המורה הקוריאני שלי פרק 8 – חלק ב'

הגענו לאיזשהו שוק בסיאול וג'יי הון הניח משקפי שמש ענקיות על פניו וסידר את כובע הצמר הלבן בצורה כזאת שתסתיר את שערותיו כמה שאפשר.
הסתכלתי עליו וצחקתי. הוא היה נראה כל כך מצחיק. כובע הצמר הלבן הלא קשור שהסתיר כמעט את כל שיערותיו, משקפיי השמש השחורות שהסתירו את עיניו הקטנות, החולצה האדומה הארוכה ומכנסי הדגמ"ח הירוקות שלו. הוא היה נראה פשוט הזוי.
"על מה את צוחקת?" הוא הסתכל על עצמו במראה ולאחר מכן הסתובב לכיווני "הא?"
"ככה, בטוח אף אחד לא יזהה אותך.." התגלגלתי מצחוק מאחורה.
"כמה שאת חכמה! זאת בדיוק הכוונה.." הוא נשמע עצבני וחזר להסתדר מול המראה.
יצאתי מהרכב שלו והנחתי את הכובע המדליק שלי על הראש. הייתי כל כך שמחה לראות אותו שוב, הייתה לו משמעות גדולה בעיניי. קיבלתי אותו במתנה מג'ייק ליום הולדת 19, בדיוק בשנה שעברה.
לפתע עלה במוחי רעיון. הצצתי לתוך הרכב וראיתי שג'יי הון עדיין מסתדר בפנים וניצלתי את הרגע כדי לחמוק ממנו.
רצתי לתוך השוק והסתכלתי על כל הנעליים, התכשיטים והבגדים והתיקים. פשוט הלכתי לאיבוד בתוך ההמון. זה היה עצום וכמה אנשים היו שם! זה היה כל כך שונה ממה שהכרתי.
התהלכתי בתוך השוק והתחלתי להסתכל על הנעליים "המידה כל כך קטנה!" התרגזתי "הרגליים שלהם ממש קטנות!" הנחתי את נעליי הספורט והמשכתי להיבלע בהמון הסואן. הסתכלתי על התכשיטים שהיו שם, על המניפות המעוצבות והבגדים המסורתיים שלהם. זה היה כל כך יפה.
"היי.." הרגשתי יד של אדם זר שנוגעת בכתפי ועוצרת אותי מלהמשיך ללכת.
הסתובבתי לאחור וראיתי את ג'יי הון מתנשם ומתנשף באודו מסתכל עליי במבט כעוס. שמתי את ידיי על פי במטרה לא לפרוץ בצחוק אבל זה היה חזק ממני, הוא היה נראה כל כך מצחיק "אני חייבת לצלם אותך!" אמרתי בחיוך.
"זה נראה לך משעשע? את יודעת כמה חיפשתי אותךךך??" הוא הסתכל עליי במבט ממש עצבני.
"בסדר, בסדר. אני מצטערת!" אמרתי בחיוך "פשוט לא רציתי להפריע לך להסתדר והדוכנים משכו את עיניי.." עדיין חייכתי אליו, הוא היה נראה כל כך מצחיק.
"מה הספקת לראות?" הוא הסתכל עליי עדיין במבט עצבני.
"הרבה חניות, מלא אנשים! ומידות קטנות של נעליים" הסתכלתי עליו במבט כעוס "למה אתם כאלה קטנים?"
"אתם?" הוא הסתכל עליי מלמעלה ובחן אותי בהתנשאות "אני נראה לך קטן? טחח..אני יותר גדול ממך, ילדה!" הוא דיבר בגאוותנות שהורידה לי את החיוך מהפנים.
"היי ג'יי.."
הוא הניח את ידיו על שפתיי וחסם את פי "מגי!" הוא הסתכל עליי במבט מבוהל "אל תקראי לי בשמי!" הוא נראה מבוהל כל כך.
חייכתי מבעד לידיו זה היה ממש מצחיק לראות אותו מבוהל כל כך. "בסדר, בסדר.." הורדתי את ידיו מעל פניי "אתה יכול להדריך אותי?" עייני הגדולות פגשו בעיניו הקטנות והרציניות והוא שוב הסתכל עליי במבט הגאוותני שלו "בסדר, אבל את חייבת להבטיח שאת לא בורחת!" הוא נשמע תקיף.
"מבטיחה!" חייכתי אליו והמשכתי להתקדם לתוך השוק.
ג'יי הון קנה לנו מצלמה כדי שנתעד את הרגעים האלו.
עצרנו ליד דוכן של מלא משקפיי שמש והוא התחיל לצלם אותי עם המשקפיים הסגולות והצהובות. התחלתי לשים חמש משקפיי שמש על פניי ועשיתי פרצוף מצחיק כשהוא צילם עם המצלמה. המשכנו לאחר מכן לדוכן של התכשיטים. הסתכלתי על צמיד מזהב ונזכרתי ברגע שבו ג'ייק נתן לי אז את המתנה, צמיד זהב שהיה זהה לצמיד הזה. הוא חייך אליי בחביבות והגיש לי את הצמיד הזה אחרי ההופעה שלנו "הייתן גדולות! זאת מתנה בשבילך, מג." הוא אמר באודו מגיש לי את הצמיד מזהב.
עמדתי מולו פעורת פה וסירבתי לקבל את זה ממנו.
"אני לא מוכן לקבל לא כתשובה!" הוא התעקש "בבקשה מגי, זה חשוב לי שתיקחי את זה!" הוא הניח את ידיו על ידיי והסתכל על עיניי המופתעות "באמת שהיית גדולה היום!" הוא נישק את לחיי ופנה לדרכו.
לעולם לא אשכח את טוב ליבו, את הדרך שבה הוא דאג לי כל כך. בייחוד אחרי כל מה שקרה עם אבא.
"את בסדר?" ג'יי הון צילם אותי ולאחר מכן בחן את פניי.
"כן.." עזבתי את הצמיד על השולחן והמשכתי להתקדם לדוכן אחר. ג'יי הון נשאר מאחוריי.
התקדמתי לעבר קוריאני אחד שהכין באמצע השוק אורז על פלטה חמה. זה היה ממש מיוחד. הרבה קוריאנים התקהלו סביבו וביקשו שיכין להם אורז. אורז הוא המאכל הבסיסי בקוריאה.
הקוריאני המבוגר שהכין את האורז היה נראה כאילו הוא יודע מה הוא עושה, הוא היה מיומן כל כך והכין את הכול במהירות שהדהימה אותי.
"את רוצה שאני יקנה לך?" ג'יי הון נעמד מאחוריי והסתכל לכיוון האורז "זה ממש טעים..".
"האמת, אני מתפעלת מהמהירות שהוא מכין את האורז.." חייכתי אליו "ותראה כמה אנשים מחכים לזה.." הסתכלתי על הקוריאנים שבחנו אותי.
"כן, זה מאכל מאוד פופולארי בקוריאה.." הוא המשיך להסביר לי "תראי.." הוא הסתכל על הפלטה שהקוריאני המבוגר הכין בה את האורז וכשהבטתי לשם ראיתי שהוא יצר עם האורז צורה של – לב.
"ואוו.." הסתכלתי על הקוריאני המבוגר, מופתעת "זה ממש מגניב!".
ג'יי הון הסתכל עליי וחייך. הוא הסתכל על הצורה שבה הייתי כל כך נרגשת מכל הדברים שראיתי לראשונה מאז שהגעתי לקוריאה.
"בואי נמשיך.." הוא תפס אותי בידי אבל אני שחררתי את ידיי "תעזוב, אני רוצה לראות.." אבל זה לא היה חכם במיוחד! באותו רגע נפלו לו משקפיי השמש מעל פניו וכולם יכלו לזהות את פניו.