המורה הקוריאני שלי פרק 8 – חלק ה'

"כל כך קשה לך להגיד תודה?" חייכתי חיוך מיואש " כל כך קטנוני! לפחות חשבתי על משהו כדי לחלץ אותך מהתסבוכת הזאת! סליחה שחשבתי איך לעזור לך.." הסתכלתי לצד השני וסירבתי להסתכל עליו שוב. הייתי כל כך עצבנית על הדרך שבה הוא דיבר אליי.
"את עשית את זה בכוונה!" הוא צחקק בעצבים "אני יודע שרצית לעשות ממני בדיחה.." הוא החנה את הרכב בחניה שלו ולאחר מכן יצא מהרכב וטרק את הדלת בעצבנות.
"היי, ג'יי הון!!" הסתכלתי לעברו עצבנית, אבל הוא לא התעכב בחוץ ונכנס ישר לתוך ביתו "אני לא מאמינה!" הסתכלתי עליו והייתי פשוט המומה.
יצאתי מהרכב עצבנית ונכנסתי אחריו הביתה. הוא נכנס למטבח ומזג לעצמו כוס מים קרים ושתה את הכול בבת אחת "אני לא מבינה את המבטים האלה והכעס שלך, בסך הכול עשיתי לך טובה!" טון קולי היה כעוס. הוא הסתכל על הכוס הריקה ועצם את עיניו בכעס "מה? מה יש לך להגיד??" לא שמתי לב שהרמתי את קולי מעט.
הוא הסתכל לעברי למשך כמה שניות ולאחר מכן פשוט המשיך לכיוון המדרגות.
"כמה אופייני לך לא להתמודד ופשוט לקום וללכת.." סיננתי מבעד לשפתיי בעודי עם גבי מופנה אליו. הוא נעמד במקומו ונראה מופתע לנוכח מה שאמרתי "מה?" הוא הסתובב לעברי עצבני.
"מה ששמעת!" הכנסתי את כוסו לתוך הכיור והתחלתי לשטוף את הכלים שהיו שם.
הוא התקדם לעברי ונעמד ממש קרוב אליי "מתי ברחתי ולא התמודדתי?" הוא הסתכל לעברי וחיכה שאדבר "תעזי להגיד את השם שלה ואת עפה מכאן עוד היום!" הוא כיווץ את ידו לצורת אגרוף ודיבר בטון מאיים ומלחיץ.
"טחח.." גיחכתי לעצמי וזרקתי את המגבת הקטנה ,איתה ניגבתי את ידיי מהמים , על השולחן במטבח "אין צורך, אני עוזבת!" הסתכלתי עליו במבט עצבני מתמיד ועברתי אותו כדי להגיע במהרה לחדר. פתחתי את המזוודה בכעס וארזתי את הבגדים. החזקתי את הדמעות שעמדו בגרוני, הרגשתי רע ולא הבנתי על מה הוא כועס כל כך. הכנסתי את המחשב נייד שלי לתיק ושמתי את התיק גב שלי על גבי בעודי מעיפה מבט אחרון על החדר ונפרדת ממנו.
ירדתי לכיוון הסלון עם המזוודה והסתכלתי על ג'יי הון שעמד ליד הכניסה. הוא הסתכל עליי במבט רציני למשך כמה שניות ואני הסתכלתי עליו גם כן בלי לומר מילה. הוא השפיל את מבטו ומאחר שהבנתי שהוא לא הולך להגיד שום דבר וגם לי לא היה מה להגיד יצאתי מדלת הכניסה בלי לומר מילה.
"מגי.." ג'יי הון יצא אחריי ומשך ממני את המזוודה. הסתובבתי אליו כתוצאה מהתגובה הזאת וחיכיתי שידבר "אל תלכי!" הוא אמר בטון מתחנן.
"מה קרה?" שילבתי את ידיי והסתכלתי עליו עצבנית "נשבעת להעיף אותי, לא?"
"משקפיי השמש שנפלו לי היום, קיבלתי אותם ממנה.." הוא נאנח והסתכל עליי במבט מיואש "אחרי שהפקתי את האלבום השלישי יצאנו לחגוג ביחד והיא הפתיעה אותי עם המתנה הזאת, היה גם קיץ בזמנו ותמיד התלוננתי על זה שאין לי משקפיי שמש." הוא הסתכל לעברי לשנייה ולאחר מכן המשיך לדבר "הי ג'ין הוציאה את הקופסא הזאת ובתוכה היו המשקפיים שאיבדתי היום.." הוא הראה לי את הקופסא של המשקפיים, עליהם היה חרוט משהו בקוריאנית וג'יי הון אמר שהמשמעות של מה שחרוט שם היא 'אני גאה בך! ממני באהבה'.
"למשקפיים האלו הייתה משמעות חשובה מאוד בעיניי ובגלל זה אני עצבני, זה כלל לא קשור אליך!" הוא עדיין החזיק במזוודה שלי.
נאנחתי והסתכלתי על עיניו השבורות של ג'יי הון בייאוש ובלי לומר מילה לקחתי ממנו את המזוודה שלי ונכנסתי חזרה הביתה. סידרתי חזרה את הדברים שלי במקומם וירדתי לכיוון המטבח כדי לאכול משהו. הסתכלתי על ג'יי הון שישב בחוץ עם הפלאפון שלו והסתכל אל האופק.
יצאתי החוצה והתיישבתי לידו "ואוו, ממש קר!" אמרתי כדי להסיט את מחשבותיו אבל הוא היה ממש שקוע ונראה עייף ומיואש "אתה לא רוצה שנעבוד קצת?" ניסיתי לגרום לו לחשוב על דברים אחרים.
"לא היום.." הוא נאנח ונראה מותש נפשית.
"ג'יי הון, אני יודעת שאתה לא אוהב כשאני מתערבת לך בחיים ואני לא מתכוונת להתערב. אני רק רוצה לייעץ לך משהו כ..חברה." הסתכלתי על פניו המיואשות והוא החזיר לי מבט בוחן וחיכה שאמשיך "פשוט תדבר איתה ותשמע את מה שיש לה להגיד. אתה תרגיש הרבה יותר טוב אחרי זה, אני מבטיחה." חייכתי אליו והוא הרהר עם עצמו "תחשוב על זה.." אמרתי בעודי קמה ומתקדמת חזרה לכיוון החדר.