המורה הקוריאני שלי – פרק 7 – חלק ג'

"ואת לא אוהבת את ההופעה של ג'ון צ'אן? את אוהבת את מי שהוא?" הוא אמר בחיוך מלגלג.
"אני לא אוהבת את ג'ון צ'אן." הסתכלתי על ג'יי הון בעצבנות "וחוץ מזה, לא סיכמנו שלא דוחפים את האף לעניינים שלא קשורים אלינו?" בחנתי את פניו בכעס.
"לא, אני אמרתי לך לא להתערב בעניינים שלי. לי מותר להתערב בעניינים שלכם כי אתם התלמידים שלי."
"נו, אז מה אם אנחנו התלמידים שלך?"
"אני לא רוצה שום פרשייה רומנטית בשיעורים שלי." הוא דיבר בטון רציני.
"היי, ג'יי הון, אל תטעה אוקיי. אתה אולי יכול להגיד לי מה לעשות בבית שלך, לא להתערב בחיים שלך ואיך לרקוד ולהתנועע, אבל הדבר האחרון שאתה יכול לפקח עליו זה החיים שלי. אם אני ירצה אני יהיה עם ג'ון צ'אן ואם אני לא ירצה אני לא יהיה איתו. מה שבטוח, זה לא עניינך."
הוא עצר את הרכב בחנייה של ביתו ולאחר המילים האלה יצאתי מהמכונית והתקדמתי לתוך הבית. הוא הביא לי מפתח משלי כדי שבמקרה והוא לא בבית, אני אוכל להיכנס הביתה.
נכנסתי לבפנים ועליתי לחדר שלי.
לקחתי את הגיטרה שהייתה מונחת ליד מיטתי. זאת לא הייתה הגיטרה שלי, אבל הרגשתי צורך לנגן שוב.
התחלתי לפרוט עליה ולשיר לעצמי בחדר. נזכרתי בימים הטובים שבהם אריאלה וליסה היו יושבות אצלי בחדר והיינו מתאמנות שעות על גבי שעות ובסופי שבוע מופיעות במועדונים למתחילים. זאת הייתה התקופה המצחיקה ביותר בחיי.
וג'ייק, המפיק שלנו, זה שעמד מאחורינו לכל מה שהיינו צריכות. הוא זה שסידר לנו את כל ההופעות והוא זה שגילה את הכישרון החבוי שבנו ועשה הכל כדי שנתקדם עם זה הלאה.
הסיפור שלנו היה מסובך, הוא היה מבוגר ממני ב- 8 שנים, בדיוק בגיל של ג'יי הון. ואני הייתי רק בת 16. ידעתי שאמא לעולם לא תרשה לי להיות איתו, לא בגלל שהוא בחור רע, אלא בגלל שהוא פשוט מבוגר מידיי.
הנחתי את הגיטרה על המיטה וירדתי לכיוון המטבח כדי להכין לעצמי משהו לאכול. פשפשתי בתוך המקרר ולבסוף החלטתי להכין לעצמי קפה עם עוגיות ולסגור ככה את הערב, פשוט כי לא היה כלום במקרר.
כשהסתובבתי לכיוון החצר ראיתי את ג'יי הון יושב בחוץ. התקדמתי לכיוונו וישבתי בכיסא שהיה לידו בחוץ.על השולחן בחוץ על ידו היה בקבוק ויסקי וכוס כמעט ריקה שניצבה מצידו. הסתכלתי על הבקבוק ולגמתי מהכוס קפה. הוא המשיך לשחק בפלאפון שלו, לסגור ולפתוח ושוב לסגור. הדבר הזה הטריף את דעתי. לא הבנתי מה הסיפור, למה כל כך קשה להתקשר אליה? אבל לקחתי את העצה של ג'ון צ'אן ולא אמרתי שום דבר. פשוט ישבתי לידו ושתקתי.
"הבחורה הזאת..שאת כל כך רוצה שאני יתקשר אליה, היא הי ג'ין. " הוא נראה מתוסכל כשהסתכל על הטלפון והזכיר את שמה "הי ג'ין הייתה הארוסה שלי. היא הייתה גרה כאן, בחדר שאת ישנה בו עכשיו." הוא המשיך לפתוח את הטלפון ולסגור אותו ואני לגמתי מהקפה והקשבתי לדבריו "הסיבה שאני לא יכול לחזור אליה היא בגלל שאני כועס עליה. אני כועס על הדרך שהיא עזבה אותי והשאירה אותי עם לב שבור, אני כועס על זה שהיא לא הסבירה למה ואני מפחד ממה שהיא רוצה להגיד לי." הוא נאנח וזרק את הטלפון על השולחן.
"מה קרה ביניכם ביום שהיא עזבה?" שאלתי אותי בעדינות כדי לא לפגוע בו או לעורר אצלו זיכרונות ישנים "אתה לא חייב לענות לענות על זה.." הייתי מובכת מעט ממבטיו המיואשים.
"הצעתי לה נישואים.." הוא אמר בעודו מוזג ויסקי ושותה במכה את כל מה שהיה בכוס "אחח.." הוא כיווץ את פניו ומזג לעצמו עוד כוס "באותו הרגע היא הייתה מופתעת וקפצה מהתרגשות, אבל כמה ימים אחריי זה, כשחזרתי מהופעה היא עמדה בפתח הדלת עם הטבעת שלי והמזוודה שלה ושמה לי את הטבעת חזרה בידי בזמן שאמרה "אני מצטערת ג'יי הון, אני לא מוכנה לזה כרגע." ופשוט קמה והלכה." הוא המשיך ללגום מהוויסקי ולשתות עוד כוס ועוד כוס.
"ג'יי.." הסתכלתי עליו במבט מלא רחמים "אני יודעת שאתה כועס עליה על שלא הסבירה ושנפגעת ממה שהיא עשתה כשהיא קמה והלכה, אבל אולי תקבל את התשובות שלה עם תתעמת איתה ותדברו על הדברים. אולי היא נלחצה מהעובדה שאתה מציע לה נישואים ועכשיו היא רוצה להסביר לך את הדברים."
"אני לא רוצה לשמוע ממנה יותר." הוא המשיך לשתות מכוס הוויסקי שהייתה בידו ונראה ממש שבור בגללה "את זוכרת שאמרת לי שהבית מבולגן.." הוא חייך "בדיוק כמוך, גם היא שנאה את הבלגן. היא שנאה את זה שאני משאיר הכל למנקה והפצירה בי להשאיר בית נקי כשהיא לא נמצאת. כשהיא הייתה כאן, הבית היה תמיד נקי, כמו עכשיו." הוא הסתכל עליי בעיניים אדומות וחייך "את מחליפה את מקומה מצוין." הוא צחקק לעצמו והיה כבר ממש שיכור.
"ג'יי הון, אני יודעת מה אתה מרגיש, אבל אתה לא יכול לתת לזה להמשיך ככה בלי לדעת מה קרה ולמה היא עזבה אותך פתאום. אני בטוחה שיש לזה הסבר הגיוני." חייכתי אליו כמבינה.
הוא הסתכל עליי וחייך "את יודעת, אולי אחרי הכול את לא כזאת ילדותית ומפונקת כמו שאת נראית." הוא התחיל לצחקק והמשיך למזוג לכוס שלו וויסקי.
"תפסיק עם זה!" דאגתי למצב שאליו הוא נקלע "אתה תרגיש ממש רע." לקחתי מידיו את הכוס והוא התחיל לצחוק והסתכל עליי בחיוך שובה לב, אותו חיוך שראיתי אז על הפוסטר שהיה על הביניין.
"היי,ילדונת, שכחת שאת מדברת לגבר בן 27?" הוא צחקק בעודו הסתכל על עיניי הגדולות.
הסתכלתי לתוך עיניו הקטנות "ממש גבר!" גיחכתי לעצמי והנחתי את ידו מאחורי עורפי במטרה לעזור לו לעלות לחדרו.
"את מגחכת? שאני אוכיח לך איזה גבר אני?" הוא נעמד בכוחות עצמו "אני אסתדר לבד.." הוא אמר לאחר מכן התחיל להתקדם בזיגזג לכיוון המדרגות.
הסתכלתי עליו כעוסה. התעצבנתי כל כך על הדרך שהוא התמודד עם הדברים, לשבת ולשתות וויסקי לא יעזור לפתור כלום. לקחתי את הכוסות שלנו חזרה לכיור וכשנכנסתי לתוך הבית ראיתי אותו שוכב על הרצפה. הוא עצם את עיניו ונרדם על הרצפה.
"מסתדר בכוחות עצמך הא?" ניגשתי אליו ושמתי את ידו שוב מאחוריי עורפי במטרה להרים אותו לחדרו. הוא הסתכל עליי במבט שבור ועיניו הקטנות היו אדומות וכעוסות.
הנחתי אותו על מיטתו וכיסיתי אותו בשמיכה. ריחמתי עליו כל כך. ידעתי שעד שהוא לא ידבר איתה על הדברים הוא לא יידע מה הסיבה, וזה לא יניח לנפשו.
כשהסתובבתי כדי לצאת מחדרו הוא תפס בידיי וסירב לתת לי ללכת "הי ג'ין, אל תלכי." הוא היה עם עיניים עצומות והזיז את ראשו מצד לצד "בבקשה, תישארי!" קולו היה נשמע שבור ופשוט לא יכולתי לעמוד בזה.
"ג'יי הון, זאת מגי.." ניסיתי לדבר אליו אבל ידעתי שהוא לא מקשיב. הוא רק המשיך להתחנן ולהזכיר את שמה כל הזמן.