המחולק פרק שני

יום למחרת כשהגעתי לבית הקפה הזה, התיק שלי היה עדיין מונח על אותו הכיסא בנחת. ידעתי שאלה השאירה אותו שם בכוונה. ירדתי אל מתחת לשולחן ולחצתי על הידית, דלת עץ קטנה נפתחה ואני נכנסתי פנימה. סליחה, התגלשתי פנימה. ( המנהל שלנו היה עם מוח מבריק, אבל בכול זאת, הוא היה ילדותי.)
למרבה הצחוק, ולמרבה הצער, אלה עמדה שם, ליד המגלשה, והיא תפסה את ידי ברגע שניסיתי לברוח.
" לא כול כך מהר" ציקצקה בלשונה.
" מה?" שאלתי
" אני הפכתי להיות המנהלת כאן"
" מה?!" פערתי את פי לכול רוחבו ואורכו.
" אהא" אמרה בחיוך מרוצה. " ועכשיו אתה הולך לסבול!" גיחכה.
"למה?!" שאלתי אותה.
"יש לי סיבות משלי. ועכשיו, אני שולחת אותך למקום מאוד מסויים" אמרה, וחיוך זדוני הצטייר על פנייה, וזה לא נראה טוב. זה לא היה אופייני.
התחלתי להבין למה הכוונה.
" את לא תעשי את זה" לחשתי. הפעם בכעס.
" אתה צוחק?! כמובן שאני אעשה את זה!" אמרה בצחוק מוטרף.
" לאלאלאלאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" מלמלתי.
" משימת הזוועות שלך, שני אחיך קולעים כרגע במרתף באזור סקוטלנד. אתה הולך למצוא אותם" אמרה מחוייכת.
"אה, זה לא מה שחשבתי שזה. ואני אציל אותם! אחרי הכול הם אחי!" הייתי בהלם.
למען האמת באמת לא ראיתי אותם זמן מה. ולא דאגתי כלל, איזה אח חורג גרוע אני.
" ואתה תצטרך להגיע לשם בדבר הזה בלבד" אמרה ומכונית לבנה חבוטה של טויוטה נכנסה מטרטר וקרקרת.
" אוי ווי……"
" ואת רוצה שככה אני אציל את האחים שלי?!" הפעם אני באמת נכנסתי לפאניקה. לפני זה לא הבנתי שזה עד כדאי כך גרוע.
הרגשתי תשישות ונפלתי על הארץ.
ואלה לא העיזה לעזור. שמעתי אותה אומרת:
" תשימו אותו בחדר האחות, אני אצטרך לדבר איתו אחר כך. נדחה לו את זה לאחד מכן."
היא חתיכת זדונית.
אני שונא אותה.