המורה למתמטיקה- פרק 2

"סורי סורי סורי סורי" אני מתנפלת על רוני כשהיא נכנסת לבניין בית הספר.
היא מגלגלת את עיניה אך לבסוף צוחקת "את זונה. אני לא מאמינה שלא באת בסוף" היא אומרת ועוקפת אותי "הייתי זקוקה לחברה, היה לי מלא נזלת" היא מתלוננת.
"הביאו מורה חדש למתמטיקה, הוא נכנס בדיוק כשהתכוונתי לצאת מהכיתה" אני אומרת ומצמצמת את הפער בנינו, נעמדת לידה.
"מורה חדש? מה קרה לשוש? התייאשה רק אחריי שבועיים?" היא שואלת וניגשת אל הלוקר שלה, מוציאה את אחד מספרי הלימוד שלה ואנחנו ממשיכות לכיתה.
"את חושבת שזה בגלל פצצת הסירחון?" אני שואלת.
"אולי בגלל השולחן שעומרי זרק עליה שיעור שעבר?" אומרה רוני.
"או בגלל המסטיק שהדבקנו לה לכיסא" אני צוחקת ואנחנו נכנסות לכיתה.
לירון נתקעת בי כמובן, כמו תמיד.
"נו מה יסמין? כבר לא שמה לב לסביבה?" היא שואלת.
אני מגלגלת את עייני "איך אפשר כשאת הסביבה?" אני אומרת לה ושומעת את רוני מחניקה צחוק מאחוריי. אני עוקפת אותה ומתקדמת למקומי, רוני מתקדמת אחריי ומתיישבת לידי "אני לא סובלת אותה" היא אומרת לי.
"ספרי לי על זה" אני אומרת לה ומסתכלת למקומו של עומר, הוא לא היה בו.
"מאוכזבת?" אני שומעת את קולה של רוני מאחורי.
"ממה?" הבטתי בה מבולבלת.
"מזה שעומרי לא הגיע היום" היא צוחקת.
"אוי תשתקי" אני אומרת לה וממהרת להעביר נושא "איזה שיעור יש עכשיו?"
"מתמטיקה" היא אומרת ובשנייה שסיימה לדבר דור נכנס לכיתה.
"וואט-דה-פאק" אני שומעת את רוני ממלמלת.
"תכירי, המורה החדש למתמטיקה"
"הוא אליל" היא לא הפסיקה לבהות בו.
"הוא המורה שלך"
"הוא פשוט יצירת אומנות אלוהית שירדה משמיים ונחתה בטעות בעירוני כ"א בתור מורה למתמטיקה" היא המשיכה.
"את מגזימה"
דור התחיל לקרוא שמות כמו בשיעור שעבר.
"רוני זכריה" הוא אמר.
"זאת אני" רוני הרימה את ידה ואני שבחיים לא שמעתי את הקול הצפצפני הזה יוצא מהפה שלה. גלגלתי את עייני. היא לא אמיתית…
"רוני את לא היית אתמול, נכון?" הוא שאל אותה.
היא חייכה אליו במתיקות, "הייתי חולה" היא אמרה שוב בקול הילדותי הזה.
רוני מהממת, שיער ארוך ומתולתל בצבע חום ועיניים חומות כהות, היא רזה וגבוהה עם גומות עמוקות בשני צדדי שפתיה.
"אוקיי" הוא חייך אליה "שנתחיל?" פנה לכיתה.
אני חושבת שבחיים לא ראיתי את כיתה י"ב 5 כלכך מרוכזת בשיעור מתמטיקה, היינו ידועים בתור ה"כיתה הבעייתית" של בית הספר. לא כיתה טיפולית או מב"ר, פשוט כיתה של ילדים שאוהבים להפריע…
הבטתי בלירון שלא הפסיקה לנשוך את שפתייה ובהתה בדור, ככה היו רוב הבנות.. אוקיי, על מי אני עובדת? כל הבנות.
גלגלתי את עיניי והמשכתי לשרבב קשקושים במחברת, עוברת על הריבועים בעט השחור שלי.
"יסמין" קולו של המורה למתמטיקה העיר אותי ממחשבותיי.
"הא?" הרמתי את ראשי.
"מה תשובה?" הוא שאל.
"אה.. מה?" שאלתי. לעזאזל בעיות קשב וריכוז.
כל הכיתה צחקה ודור השתיק אותם.
"תפתרי את התרגיל שעל הלוח" הוא חזר על עצמו.
התכוונתי לענות לו אבל אז דלת הכיתה נפתחה ועומר נכנס.
"מצטער על האיחור" הוא מלמל.
"מה השם?" שאל אותו דור.
"עומר וקנין" עומר ענה בקצרות, המשכתי לבהות בו מתקדם למקומו עד שמרפק ננעצה בצלעותיי.
"אווץ'" אמרתי לרוני.
"המורה קורא לך" רוני לחשה.
"יסמין" שמעתי שוב את קולו של דור.
"אני לא יודעת" אמרתי לו.
"מה זאת אומרת לא יודעת?" הוא שאל.
"אני לא יודעת לפתור את התרגיל, מה לא מובן?"
"לא מובן איך את לא יודעת את התשובה, היא כתובה על הלוח" לירון צחקה ואיתה כל הכיתה.
"שקט" דור אמר ואז פנה אליי "יסמין, ריכוז"

"הוא עשה לי את זה בכוונה!" אמרתי לרוני כשישבנו בחצר בית הספר.
"לא הוא לא יס" רוני צחקה. "הוא מושלם" היא מלמלה.
"את רוצה אולי גם להתחיל איתו?" אמרתי לה בציניות ונגסתי מסנדוויץ הטונה הדוחה של הקפיטריה.
"את האמת ניסיתי, זה לא ממש הלך.." היא אמרה במירמור.
התחלתי להשתעל והיא הביטה עליי מופתעת והתחילה להכות בגבי.
"איה רוני" אני נוזפת בה ובולעת בקושי את הביס.
"נחנקת" היא משכה מכתפיה ואמרה באדישות.
"מעניין למה" אני אומרת לה.
היא מושכת בכתפה "אני חושבת שראיתי אותו פעם באיזה עיתון..מדגמן.." היא המשיכה לדבר בחולמניות.
"את לא נורמלית.."