המורה הקוריאני שלי – פרק 9 – חלק ג'
ניגשתי אל הגיטרה האקוסטית והתיישבתי באמצע החדר. התחלתי לנגן לעצמי וג'ון צ'אן ביקש שאשיר לו שיר.
חייכתי אליו ולאחר מכן התחלתי לשיר.
ג'ון צ'אן הסתכל עליי מבעד לזכוכית והקשיב לשירה שלי. הוא היה נראה מאוד מרוכז והסתכלתי עליו כששרתי את השיר. הוא השרה עליי שלווה מסוימת, ממש כמו ג'ייק, הוא תמיד היה איתי והצחיק אותי ודאג לי כשהיה לי רע.
ג'יי הון נכנס לאולפן הקלטות, אבל לא שמתי לב לכך שהוא נכנס. הייתי עסוקה בלנגן בגיטרה ולשיר בו בזמן.
ג'ון צ'אן הסתכל עליו והיה מופתע ואילו ג'יי הון סימן לו להיות בשקט.
אני הרמתי את מבטי והסתכלתי על ג'יי הון בעודי ממשיכה לשיר.
הוא עמד שם בשילוב ידיים והקשיב לשירתי, ידעתי שאם אני יפסיק זה ייראה לא טוב ולכן, למרות שהיה לי קשה, המשכתי לשיר ולהסתכל לעברו.
סו יונג גם כן נכנסה לחדר והסתכלה עליי מודאגת. כשראיתי אותה הפסקתי לשיר והנחתי את הגיטרה בחזרה על הסטנד. היא הסתכלה על ג'יי הון בבהלה ולאחר מכן חייכה אליו והתחילה לדבר איתו "אז אתה עושה מסיבה בעודו יומיים, המורה?" היא זרקה לו משהוא כזה.
"כן..אני והי ג'ין חזרנו." הוא חייך אליה חיוך לבבי.
"באמת???" היא נראתה מופתעת לשמוע את החדשות המרעישות.
הוא הניד בראשו בחיוב ואני יצאתי מהחדר והגעתי אליהם.
"מגייי!!!" סו יונג חיבקה אותי חזק כל כך עד שלא יכולתי לנשום.
"סו יונג…את חונקת אותי.." השתעלתי וניסיתי להזיז אותה ממני.
"התגעגעתי אלייך!" היא הסתכלה עליי בעיניים בורקות "ושמעתי מאמא שלך שיש לך יום הולדת בעוד יומיים." היא הסתכלה על ג'יי הון בהתרגשות והוא וג'ון צ'אן הסתכלו עליי המומים.
"כן.." הייתי מובכת מהמצב שנקלעתי אליו ומהמבטים שלהם.
"איזה יופי! אז נוכל לחגוג לך במסיבה של ג'יי הון.." היא שילבה את ידיה ונראתה נרגשת.
"מסיבה?" הסתכלתי לכיוונו של ג'יי הון והוא החליק את ידיו על שיערו והסתכל עליי במבט מובך "כן…אני עושה מסיבה עם כל המפורסמים ו..זאת אומרת.." הוא גמגם ולא יכולתי להבין את דבריו כראוי "אני עושה מסיבה.." הוא הסתכל עליי במבט מתנצל ואני לא הבנתי למה הוא מגמגם.
"הוא עושה מסיבה לרגל חזרתם זה לזו!!!" סו יונג חיבקה אותי "נכון שזה נחמד!! נוכל להיות סביב המפורסמים והצלמים." ובעודה מחבקת אותי ומקשקשת לעצמה, הסתכלתי על ג'יי הון מעכלת את מה שהיא אמרה הרגע. אם הוא רוצה להביא צלמים ולעשות מסיבה של ממש, כנראה שהוא ממש רציני לגביה.
הזזתי את סו יונג ולקחתי את התיק גב שלי ובלי לומר מילה יצאתי מהחדר והתחלתי ללכת במהירות לכיוון היציאה.
"מגי.." ג'ון צ'אן הגיע בעקבותיי.
"ג'ון צ'אן, בבקשה, תניח לי.." אמרתי בקול רועד "אני יהיה בסדר, אל תדאג!" חייכתי אליו והמשכתי להתקדם לכיוון היציאה.
יצאתי מבית הספר והתחלתי להתהלך בלי לדעת לאן. פשוט הלכתי לאן שהרגליים שלי הובילו אותי.
הסתכלתי על הנוף, על הבניינים הגבוהים ועל האנשים שהלכו ושבו ולא יכולתי להחזיק את הדמעות יותר בפנים.
הסתכלתי על זוג מבוגרים שהלכו זה עם זה, שניהם היו מלוכסני עיניים עם שיערות שיבה, נראו פחות או יותר באותו גיל והבינו אחד את השני. פתאום, אחרי שהבטתי בהם הולכים זה לצד זה, מסתכלים זה על זה עם המון אהבה בעניינים, הבנתי כמה שאני וג'יי הון לא מתאימים. כמה שהוא והי ג'ין לעומת זאת, נועדו זה לזו.
"את יודעת, אומרים שחברים צריכים לתמוך זה בזה!" ג'ון צ'אן התיישב על הספסל לידי וחייך חיוך רחב.
"אין צורך לתמוך בי.." קמתי מהספסל וחייכתי אליו "בוא נלך לטייל.." הושטתי לו את ידי והוא קם מעל הספסל ולקח אותי לסיבוב על האופנוע שלו.
הוא לקח אותי לראות את הים וישבנו שם לאכול פיצה. לאחר מכן המשכנו פשוט לנסוע באוויר המלטף ובשמש המחממת. עטפתי את ידיי סביב בטנו והרגשתי כל כך טוב שהוא הגיע.
התחלנו לשיר ביחד כל מיני שירים ופשוט לנסוע בי לחשוב לאן. זאת הייתה הרגשה כל כך משחררת ונעימה.
תגובות (0)