המילים שלי – שלך

המכתב הזה הוא בשבילי .
המכתב נכתב בכדי לפתור את מה שלא פטור אצלי .
עברו חודשיים מאז יום כיפור, מאז שראיתי אותך שוב כל כך מקרוב .
עברו חודשיים מאז חיבקת אותי בפעם האחרונה ונשקת לי על המצח .
״רציתי להחזיר לך את הדברים שלך שנשארו אצלי״ אמרת לי .
ידעתי שכבר יש לך חברה חדשה .
ידעתי גם מי זו, אבל רציתי לשמוע את זה ממך .
הסתכלת עלי בעיניים נוצצות והחזקת את הדמעות קרוב אליך .
התעניינת בי, הרגשתי את הגעגוע .
לא יכולתי שלא לבכות מהתרגשות ולהתעלם מהעובדה ששוב אתה קרוב אלי .
עם זאת, מהר מאוד הדמעות עברו לכאב .
בין חיבוק לחיבוק חיכיתי שתספר לי שמצאת אהבה אחרת .
חיכיתי שתספר לי בעצמך שאני מכירה אותה, שהיא תמיד הייתה קרובה אלינו .
כי מי היא אם לא הידידה הכי טובה שלך מהלימודים .
התקשרת אלי ביום כיפור כדי להחזיר לי את הדברים האחרונים שלי, כדי לנקות את עצמך לפני חשבון הנפש הקרב ובא .
ניקית את עצמך אך לכלכת אותי .
הבאת לי חיבוק גדול, בדיוק כמו אז כשהיינו ביחד והייתי אומרת לך שהחיבוק שלך משכיח ממני הכל אבל היית ועדיין יש לך מישהי אחרת .
נפגעתי כל כך, כאבתי עד שלא יכולתי לדבר . ״את מה מה שיש לי להגיד אכתוב לך״, אך כשהגיע הרגע בחרתי לוותר .
יש לך עכשיו מישהי אחרת, והמילים שלי – שלך יהפכו לשלי – שלך – שלה .
אם היית יודע איזה חשבון נפש עשיתי עם עצמי באותו יום כיפור …
לא הצלחתי לצערי לטהר את נפשי, וכל התחושות עוד נותרו בליבי .
את החולצה האהובה עלי, השארת אצלך .
באת לסגור בתיבה עם מנעול את הסיפור שלנו אך התיבה נשארה פתוחה .
לאחר יום כיפור קיבלתי עוד שתי שיחות ממך, אך באף אחת מהן לא קיבלתי את האמת שהגיעה לי לשמוע .

הסמסטר התחיל, ומה עוד נותר לי להרגיש כשאתה, אני והיא ביחד על ספסל הלימודים ?

כשיום שישי בפתח והנרות דולקים בכל שבוע מחדש, כל מה שאני מבקשת הוא שתהיה מאושר .