המכשפה והצייד | פרק 4

כשלקס ובנג'ימין חזרו מהתקפת הפתע אלייה יצא אביו ברגע שחזר, מוקדם משאמר, הם ירדו לארכיון ונכנסו לחדר בו היה לקס קודם לכן. "פרי הראתה לכם את התליון?" שאל. וכולם הנהנו. "מישהו ממכם זיהה אותו? משהו שראיתם פעם שדומה לזה?"
אלה, נערה בלונדינית שנראתה שברירית, אך הייתה בדיוק ההפך מכך צעדה צעד קדימה ואמרה, "בפשיטה שהיינו בה לפני חודש הייתה אישה מבוגרת עם סמל שנראה בדיוק כך. אותו הדבר בדיוק חוץ מכך שהוא היה משובץ באבנים בצבעים חמים, כמו שמש רגילה."
לקס הנהן. "תחפשו בכל הארכיון הזה שדומה לזה, תבדקו בכל ספר ואפילו במגילות העתיקות. יש לי תחושה לא טובה בקשר לזה." הוא גירד את השריטה שהגלידה כבר על לחיו. הוא פנה לצאת מהחדר. "בנג'מין," אמר. "אתה בא איתי."
"אוקיי," בנג'מין החל ללכת אחריו. "לאן הולכים?"
"לסיור בשטח. אני רוצה למצוא את המכשפה שחטפה אותי אתמול. פרי!" קרא לאחור. "את באה איתנו."
פרי הצתרפה אליהם וסידרה את שיערה הג'ינג'י בגומייה סבוכה. "מה קרה? למה לא נשארים עם השאר?"
"שישה הם מספיק בשביל לחפש איזכורים על התליון הזה. אתכם אני צריך איתי, זה קשור למשימה הראשונה שלנו."
הם נכנסו אל הנשקייה ולקס החל לקחת סכינים ובקבוקונים שונים ולדחוף אותם לחגורתו, בנג'מין ופרי עשו כמוהו.
"מה בקשר לזה?" שאלה פרי.
"המכשפה שחטפה אותי לא הפסיקה לשאול על זה. אני רוצה לגלות למה."
"אנחנו הולכים לפשוט על הבית ההוא ככה סתם?" עינייה של פרי כמעט יצאו מחוריהן מרוב הלם. "בלי תכנית? בלי להתכונן? אנחנו כבר יודעים שקובן חדש ומסוכן יותר השתלט על המקום."
"עשינו דברים מטורפים יותר," הזכיר להם.
פרי קיללה בלחש אך לא נראה שהתכוונה להמרות את פיו. "אתה משוגע המפקד." ציינה ואז לא אמרה עוד דבר.
הם יצאו מהנשקייה מהיציאה הישר אל היער, מבלי לצאת מהיציאה הראשית של המפקדה, והלכו אחרי המצפן שהוביל אותם אל הבית שבו היו לפני שנים.
בנג'מין ופרי צעדו משני צידיו. "אתם זוכרים את אותו הערב? הפעם ההיא שהרגנו יחד עשרים מהם?"
"כן," אמר בנג'מין. "אי אפשר לשכוח דבר כזה."
"אני תמיד חשבתי שזה היה – " החלה פרי לומר אך נראה היה שהתחרטה בגלל שחזרה להיות בשקט.
"אני חושב שזה היה יותר מידי אכזרי," בנג'מין דיבר בקול חלוש, כאילו פחד שישמעו אותו, הם ידעו מה העונש על בגידה או על דיבורים כנגד הצד שלהם. הרג, או גרוע יותר, גלות בודדת.
לקס הביט על פרי ואז על בנג'מין. ממולם ניצב הבית הענקי שנראה כאילו יצא מסרט אימה, הוא היה גדול וכהה כל כך. הוא היה נראה כאילו הוא הולך להתמוטט בכל רגע.
"שניכנס?" שאל בנג'מין. "זה נראה קצת מלחיץ, אני חייב להודות."
לקס החניק את התחושה המבשרת רעות שעלתה בקרביו. הוא שיווה לקולו עוקצנות. "חשבתי שפרי היא הבחורה, לא אתה."
אל תיכנס לשם. הוא שמע קול מזהיר אותו בראשו. זה היה קול של נערה שהוא יכל להישבע שכבר שמע. אם תיכנס תיהרג.
לאחר שהיסס לכמה שניות לקס הניח את ידו על ידית הכניסה, אך הדלת, זו כבר נפתחה.
"לבינתיים הכל מצוין, לא ככה המפקד?" קולו של בנג'מין היה רועד במעט.
"נו באמת, תסתום כבר."

אנט
אנט נאנחה. היא לפעמים הייתה יכולה להשתגע ממוחם של ציידים. הם יכולים להיות גאונים ודקה אחרי גם אם יצעקו מול הפנים שלהם הם לא ישימו אלייה. היא אמרה לו לא להיכנס אבל הוא כמו כל השאר נכנס. היא רצתה להישאר בחוץ ולהראות לו שצדקה ואסור היה לו להיכנס אבל היה משהו שעצר בעדה מלהשאיר אותו לבד מולן. היא לא הייתה בטוחה שאי פעם נתקל במכשפות מהסוג הזה אבל היא כן ידעה שחבורה של רק שלושה ציידים לא הייתה מסוגלת להפיל משפחה שלמה של מכשפות אופל. היא הלכה לעבר הבית ונכנסה. היא ראתה מולה את גבו של הצייד ונזכרה ששמו היה לקס. ״אתה היית חייב להיכנס ולגרום לזה שכולכם תמותו, לא?״ אמרה בקול.
הוא הביט לאחור ומצחו התכווץ. "מה את עושה כאן?" צעק בלחישה. שני חבריו הביטו אלייה גם הם.
"מי זו, לקס?" שאלה הג'ינג'ית הנמוכה.
נראה היה שלקס מתעלם מהם. "זו היית את?"
״לא, זו הייתה שלגיה. ברור שזו הייתה אני . אני הזהרתי אותך ואמרתי לך לא להיכנס וכמה מפתיע.. נכנסת״ היא אמרה בכעס גובר. לא היה לה כוח לצייד, והיא אפילו לא הבינה למה הכניסה את עצמה לסיפור הזה, הרי הוא סך הכל עוד אחד שצריך להרוג אותה בסופו של דבר.
הדלת נסגרה בטריקה מאחוריהם. הנער השני, בעל השיער הבלונדיני ניסה לפתוח את הדלת אך לא משנה כמה כוח הפעיל היא לא זזה ממקומה ולא מילימטר אחד. "אנחנו תקועים פה!" הצהיר. "מה עבר לך בראש לקס?"
לקס נאנח ומשך בשיערו בחוזקה. "אני מצטער, לא חשבתי!"
"עזבו את זה," אמרה הג'ינג'ית. "הדבר היחידי שחשוב עכשיו הוא לנסות לצאת מפה מבלי לפתוח בקרב. לעולם לא נוכל להתגבר עליהם רק אנחנו."
״סוף סוף צייד שמבין שהוא לא כל יכול,״ אמרה אמט והוסיפה, ״ואין סכוי שנצא מפה ללא קרב. הן עלו עלינו״ אמרה כשהרגישה שדחף ההישרדות מתחיל לעטוף אותה. ״הן לא כאלה זקנות אז הן לא ספגו הרבה מאגיה שחורה אבל זה יהיה קשה יותר מכל קרב שהתנסתם בו פעם״ אמרה והביטה בשלושת הציידים.
"אז מה עושים המפקד?" שני הציידים הביטו בו כאילו היה אלוהים בשבילהם. לקס רק הביט עלייה. "לי אין כלום, מצטער." הודה. "יש לך תכנית?"
״לחיות. תאמין לי שזו התוכנית הכי טובה שיש. לא נוכל להילחם בהן יחד. הן לא ממש חכמות אז הן בדרך כלל מעתיקות אסטרטגיה ואם הן יילחמו נגדינו יחד אין לנו סיכוי נגדם. כל אחד ייטפל במכשפה אחת וכשייגמור יעבור למכשפה הבאה.״
"אחרייך," אמר הבלונדיני והוציא שני סכינים מחגורתו.
"חכו רגע," הג'ינג'ית הביטה בה בעיניים אפורות קרות. "את מכשפה. מי יודע אם כל זה לא מתוכנן מראש? אני לא בוטחת בה, לקס!"
"היא ההזדמנות היחידה שלנו. אני הכנסתי אותנו לזה פרי, אני אוציא אתכם מכאן."
"אני לא יודעת." היא הביטה על הבלונדיני. "אתה בוטח בה בנג'מין?"
"אני סומך על לקס, פרי," השיב לה.
פרי הביטה על אנט במבט קר. "אם כל זה יתגלה כתרמית אני אהיה זו שתערוף את הראש שלך ואעלה אותך על המוקד, רק בשביל הכיף."
״אם לא תהרגי היום אני אחשוב על לחשוש ממך, ג׳ינג׳ית״ אמרה בחיוך.
היא השיבה חיוך קר שהביא יותר תחושה של דקירה. "אז כמו שאמר בנג'מין, אחרייך."
"נו באמת," רטן לקס. "אני אשמח אם ננסה לפחות לצאת מכאן היום."
״עם הטיפשות שלך אני לא בטוחה.״ אמרה אנט והתקדמה לעבר האפלה
הם התקדמו אחריה. הרצינות שלהם כמעט חנקה אותה. דמות כהה נפלה מהתקרה והתנפלה על פרי. הן התגוששו אחת בשנייה וצרחו זו על זו בקללות. היא תקעה בגבה של המכשפה סכין וסיבבה אותה. "זה היה כיף." אמרה. הבלונדיני נעץ סכין בליבה של המכשפה. עוד מכשפה הגיעה מאחוריה והיא כבר תקעה לה סכין בבטן. "וזה אפילו יותר."
מטר של מכשפות נפל מהתקרה ולקס החל לתקוע סכינים בכל פפיסת עור שרק ראה שלא הייתה שייכת לאחת מחבריו.
אנט שלא יצאה מצודיית בנשק, בגלל שלא תכננה להיכנס לבית אפל החזיקה בידה רק סכין חדה שהייתה עליה כל הזמן. היא ליחששה כל מיני סוגים של לחשי הגנה והחלה לנוע ולנעוץ את הסכין היחידה שלה בכל מכשפת אופל. היא קפצה מעל גופות וניסתה לעמוד בקצב מטח הלחשים שהטילו עליה המכשפות האפלות, למרות שאת רובם הצליחה לחסום עם לחשי ההגנה שלה אך היו כמה לחשים אפלים שמעולם לא שמעה עליהם, לכן לא ממש יכלה להתגונן מפניהם.
זה היה יותר קשה ממה שהיא חשבה. היא לא ידעה שכל כך הרבה מכשפות גרו בבית הזה. היא הרגישה נוזל חם נוזל לאורך ידה, אך היא התעלמה ממנו והמשיכה לנעוץ את הסכין שלה במקומות שחשבה שהיא הכי תזיק שם. כמו שאנט ציפתה המכשפות תקפו כל אחת לבד, אבל בגלל שהיו כל כך הרבה זה היה נראה כאילו זה לא נגמר.
אחרי כמה זמן שנלחמה גופה התחיל להיות מותש מהשילוב של הקסם והלחימה יחד ואחת מן המכשפות הצליחה לעבור את ההגנות שלה וקרעה פיסה גדולה של עור מרגלה של אנט בציפורניה.
אנט צרחה בכאב ונפלה על הרצפה תחתיה. היא עצמה את עיניה ונשכה את שפתה חזק כדי לא לצרוח שוב. היא התכוננה למכת המוות מהמכשפה אך היא לא הגיעה. אנט פקחה את עיניה וראתה מולה את לקס. ״מה אתה עושה פה? תציל את עצמך!״ אמרה בקול מלא כאב. החבורה ברגלה התחילה לשרוף, היא נזכרה שדודתה פעם אמרה לה שכשמכשפה הופכת לאפלה כל המבנה גוף שלה משתנה ואחד מהשינויים זה שמהציפורניים שלהם נוטף רעל וכל אחת מהציפורניים חדה כסכין כל שהוא ולכן הן לא צריכות שום כלי נשק כדי להרוג.
"לכי תביני!" צעק ושבר את המפרקת של המכשפה שהתנפלה עלייה. המכשפה נעצה את ציפורנייה במותנו של לקס. אך שכלל לא הבחין בכך.
הוא המשיך לעמוד לידה והגן עלייה. הוא דקר ושבר מפרקות וחתך זרועות ורגליים. כשחתך למכשפה האחרונה את את העורק הראשי ןוכשהיא נפלה לרגליו נגמר הוא נפל על הריצפה.
" בנג'מין, פרי!" קרא.
השניים מהרו אליו עוד לפני שהספיק לפתוח את פיו.
"תקשיבו," החל לומר.
"אל תבזבז אנרגיה," אמרה לו פרי וחיפשה את הפגיעה בידייה. "אתה צריך להישאר ער." קולה רעד.
בנג'מין לעומת זאת היה מרותק ולא יכל לזוז, נראה היה שלא האמין למראה עיניו.
"לא.. תקשיבו," אמר לקס בהתנשפויות. "אני לא אצליח לשרוד מספיק זמן עד שנגיע למפקדה או עד שמישהו משם יגיע לפה. לכו אתם. פרי, את – "
"תסתום את הפה שלך!" צרחה עליו. שטף של דמעות נטף מעינייה. "לא תמות! אתה לא!"
לקס צחק וחייך חיוך עקום. "פרי, את המפקדת החדשה." אמר. "שמעת?"
"לא!"
"תני למות ככה. בקרב. את יודעת שזה מה שתמיד רציתי."
"אתה מזוכיסט!"
"תשמור עלייה?" שאל את בנג'מין. "תדאג שהיא לא תהרוג את עצמה באימוני יתר? או תרעיב את עצמה למוות רק כדי לראות כמה היא מחזיקה מעמד?"
בנג'מין הנהן בכבדות. "אני מבטיח."
"עכשיו עופו לי מהפנים. זו פקודה!"
הוא עצם את עיניו ואנט שמעה את שניהם יוצאים בצעדים כבדים ושמע את פרי מתנגדת. היא יכלה לראות בדמיונה איך בנג'מין מושך אותה החוצה.