המכשפה והצייד | פרק 2

לקס פקח את עיניו ומצא את עצמו מוקף בקולות יער ובאור שמש רך. כל שריריו כאבו כאילו ישן על מיטת מסמרים. בהתחלה חשב שהכל היה רק חלום אך אז ראה את מרפקי ידיו החבולות והבין שכראה הכל באמת קרה. פיו היה יבש והוא מת מרוב רעב. הוא הלך, מנמנם, לעבר המפקדה.
כשהגיע לאחר כשעה נכנס אל המטבח הענק לאחר שכולם נעצו בו במבטים ושאלו אותו איפה היה ומה קרה לו. הוא חטף כמה דברים מהארונות והכניס אותם ישירות אל פיו.
"איפה היית?" הוא שמע את קולו של בנג'מין לצידו. הוא הביט הצידה וראה אותו לועס חטיף בוטנים מול האוזן שלו. "לא חזרת כל הלילה."
לקס משך בכתפיו. " לא קרה כלום בן, אם זה מה שאתה רוצה לדעת." משום מה לא סיפר על מה שקרה. על שהמכשפה חטפה אותו.
"אז למה לא חזרת?"
"נרדמתי ביער."
"ככה חשבתי." הוא הכניס עוד חתיכה מהחטיף לפיו וגרס אותה. "אבא שלך חוזר מחר מהצפונית."
"הוא אמר משהו?"
"לא. רק שהוא יבעט לך בתחת אם שוב פעם תעלם ללילה שלם לבד." הוא יצא מהמטבח בעודו בולס את החטיף לעיסה דביקה בפיו.
הוא נכנס למזווה וסגר אחריו את הדלת. פשוט מושלם, חשב לעצמו לקס. איך הוא אמור לספר למישהו מה קרה? הם יגרמו לו להרגיש חסר אחריות ויראו אותו בתור ילד קטן שעושה צרות. בדיוק מה שאתה, אמר לעצמו. הדלת נפתחה ודמות ג'ינג'ית התיישבה ממולו.
"מה שלומך?" שאלה ברוך.
"את לא עומדת לשאול אם חטפו אותי או בגדתי בכולם וסיפרתי את כל הסודות שלנו?" קולו היה ממורמר מחוסר האמון שחש מכל הסובבים אותו.
"אז כן חטפו אותך?"
לקס הנהן בכבדות. "כל העסק היה ממש משעמם. חטפו אותי. שחררו אותי. הגעתי לכאן."
פרי צחקקה. "רק אתה יכול להגיב בכזו אדישות אם יחטפו אותך."
הוא משך בכתפיו. "פספסתי משהו מעניין?" שאל, בעיקר כדי להעביר נושא.
"לא ממש," אמרה. "לא מצאו כלום אתמול והיום אין בדיוק משהו מיוחד."
לקס תפס את חתיכת המזון האחרונה שהייתה בשקית והכניס אותה לפיו. "מה שלום לונה? כבר אמרה איזה משהו?"
היא צחקה שוב בקול. "היא בעיקר מייררת עלינו."
"עדיין חסרת שיניים…"
"היא בת שלושה חודשים תדבר עלייה יפה!"

אנט התעוררה והתהפכה במיטתה. היא נזכרה בכל מה שקרה בלילה הקודם ואיך תיחקרה את הצייד המעצבן ההוא , היא עדיין לא הבינה למה לא הצליחה להרוג אותו הרי היא כבר הרגה כמה מהם בעבר. היא פתחה את היומן שלה וכתבה עוד שם של צייד ואת מה שסיפר לה. היו לה כבר שלושים ציידים שתיחקרה במשך הזמן אבל לקס היה הכי קרוב להיות אשם ברצח הוריה. והיא פחדה שלא תצליח להרוג אותו כמו שלא הצליחה אתמול. היא שטפה פנים וירדה ללמטה. היא שמעה את דודתה קוראת לה מהמטבח ״למה חזרת אתמול כל כך מאוחר? לחפש מרכיבים לא לוקח שלוש שעות!״
״אני פשוט הסתבכתי טיפה בדרך חזרה.״
״את בסדר?נפצעת או משהו?״ היא עזבה את הכלים ששטפה וניגשה אל אנט
״אני בסדר, לא קרה לי כלום. תגידי נשאר משהו מארוחת הבוקר?״ שאלה בתחשב לזה שהשעה כבר הייתה שתים עשרה
״כן שמרנו לך בצד כמה פנקיקים״ אמרה והצביעה על צלחת מלאה בפנקיקים
״תודה אבל אני רק בן אדם אחד״
״מה שאת לא רוצה תשאירי ותכניסי למקרר, אני חייבת לצאת לעיר. יש לי שיעור להעביר״
״אבל היום יום ראשון, לנה חוזרת רק ביום שני," הזכירה לה אנט.
״כן, אני יודעת, אבל הפעם אני לא עושה שיעור ללנה. וסליחה שלא אוכל לאמן אותך עד סוף היום כי אני אשאר שם עד הערב."
״לא נורא אני אקרא לטריס שתבוא אלי, זה בסדר?״
״כן תהני״ אמרה ,הסירה את הסינר ולקחה את התיק שהיה על הכיסא ונתנה לאנט נשיקה על הראש ״תהני היום״ ויצאה מהבית.

אנט וטריס כבר הספיקו לעבור שוב על רשימת הציידים שאנט חקרה ״אולי פשוט את צריכה לחקור עוד ציידים לפני שתחליטי״ הציעה טריס
״תסתכלי על זה״ אמרה והצביעה על הדף שכתבה אתמול בלילה אחרי שהחזירה את הצייד למקום בו נפגשו ״הוא היחיד שלא היה מוכן לספר לי איזו משימה הוא עשה באותה תקופה. או שלא הצלחתי להוציא את זה ממנו בכוח. זה מחשיד יותר מידי.״ השיבה לה אנט. הם היו לבדם בסלון ואף אחד לא היה בבית אז לא הייתה לאנט בעיה לדבר על החקירות שלה, למרות שדודתה לא האמינה שזה יכול לעזור למצוא את רוצח הוריה ואחיה היא כן האמינה שבסוף תמצא אותו.
״איך זה יכול להיות אפשרי? הוא גדול מאיתנו רק בשנה אחת. את באמת חושבת שייתנו לילד בגיל שלו לעמוד מול אחד מראשי השבט ואישתו? זה ממש מגוחך״
״הוא לא כזה חלש, את היית צריכה לראות כמה זמן לקח לו להיכנע ללחש השיתוק שלי וגם לא הצלחתי להיכנס לו לראש וניסיתי. הרבה.״
מבט המום הופיע על פניה של טריס ״את עשית עליו לחש שיתוק והוא לא נכנע תוך שניה? איך זה יכול להיות? את מההכי מתקדמים שאני מכירה."
״אמרתי לך, יש משהו חשוד בבן אדם הזה. הוא לא סיפר לי כלום, אבל אני עוד אגלה את האמת."
״ואיך את מתכוונת לעשות את זה? את יודעת שרק פעם אחת את מצליחה ללכוד אותם וגם זה בגלל צבע העיניים המשונה שלך, הם בקושי מספיקים לעכל את המוזרות שלך. וחוץ מזה הוא כבר יודע איך את נראת. אני לא חושבת שהוא יפול שוב פעם במלכודת הזאת."
״אני כבר אחשוב על משהו,״ אמרה קצרות וליפפה את שיערה על אצבעה ״מה איתך? איך את?״
״כמו תמיד, משעוממת, תגידי בא לך לעשות היום משהו?״ אמרה טריס ובעיניה הופיע ניצוץ של שובבות
"אני לא יכולה. יש לי שיעור עם קלאוס," ענתה אנט.
"באמת?" שאלה טריס. "מה יכול המכשף הזה לתת לך חוץ מהשמחת חיים שנעלמה לך?"
אנט צבטה את רגלה של טריס כשהיא מצחקקת. "תודה לך באמת, את חברה ממש טובה."
טריס הביטה בה במבט שהתיימר להיות תמים. "עושה הכל כדי להישאר בתפקיד," אמרה. "ומה את עושה בערב? רף ודון חשבו שאולי נצא לאכול בחוץ."
"אני יהיה שם."