המורה למתמטיקה- פרק 7.

הוא מחייך אליי והלב שלי קופץ.
"שקט" דור משתיק את הכיתה והפעם אני קופצת פיזית מהצעקה הפתאומית שלו ומחזירה לעומר חיוך.
עומר חייך אליי. אליי.
"את כזאת מאוהבת" רוני מגלגלת את עיניה. היא לא מחייכת.
"שתקי"
"אני רק אומרת.." היא משרבטת קשקוש ואני תוהה למה דור לא מתעצבן עליה כמו שהיה מתעצבן עליי כשהייתי מציירת בשיעור שלו, אני מניחה שהוא פשוט שונא אותי.
ורוני, כאילו קוראת את מחשבותיי ממשיכה ושואלת "איך היה אצל דור אתמול?"
אני מגחכת ומביטה בה "את תשאלי את זה כל יום אחרי שאני אלך אליו?" אני שואלת והיא מושכת בכתפיה באדישות, ממשיכה לקשקש במחברת. מה לא בסדר איתה?
"ממתי את לא מהופנטת לשיעורי מתמטיקה?" אני לוחשת לה והיא שוב מושכת בכתפיה "הוא סתם מורה למתמטיקה" היא אומרת בעצבנות.
"רוני הכל בסדר?"
"ברור" היא עוד פעם מושכת בכתפיה וזה מתחיל לעצבן.

"מה?" אני שואלת בעצבנות.
הוא מכווץ את גבותיו, "יסמין הכל טוב?"
"ברור" אני מושכת בכתפיי, לעזאזל, כמה שרוני יכולה להשפיע עליי ועל המצב רוח שלי.
כל היום היא הייתה במצב רוח מחורבן והחליטה להפיל עליי את כל הכעס שלה.
ניסיתי להתאפק.. באמת שניסיתי.. אבל היא פשוט הוציאה אותי מדעתי.
חוץ מזה, שממש הייתי סקרנית לדעת מה קרה לה, ולצאת עליה הייתה האופציה היחידה לגרום לה להתפרץ ולהגיד מה סוף סוף מציק לה. רק שהדבר שהציק לה עצבן אותי אפילו יותר.
"היא כל הזמן מאשימה אותי" אני מתפרצת בפני דור שנראה דיי מופתע.
"מי?" הוא שואל ברוגע.
"רוני, זאת אומרת אני לא אשמה שאתה לא רוצה לעשות לה שיעורים פרטיים, חוץ מזה מה הבעיה שלך לעשות לה שיעורים פרטיים??" אני אומרת בכעס.
דור מאדים ממבוכה ואני ממשיכה "אני לא מבינה מה הקטע שלה. היא חברה טובה אבל ברגע שמשהו הכי קטן צץ היא פשוט נהיית מעצבנת"
"יסמ…"
"אל תגיד לי יסמין. זה בגללך. פשוט תלמד אותה וזהו!" אני קוטעת אותו.
"אני לא יכול ללמד אותה, אני כבר מלמד אותך" הוא מנסה להסביר.
"מה זה סותר?"
"מצטער באמת שיש לי חיים חוץ מללמד כל היום תלמידי תיכון" הוא גם מתעצבן.
"אז תלמד אותה! אני בכלל לא רוצה את השיעורים האלה!" אני אומרת באותה נימה.
"נחשי מה? לא מדובר פה על מה שאת רוצה, מדובר פה על מה שאת צריכה" הוא כועס.
"האחרון שאני צריכה זה אתה, תאמין לי" אני צורחת עליו וקמה.
"אולי לא אותי, אבל את המתמטיקה שלי את מאוד צריכה" הוא צועק עליי בחזרה וקם גם הוא.
אני מתכוונת להחזיר לו כשהנביחה של טוטו מקפיצה את שנינו.
אנחנו מביטים בכלבלב הקטן מביט בנו מלמטה עם עיניי העגל הקטנות שלו ולאחר מכן מביט בגוש החום שהיה על ידו.
אני ודור מביטים אחד על השני, ואז בלי התראה מוקדמת, צוחקים.
"זה קורה לו תמיד כשהוא לחוץ" אומר לי דור בחיוך כשהוא אוסף את צרכיו של טוטו לפח.
אני מתיישבת על קצה הספה ומביטה בשריריו של המורה שלי במתמטיקה נעים בכל תנועה ותנועה שהוא עושה. אם הייתי רואה אותו ברחוב, בחיים לא הייתי חושבת שהוא מורה למתמטיקה, כאילו, נו באמת. בדוגמנות מרוויחים הרבה יותר…
"בפעם הראשונה שהבאתי אותו הנה, הוא השתין בכל הבית" הוא ממשיך ואני צוחקת.
כשהוא מתרומם הוא נעצר ומביט בי "מצטער שצעקתי עלייך, זה לא היה במקום" הוא אומר ואני תוהה איך תמיד ממעצבן גמור הוא יכול להיות כלכך מתחשב ונחמד.
עוד משהו שאני מקנאה בו עליו. אף פעם לא ידעתי מתי להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון. ודור לעומתי, דור מעולה בזה..
"אני צעקתי עלייך. בבית שלך. שאתה מלמד אותי בהתנדבות. סליחה." אני אומרת והוא מושך בכתפיו ואומר " זה בסדר" בחיוך הזה שלו עם הגומה הימנית.
תמיד רציתי גומה ימנית….

"רוני" דור קורא לרוני אחריי השיעור, אחריי שיעור שלם שהיא לא דיברה איתי ואפילו לא הסתכלה לכיווני, היא כועסת? אני אמורה לכעוס.
היא האשימה אותי בכך שדור לא יכול ללמד אותה מתמטיקה כי הוא מלמד אותי, זאת לא באמת אשמתי. אני בכלל לא רציתי ללכת לשיעורים האלה, היא שכנעה אות ללכת אליהם!!
רוני מחייכת אל דור במתיקות, כאילו לא ישבה כל השיעור בפרצוף חמוץ ומתקדמת לעברו.
זה לגמרי פתטי. הוא המורה שלה למתמטיקה והיא יודעת שלא יצא מזה כלום.. מרגע לרגע אני מתחילה לפחד שמהרצון העז של רוני להתקרב לדור היא הופכת ונהיית יותר ויותר לירון וקנין.
מה שמזכיר לי, לא שמעתי ממנה דיי הרבה זמן, זאת אומרת, שבוע שעבר אני ודור אכלנו את הפיצה והוא סיפר לי על כל הדברים המטורפים שהיא עשתה ובדרך עקיפה רמז שהוא-לא-סובל-אותה (למרות שהוא ניסה להכחיש כשאמרתי את זה במפורש. ואני מצטטת: "באמת שאני לא שונא אותה, היא תלמידה שלי אסור לי לשנוא אותה"). אבל מאז היא בקושי מפלרטטת איתו.
אפילו לירון הבינה שאין לה סיכוי עם המורה למתמטיקה!
אני מתעכבת עם החפצים כדי שאוכל לשמוע את השיחה של דור ורוני אבל דור המעצבן אומר לי להזדרז ולתת להם פרטיות. לעזאזל.
אני רק מקווה שלא יגיד לה שום דבר על המריבה שלנו אתמול אצלו בבית, זה לגמרי יסבך את המצב.
אני שולחת לו מבט שמרמז שלא יגיד שום דבר לא במקום, אבל עמוק בפנים, אני יודעת שהוא יגיד לה את המילים הנכונות. זה הריי דור.. הוא יודע להגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון. ואני כמעט בטוחה שהוא יסדר את המצב, או לפחות מקווה, כי אני ממש לא אוהבת לריב עם רוני.
כשדור מביט בי בחזרה הוא נותר במבט אטום ומושך בכתפיו.
ואני נשבעת שאם עוד מישהו אחד ימשוך בכתפיים שלו היום אני פשוט אשתגע.