה אני צוחק עליה ככה. הבחורה לא יודעת לקרוא או מה?!
בדיוק כשסיימתי לבלוע את הביס האחרון הפלאפון צפצף שוב, כעס התחיל לבעבע בי והעפתי מבט לעבר המכשיר.
כמעט נחנקתי, ההודעה שהופיעה על הצג הייתה ממל. חטפתי את המכשיר כאחוז טירוף : \\\" איך היה האימון?\\\". ההודעה הפשוטה הזאת גרמה לי לחייך כמו דביל וישבתי ובהיתי בצג כמה שניות אחוז צפייה שאולי היא תסמס עוד משהו.
אדין החניק צחקוק מימיני ואני הרגשתי את לחיי מאדימות.
\\\"זאת בחורה דא-ניאל?\\\", אדין שאל ואני הבטתי לעברו.
\\\"כן…\\\", משכתי בכתפיי והחיוך ירד מפני בבת אחת. דיי! אני לא יכול להמשיך את הטירוף הזה עם מל. זאת מל דולסון למען השם. מה קורה לי?
\\\"מה זה?\\\", אדין שאל ואני חשבתי לעצמי איך לעזאזל הוא מצליח לקרוא אותי ככה.
\\\"היא לא…\\\" מלמלתי משהו לא ברור. משכתי בכתפיי, \\\"לא יודע איך להסביר לך\\\".
\\\"תנסה\\\".
אוקיי, איך מסבירים להולנדי מטומטם שמל פשוט לא ברמה שלי?
\\\"היא לא…כמוני\\\", מלמלתי.
\\\" אז מה?\\\", אדין הביט בי בעניים שואלות. הוא לא מבין.
נאנחתי והנחתי את ידי על השולחן, \\\" כאילו…אדין…אין לה כסף, בכלל. בבית ספר החברים שלי צוחקים עליה. אתה מבין?\\\".
אדין הניד את ידו בביטול, \\\"כסף זה לא כול מה שיש דאניאל\\\"
\\\"כן אבל-\\\"
\\\"גם לי אין כסף. אין כסף בכלל. ורואה אני ואתה אוכלים יחד. אני ואתה ביחד. חברים\\\", אדין חייך חיוך שחשף תור שיניים לבנות ואני חייכתי לעברו . הבחור הזה טוב מידי .
\\\"אם בחורה עושה אותך מחייך ככה, לא מוותר בחורה. גם אם לא כסף בכלל, ואם חברים צוחקים בחורה שעושה אותך מחייך, חברים טיפשים שלך \\\", ובאותו רגע הרגשתי שהחברות שלי עם אדין תהיה חזקה יותר מסתם חברים לקבוצה.
אחרי שאדין סיים לדבר סימסתי למל שורה אחת פשוטה: \\\" היה נורא. בבקשה תבואי אלי עכשיו\\\".

רוזי הודיעה לי שמל בסלון בדיוק אחרי שסיימתי להתקלח. ברגע שלבשתי טרנינג אמרתי לרוזי שמל יכולה לעלות אלי לחדר, והלב שלי התחיל לפעום.
התיישבתי על המיטה שלי וניסיתי להסדיר את הנשימה שלי. אף פעם לא קרה לי דומה, בעיקר לא עם סוזן.
הרגשתי שחלפה שעה מאז שדיברתי עם רוזי לבין הרגע שבו מל הקישה על דלתי ופתחתי אותה בתנופה.
מל נראתה מופתעת לשנייה ואז החיוך המבוייש שלה נפרס על שפתייה. השיער השחור הארוך שלה היה אסוף לפקעת מרושלת על עורפה והיא לבשה מכנס שחור וסריג צמר לבן שנראה ישן מאוד.
\\\"הלחצת אותי. קרה משהו?\\\", היא הייתה הראשונה שדיברה. שנייה לפני שתפסתי במותנייה ומשכתי אותה אליי, הדבקתי לשפתיה נשיקה וזרועותיה נכרכו סביב צווארי.
\\\"דניאל…\\\", היא לחשה כנגד שפתיי.
\\\"נפרדתי מסוזן\\\". מיהרתי להגיד לה לפני שתעלה את הנושא. מל רק הביטה בעניי וחיוכה התרחב.
\\\" אז מה עכשיו?\\\", היא לחשה ואני בקושי הצלחתי להחזיק את עצמי ולא להתנפל עליה בנשיקות.
\\\" עכשיו אני רוצה שתהיי שלי…\\\", נישקתי אותה.
\\\" אבל אני-\\\"
\\\" אבל כלום. את מדהימה מל, ואני רוצה אותך. אין פה שום אבל\\\". וברגע שהמילים יצאו לי מהפה ידעתי שעכשיו מתחילה תקופה חדשה בחיי, ככל הנראה התקופה הכי טובה שחוויתי אי פעם.
***

החודש שבא אחר כך עבר כמו שבוע אחד ולא הצלחתי להיזכר מתי הייתי שמח לאחרונה בצורה כזאת.
האימונים המשיכו להיות מפרכים אבל הגוף שלי התחיל להתרגל ומצאתי את עצמי מחכה לכול אימון ואימון. רציתי להוכיח את עצמי, רציתי להצליח, פשוט רציתי להגשים את החלום שלי.
אחרי חודש יאן התחיל להיות יותר נחמד ופחות קשוח. פעמיים אפילו זרק לי מחמאות על בעיטות עונשין שלי. היום בו יודיעו לנו לגבי ההמשך שלנו בקבוצה הלך וקרב והמתח בקבוצה גבר. כולם ניסו לבלוט או לפחות להראות יכולת מנהיגות והרבה בחורים רצו וחילקו פקודות לכל עבר; דבר שהתברר כטעות.
אך למרות כול המתח בין הנבחנים אני ואדין התחברנו בצורה יוצאת דופן. האנגלית שלו הלכה והשתפרה מיום ליום, והוא אפילו הספיק לבקר אצלי בבית שלוש פעמים ולהכיר את פול, שמיד מצא על מה לדבר איתו. הדבר היחיד שעדין לא קרה הוא המפגש בין אדין למל, עם כמות האימונים והלימודי האנגלית של אדין לא היה לי זמן להפגיש בניהם, ועל כך הצטערתי. אדין לא הפסיק לחקור אותי על זהותה של הבחורה ש\\\"אתה מחייך בגללה ככה\\\", אך אני לא הייתי מוכן לגלות לו אפילו את שמה. \\\" תצטרך לפנות זמן ולהכיר אותה לבד\\\" הייתי אומר לו כול יום מחדש.
ומל? מערכת היחסים שלי עם מל פרחה מיום ליום. היינו נפגשים כמעט כול יום, מבלים אצלי בבית או יוצאים החוצה. לקחתי את מל לכל מקום שעלה בדעתי. יצאנו לקולנוע פעמיים בשבוע אחרי שסיפרה לי שלא ביקרה שם כמה שנים, לקחתי אותה למסיבות, למסעדות, או סתם לטייל ברחובות היותר יפים של ליברפול.
אהבתי לקנות לה דברים, לפנק אותה…הרגשתי שאני רוצה לתת לבחורה הזאת כל מה שיש לי. פעם ראשונה מאז מותה של אמא שלי שנתתי לבחורה להתקרב אליי בצורה כזאת. הרגשתי שעם מל זה נכון, שזה כנראה מה שחיפשתי בבחורה.
מל הייתה מדהימה, היא התגלתה כחולת קניות לא קטנה, אהבה לדבר ולאכול בחוץ. תמיד תמכה בכדורגל שלי ותמיד כיוונה אותי לשאוף הכי גבוה שאני יכול.
ואז, הכול הדרדר באותה מהירות בה הכול התחיל.
זה היה יום חמישי, הסעתי את אדין הביתה אחרי האימון השבועי המסכם. החיוך לא ירד מפני ברגע שיצאנו מהאצטדיון, לפניי עומדים יומיים חופשיים שאותם אעביר עם מל.
\\\" הולך לחברה אחר כך?\\\", אדין שאל ושיחק עם הרדיו במכונית שלי.
\\\"אההא\\\", מלמלתי, \\\"מתי אתה בא לפגוש אותה כבר?\\\".
\\\"כשאתה בא לפגוש את שלי\\\", אדין אמר בביטול אך אני כמעט נכנסתי ברכב אחר מתוך הפתעה.
\\\" מה זאת אומרת? יש לך מישהי?!\\\".
אדין נפנף בידיו לצדדים, \\\"דאניאל! אתה להרוג אותי !! תסתכל כביש!!\\\", הוא צווח אך אני לא התייחסתי אליו.
\\\" חתיכת חרא אדין! למה לא סיפרת לי?!\\\", כמעט התחלתי לצעוק. לא האמנתי שאני במשך חודש מתאר לבחור הזה כול נשיקה עם מל והוא שומר לעצמו חברה סודית.
\\\"כי זה חדש, לא רוצה לפתוח עין רע\\\", אדין אמר באנגלית פגומה ואני צחקתי.
\\\"היא מבינה אותך לפחות?\\\", צחקקתי ואדין נעץ בי מבט נרגז.
\\\" אני חושב ככה. אבל היא בעיקר …אתה יודע, אנחנו עושים…זה\\\", והוא הסמיק. עכשיו כבר לא הצלחתי להחזיק את עצמי וצחקתי כול הדרך לביתו, \\\" ביי שובב\\\", אמרתי לאדין כשהוא יצא מהרכב.
שמעתי אותו צועק מאחורי, \\\" מה זה \\\'שובב\\\'?\\\" אך כבר נסעתי משם, שימשיך לשבור את הראש כול הסופ\\\"ש, מגיע לו אחרי שהוא מסתיר ממני דברים כאלה.

מביתו של אדין המשכתי לכיוון בית החולים המרכזי בליברפול. המקום הזה הפך לבית השני שלי. למרות שהתחלתי לצאת עם מל וביליתי איתה את רוב זמני לא שכחתי את לוסי והייתי קופץ לבקר אותה בכול פעם שמצאתי הזדמנות.
הבחורה הזאת המשיכה להילחם כול יום, וד\\\"ר אטקינסון טען שיש שיפור עצום והסרטן נסוג בדרך נס, בקרוב אמורים לשחרר את לוסי הביתה, שם תמשיך עם טיפול תרופתי.
רצתי במדרגות שהובילו לחדרה של לוסי, קיוותי לקבל איתה קצת זמן איכות לפני שגם מל תצטרף אלינו.
פתחתי את הדלת שלה בתנופה כהרגלי, \\\"היי יפיפייה !\\\", צעקתי וגרמתי ללוסי להרים את מבטה מהספר שהיא קראה.
ענייה החומות ננעצו בי והיא הרימה גבה כהרגלה, \\\" מה נכנס בך היום, סקוט?\\\", היא טרקה את הספר וחייכה לעברי.
השיער של לוסי גדל קצת, והצבע חזר לפניה. היא נראתה הרבה פחות חיוורת מהרגיל.
\\\" איך את תמיד אוהבת להרוס לי את המצב רוח\\\", צחקתי ומשכתי אותה לחיבוק.
\\\"אתה מ-ו-ח-ץ אותי, טמבל\\\", לוסי דחפה אותי קלות בידיה הרזות.
\\\" את במצב רוח קרבי היום?\\\", חיקית את הרמת הגבה שלה והיא צחקה.
\\\"לא, אבל נחמד לראות אתך כאן\\\".
\\\"היי, את מדברת כאילו אני מזניח אותך\\\", חטפתי את הספר מידה ועיינתי בו.
\\\"אמ, כן. סוג של\\\", היא מלמלה ואני הסתכלתי עליה.
\\\"מה? –\\\" ואז זה הכה בי. הבטתי לה לבוא אתמול…וזה לא קרה.
\\\" מרתון סרטים, זוכר?\\\", היא נאנחה ואני עיוותי על פניי.
\\\"וואו לוסי אני כל כך מצטער פשוט-\\\"
\\\"היית עם מל\\\", היא השלימה אותי ונאנחה.
לא ידעתי מה להגיד לה. נכון, הבטחתי לה לבוא ולעשות איתה מרתון סרטים כי אתמול היא נשארה לבד; הוריה עבדו. ושכחתי מהכול ברגע שמל התקשרה ושאלה אם נפגש.
לרגע תהיתי למה מל, שבטח ידעה שאחותה לבד, לא הציעה שנבוא לכאן יחד. אבל לוסי קטעה את מחשבותיי כמעט מיד. \\\" שטויות דניאל, הסתדרתי גם לבד\\\". היא חייכה חיוך עקום.
\\\"אני באמת מצטער…\\\" מלמלתי, הרגשתי כל כך לא נעים על המצב שנוצר.
\\\"איך הולך עם אחותי?\\\" לוסי שאלה לפתע. למרות שיצאנו רשמית כבר כמעט חודש לוסי כאילו התעלמה מהעובדה הזאת ואף פעם לא שאלה אותי שום דבר בקשר לאחותה הגדולה.
\\\"אה…בסדר, אני חושב. למען האמת מצוין אנח- \\\"
\\\"אתה אוהב אותה?\\\", היא שוב קטעה אותי ונעצה מבט ישר לתוך עניי.
השאלה שלה הקפיאה אותי. אוהב?
וואו, אף פעם לא חשבתי מה אני מרגיש כלפי מל. נכון, נמשכתי אליה, נהניתי בחברתה, היה לי טוב איתה. אבל האם אני אוהב אותה? אף פעם לא הקדשתי לזה מחשבה. לאהוב תמיד נראתה בשבילי מילה גדולה מידי, חזקה מידי – כדי לזרוק אותה סתם ככה לאוויר.
השאלה של לוסי נשארה תלויה באוויר מספר שניות וידעתי שאני צריך לתת לה מענה, להגיד משהו. אבל היא הפתיעה אותי…
\\\"בטח\\\", לבסוף מצאתי את עצמי עונה לה, \\\"בטח שאני…\\\".
לוסי הזיזה את ראשה מצד לצד, \\\"סליחה. זה לא ענייני לשאול אותך שאלות כאלה. אני מבינה, אתה לא חייב לענות\\\".
נעצתי בה מבט כשהיא שיחקה עם ידיה ולבסוף משכה את הספר שלה מידי, \\\"אז…קראתי פה קצת, האמת שזה ספר ממש טוב כשאני אסיים תרצה לקרוא אותו? זה על –\\\"
אך הפעם היה תורי לקטוע אותה, \\\"למה את שואלת אותי את הדברים האלה על אחותך?\\\".
ראיתי שלא נוח לה לפתע, לוסי סדרה את הכרית שלה ארוכות ואז הניחה את הספר על השידה ולבסוף תפסה את ידי והביטה בי במבטה החודר.
\\\"אני פשוט…אני לא רוצה…שאתה יודע, מישהו יפגע\\\", התשובה שלה גרמה לי לחייך, היא דואגת לאחותה.
\\\" אני לא אפגע באחותך, אף פעם\\\", חייכתי אליה, רציתי שתבין שמל באמת חשובה לי.
אך לוסי הפתיעה אותי פעם נוספת כשהזיזה את ראשה מצד לצד, \\\"לא דניאל, אני מפחדת שהיא תפגע בך.\\\" וברגע שהיא אמרה את זה דלת חדרה נפתחה ומל נכנסה, מבטה נתקל בי והיא חייכה חיוך רחב. \\\"נסיך שלי!\\\", היא אמרה והתנפלה עליי בנשיקה ארוכה וטובה. אך כול אותו הזמן שבו מל נשקה אותי הרגשתי רק דבר אחד – את ידה של לוסי, שעוד אחזה בידי, מהדקת את האחיזה שלה.