המורה למתמטיקה- פרק 10.

"מה עשית?"
"מה עשיתי?"
"מה עשית כדי שהוא יעשה לך שיעורים פרטיים??"
"שחררי לירון" אני נשענת על כיסאי.
"כמה את משלמת לו לשעה?" היא ממשיכה.
"לא עניינך"
"היא לא משלמת לו" מתערבת רוני ומתיישבת לידי.
"רוני!" אני נוזפת בה ומתרוממת.
"כמה זמן הוא מלמד אותך?"
"שבועיים" רוני שוב עונה ללירון במקומי ושולחת לה חיוך ארסי.
לירון מכווצת את אפה בגועל ואף מפנה את מבטה אליי.
"מה את רוצה לירון?" אני שואלת ושוב נשענת על כיסאי בשעמום.
"את דור" היא אומרת ודור בדיוק נכנס לכיתה.
"בוקר טוב, לשבת" הוא אומר ומניח את תיקו על השולחן.
לירון נאנחת ומתיישבת במקומה, לא לפני שהיא שולחת לי את מבט ה 'זה עוד לא נגמר' שלה.
"מה הקטע רוני??" אני שואלת אותה בעצבנות..
"מה? מגיע לה קצת לאכול את הלב שאת מבלה עם דור חתיכי והיא לה! מה היא רצתה?"
"לא שמעת אותה? את דור."

"טוב.. אני חושב שאת הנושא הזה דיי הבנת" דור אומר מרוצה.
"כן, זה חומר דיי קל"
"למען האמת זה החומר היותר מסובך" הוא אומר "אבל זה מעולה שהוא קל לך" הוא מחייך את חיוך הגומה שלו.
אני מהנהנת ומחייכת אליו בחזרה. אנחנו בוהים אחד בשני כמה שניות ואז דור מתחיל לדבר.
"א..אני יכול לשאול אותך משהו?" הוא שואל.
"ברור"
"את אוהבת את עומר?"
אני משתנקת.
"לא"
"זאת הייתה שאלה רטורית, אני יודע שאת אוהבת אותו".
"מה זה משנה עכשיו"
"אפשר להביע את דעתי ה…מקצועית?"
"לא!" אני מתעצבנת.
"למה לא?" הוא שואל בתמימות.
"אתה המורה שלי למתמטיקה! לא ד"ר לאב!"
"אני בכל זאת רוצה להביע דעה" הוא מתעקש. "בתור אחד שרואה מהצד הכל.." הוא מוסיף ואני שותקת ומחכה שהוא ימשיך לדבר.
"לדעתי, אתם כלכך לא מתאימים."
"נו באמת" אני מתעצבנת.
"אתם כלכך שונים, זאת אומרת, את בכלל דיברת איתו פעם?"
"זה לא עניינך"
"אני רק אומר, הוא לא בשבילך.. כאילו.. תראי אתכם.."
הוא עוד לא מסיים את המשפט ואני כבר מספיקה ללכת ולטרוק אחריי את הדלת בעצבים.
המורה שלי למתמטיקה הוא כזה אידיוט.

"יסמין!" אני שומעת קול קורא לי.
אני מסתובבת.
"היי נועה" אני אומרת לה בחיוך.
נועה גרינברג נמצאת ברשימת במיעוט של האנשים בבית הספר שאותם אני מחבבת פלוס מינוס. היא שקטה ועדינה ונמצאת איתי בשיעורי מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. היא העורכת הראשית של עיתון בית הספר והיא גם עזרה לי בכמה עבודות שהייתי צריכה להגיש בכימיה, אז.. כן, היא דיי בסדר.
"היי, אוקיי תקשיבי..אני צריכה לדבר איתך" היא אומרת.
"בטח. הכל בסדר?"
"הכל יותר מבסדר, פשוט.. "
"דברי נועה" אני צוחקת.
"טוב, אני פשוט אגיד את זה. אני יודעת שאת אוהבת את עומר ואני רציתי שתשמעי את זה ממני ולא ממישהו אחר כי זה יהיה ממש מסריח מצידי לצאת איתו כש..טוב, כשאני יודעת שאת דלוקה עליו." היא מדברת מהר ואז נעצרת.
"אז.. רק רציתי שתדעי שאנחנו יוצאים מאתמול" היא אומרת.
לוקח לי כמה שניות לקלוט את המידע החדש אבל ללב שלי לוקח בדיוק מחצית השנייה להתנפץ למספר בלתי ספיר שלי רסיסים.
"מצטערת יס" היא לוחשת ואני כבר רואה קרני שטן ושפם מצוירים על הפרצוף שלה במוחי.
אוי על מי אני עובדת? נועה מדהימה. ואני אפילו לא יכולה לכעוס עליה..
"זה בסדר נועה" אני חייכת אליה.
אולי דור צדק.. אולי אנחנו באמת לא מתאימים..
דור!
"ראית את דור לוי?" אני שואלת תלמידה אקראית שיוצאת מכיתה י' 1.
"אני חושבת שהוא בי"א 2" היא ממלמלת ומסמיקה רק מלשמוע את שמו. איי כיתה י'….
אני רצה לכיתה י"א 2 ומתפללת שדור יהיה שם. כשאני מגיעה אני רואה את דור מדבר עם כמה תלמידות צחקקניות במיוחד, או יותר נכון כמה תלמידות צחקקניות מדברות עם דור, כי לא נראה שהוא זה שיזם את השיחה…
כשאני עומדת בכניסה לכיתה אני כבר על סף דמעות ככה שאני אפילו לא מסוגלת לדבר ולפנות לדור.
לעזאזל עם עומר ונועה האלה!
דור מפנה את מבטו לדלת ביאוש במחשבה להימלט אך כשהוא קולט אותי הוא נעצר. הוא בוהה בי לכמה שניות ואז מביט בי בשאלה.
אני בולעת את רוקי כי זה הדבר היחיד שאני מצליחה לעשות… אבל זה מספיק בשביל דור.
"אוקיי בנות!" הוא פונה אליהן.
"אני צריך לדבר עם יסמין עכשיו, אנחנו דיברנו מספיק" הוא אומר להן.
הבנות מביטות בי בכעס ויוצאות בעצבנות מהכיתה. "לא מספיק הוא עושה לה שיעורים פרטיים עכשיו גם בבית ספר היא צריכה להיות איתו?" אחת מהן ממלמלת שנייה לפני שהן יוצאות.
אה, אז זה הדיבור עכשיו בבית הספר? השיעורים הפרטיים שלי ושל דור?
"מה קרה יסמין?" דור שואל בדאגה.
אני מתקרבת אליו לאט לאט "אתה ידעת נכון?" אני שואלת ולוקח לו בדיוק שתי שניות להבין למה אני מתכוונת. הוא נאנח.
"כן"
"וניסית להזהיר אותי אתמול שאני לא אפגע ואני התנהגתי כמו מטומטמת" אני אומרת בכעס, בכעס על עצמי.
"אני.." הוא מחפש את המילים הנכונות להגיד ועוקף את שולחן המורה כדי לעמוד מולי.
"את לא מטומטמת.." הוא אומר לבסוף ומחבק אותי כשהדמעות הטורדניות מתחילות לרדת.
אני מרשה לעצמי לחבק את שריריו הגדולים על המורה שלי למתמטיקה עד שכחכוח גרון מוכר וצורם גורם לשנינו להתנתק במהירות.
שיט.