המורה למתמטיקה- פרק ניסיון

הוא יושב שורה אחת מלפניי בשולחן הצמוד לקיר, אני לא מסוגלת להוריד ממנו את העיניים..
לעומר יש מן קסם מיוחד כזה..הוא כובש אפילו מבלי להתכוון לזה.
הוא מתעסק בפלאפון שלו ומקלל כשהוא מפסיד במשחק, השיער השחור שלו נופל על פניו ואני לא יכולה להפסיק להסתכל על כל תנועה ותנועה שלו.
העיניים החומות שלו הולכות וחוזרות בקצב חוזר על המסך.
אני רואה את לירון מתקדמת לעבר אחיה התאום, היא שונה ממנו כלכך.
השיער שלה צבוע בבלונד (אך במקור היה בצבע חום) , היא גבוה ורזה בעוד שעומר קצת שמנמן ונמוך יחסית לנער בן 18.. היא שופעת במקומות הנכונים ואם יש משהו אחד שאני ממש ממש מקנאה בה זה בעיניי דבש הבהירות שלה.
היא נוזפת בו והוא מכווץ את גבותיו, זורק לה "לכי לעזאזל" וחוזר למשחק שלו. אני מחייכת לעצמי.
הוא יודע איך להעמיד את אחותו במקום.. בערך..
אני מדליקה את מסך הפלאפון שלי כדי לבדוק מה השעה 08:15, המורה מאחרת ברבע שעה.
אני מבינה שהשיעור לא יתקיים ונעמדת על רגליי, אני מתקדמת לעבר היציאה כשאני מסמסת לרוני שהמורה לא הגיעה עדיין ואני יוצאת אליה.
אני נתקעת בגוף גדול ומוצק וכמעט מועדת אחורה, יד גדולה תופסת במותניי ומייצבת אותי.
"לאן זה גברת צעירה?" אני שומעת קול גברי ומחוספס..אני חושבת שזה הקול הכי סקסי ששמעתי בחיים שלי.
אני מרימה את מבטי בבלבול, הוא היה גבוה, שזוף ושרירי, העיניים הירוקות שלו בהו בי בשעשוע בעוד השיניים הלבנות והישרות שלו נגלו לעיניי ביחד עם הגומה הימנית שלו, הזיפים שלו העידו על כך שהוא לא תלמיד, אבל.. עם הדור שלנו.. מי כבר יכול לדעת?
אני מכווצת את גבותיי ומשתחררת מאחיזתו.
"הביתה" אני אומרת ומתכוונת לצאת.
"מה זאת אומרת הביתה? יש שיעור. תיכנסי." הוא מרצין ואני צוחקת.
"אתה רואה פה מורה?" אני מצביעה על הכיתה ומספר תלמידים מתחילים לשים לב אלינו.
הוא שוב מחייך ונכנס לכיתה, הוא נעמד ליד שולחן המורה ומניח את התיק השחור שרק עכשיו שמתי לב אליו על השולחן. אני צופה בו בסקרנות.
"בוקר טוב, אני דור לוי, המורה החדש שלכם למתמטיקה" הוא אומר ועייני נפערות.
כשדור מביט בי כדי לבחון את תגובתי הוא נראה מרוצה ומסמן לי לשבת.
אני נאנחת ונכנסת לכיתה.
"הולי שיט" אני שומעת את לירון אומרת לחברתה. "איזה חתיך"
לחשושים נשמעים בכל פינה ואני יודעת שדור לוי הולך להיות נושא השיחה בעיקרי השבוע ב"תיכון עירוני כ"א"…