המחנה-פרק 6
עינבל היטעתפה בסוודר שלי ונישענה על העץ.
"אתה צודק,באמת הכוכבים יפים" היא אמרה לי, בהפתעה היא נישענה על כתפי ושוב, הצמרמורת הנעימה הזאת.
בחשש הרמתי את ידי ושמתי אותה על כתפה, והיא לא היתנגדה.
ככה נישארנו במשך כשעתיים, לא רציתי שזה יגמר, התחלתי להרגיש לעינבל משהו שלא הרגשתי אף פעם.
"נידמה לי שכדאי שנלך" עינבל אמרה וקמה "מחר יש בית ספר"
"טוב" אמרתי וקמתי אחריה
"היה כיף" היא אמרה
"מאוד" אמרתי מחייך
"חיבוק?" היא שאלה
"בשימחה" אמרתי מחייך
היתחבקנו חיבוק נחמד ולמרות הקור ששרר בחוץ היא היתה חמימה, היינו כלכך קרובים, יכולתי להרגיש את נשימותיה החמימות על עורפי.
היתנתקנו מהחיבוק,ופתאום ידי עלו ללחייה
"רוי?" היא שאלה
נקודת מבט עינבל:
"רוי?" שאלתי, ידיו הנעימות נחו על לחיי
"הכל בסדר?" שאלתי הוא התחיל להיתקרב אלי עד שהפריד בינינו סנטימטר קטן.
"רוי…" אמרתי והוא בטע אותי בנשיקה עדינה, כמו בסרטים, שלאט הפכה לסוערת כלכך רציתי להיתנתק אבל לא יכולתי, שפתיו היו נעימות כלכך, הדבר היחיד שעשיתי זה היה להחזיק בצווארון חולצתו ולהחזיק אותו קרוב אלי.
היתישבנו בחזרה, ולאט נישכבנו על האדמה הקשה, לאט היתנתקנו בגלל הדבר המטופש הזה שניקרא אוויר.
נישארנו המומים מהנשיקה הסוערת.
"אני מצטער" רוי אמר וקם במהירות אך אני משכתי אותו אלי לעוד נשיקה סוחפת.
"סלחתי" אמרתי מחייכת
המשכנו להיתנשק עד שכבר שפתינו כאבו מרב נשיכות קטנות.
"ניפגש פה גם מחר?" שאלתי
"בכיף" רוי אמר
קמנו מהריצפה הקשה ונתנו נשיקת פרידה, זה היה מושלם.
רוי מושלם
תגובות (1)
מהמם תמשיכי