המחנה-פרק 8
#כעבור 4 ימים#
עדיין אף אחד לא יודע עלינו, אני גם בינתים לא רוצה שידעו עלינו.
המזוודות שלי כבר מוכנות ואני חוזרת לסופ"ש למשפוחה שלי כמו כולם.
הלכתי למקו הקבוע שלי ושל רוי והלכתי לשם כי קבענו להיפגש שם.
"רוי?" שאלתי, לא ראיתי אותו עד שידים שריריות חיבקו אותי מאחור
"רוי?" שאלתי מצחקקת
"אני פה" הוא אמר ואני היסתובבתי
הלכנו מחזיקים ידים לעץ,והיתישבנו על האדמה ונישענו על העץ.
"אני אתגעגע" רוי אמר
"זה רק יומים" אמרתי לו
"זה יומים יותר מדי" רוי אמר, יא ווארדי איזה כפרה! {חוחים!}
הוא הניח את ידו החמימה לחיי והיתקרב אלי ונושך את שפתו התחתונה.
סנטימטר קטן הפריד בינינו, ובין רגע נעלם, כן, עוד נשיקה רק הפעם לא סוערת, פשות נשיקה עדינה.
שמענו את צפירת האוטובוס וניתקנו את הנשיקה הרכה.
"בי" אמרתי וקמתי, רצתי לכיוון האוטובוס והמיזוודות שלי כבר היו שם.
"ביי"רוי אמר בשקט
#בבית#
"אמא אני בבית!" צעקתי
"אמא!?" שאלתי בחלל הריק
פתאום משהו קפץ לי על הגב.
"דני!" צרחתי ושיערה הבלונדיני היה על פניה, היא העיפה את שיעה וחשפה את עיניה הכחולות.
"שנים לא ראיתי אותך!"אמרתי, דני במקור מלונדון.
"ןאני לא ראיתי אותך" היא אמרה במיבטע בריטי קליל
"ויש לי הפתעה" היא אמרה והוציאה קופסא שהשמיעה קולות
פתחתי את הקופסא ו"יוסטון!" הכלב שלי קפץ עלי בליקלוקים
"אבל איך, אמא שליזרקה אותו לרחוב" אמרתי נידהמת
"כן, לרחובות לונדון" דני אמרה
"איזו רעה"מלמלתי
תגובות (1)
יואוו. אני לא מאמינה שעד עכשיו אין לגובה!! תמשיכי ממש אהבתי