המורה הקוריאני שלי – פרק 6 – חלק ב'

אני לא יודעת כמה זמן ישנתי, אבל זה היה נראה המון זמן. כל אותו הזמן הוא נשאר על ידי והשגיח עליי עד שאפקח את העיניים.
כשהתעוררתי ראיתי אותו יושב על הרצפה וראשו מונח על הספה, על ידי. עיניו היו עצומות והוא היה נראה עייף נורא.
החזקתי את ראשי והסתכלתי מסביבי, הבית שלו היה ענק. הכל היה מעוצב ומרוהט ברהיטים שנראו בשווי מיליוני שקלים. הסתכלתי על ג'יי הון, שהיה עדיין עם עיניים עצומות וניסיתי להיזכר מה קרה קרה ואיך הגעתי לבית שלו. לאט לאט התחלתי להיזכר בפרטים ונתקפתי בושה איומה.
"מממממ.." ג'יי הון מתח את ידיו והתעורר "את ערה?" הוא הסתכל על פניי המבולבלות בדאגה "אוווווו.." הוא מתח את גבו "את רוצה לאכול משהו?" הוא קם באיטיות מעל הרצפה והחל להתקדם לכיוון המטבח שהיה סמוך לסלון.
הסתכלתי עליו המומה וקפואה. לא ידעתי מה לומר, או מה לחשוב. הייתי כל כך מובכת מהסיטואציה ובהיתי בו בחשד. לא הצלחתי לזכור מה קרה, איך נכנסתי לבית שלו? כל מה שהיה זכור לי זה שקפאתי למוות מחוץ לביתו.
"הייי?? את רוצה לאכול?" הוא חזר על דבריו פעם נוספת ונראה חסר סבלנות.
"שמעתי אותך!" אמרתי עצבנית "לא, אני לא רוצה לאכול!" אמרתי בתוקפנות.
"את חייבת לאכול. לא אכלת כלום מאתמול בלילה.." הוא הגיש לי דייסת סומסום שהכין לי כדי שאוכל כשאתעורר.
"מה זה.." הסתכלתי על זה בסלידה.
"זה דייסת סומסום, זה טעים ומזין. את צריכה לאכול כדי להתחזק." הוא הניח את הצלחת על השולחן שליד הספה ולאחר מכן התקדם למדרגות במטרה לעלות לקומה השנייה "אני נכנס להתקלח, תאכלי את זה ותתקלחי אחריי." הוא אמר בעודו מטפס במדרגות לכיוון הקומה השנייה של ביתו.
לקחתי את הצלחת אחריי שהוא עלה למעלה וטעמתי מעט מהבלילה שהייתה בתוך הצלחת. האמת הייתה שהוא צדק, זה באמת היה טעים ולכן לא היה איכפת לי אם זה מזין או בריא, רק רציתי להכניס משהו לבטני המקרקרת.
"טחח.." הוא הסתכל עליי מהקומה השנייה וצחקק "בתאבון!" הוא אמר ולאחר מכן נכנס לאמבטיה.
הסתכלתי עליו במבט עצבני והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, הוא היה כל כך מעצבן!
סיימתי את כל הדייסה ולאחר מכן קמתי מהספה והלכתי לכיוון המטבח. הוא היה מבולגן כל כך וערימת הכלים שהייתה במטבח פשוט זעזעה אותי.
שטפתי את הכלים שהיו בכיור וגם את הצלחת שלי והכנתי לעצמי כוס תה. ניקיתי מעט את המטבח כדי שייראה מסודר ובזמן שסידרתי שם ראיתי תמונה של בחורה שהייתה מונחת שם על אחד המדפים במטבח. הסתכלתי על הבחורה בתמונה והיא הייתה גם כן מלוכסנת עיניים, גבוהה,רזה, בעלת שיער ארוך גלי ובמילה אחת – יפיפייה.
החזקתי את התמונה בידי ובחנתי את הבחורה בתמונה מלמעלה למטה ופשוט לא מצאתי בה אף פגם, היא הייתה מדהימה.
"מה את עושה?" המורה נעמד ליד המדרגות והיה עם מגבת על ראשו, הוא ניגב את שיערותיו החלקות ובחן אותי "במה את מתעסקת?" הוא התקדם לכיווני.
הסתרתי את התמונה במהירות מתחת לחולצתי והמשכתי לנקות את המטבח "מה?" הסתובבתי לכיוונו בחיוך "אני מנקה, המקום הזה ממש מלוכלך.." הסתכלתי עליו בסלידה "זה שאתה גר פה לבד, לא אומר שאתה צריך להזניח את הבית שלך!"
"מי אמר שאני מזניח אותו?" הוא הסתכל עליי עצבני "יש לי מנקה, היא פשוט באה פעמיים בשבוע!"
"אהה..אז זה מקנה לך זכות להשאיר בלגן כזה במטבח?" בחנתי את הבעת פניו "אני גרה עם הבן אדם המלוכלך ביותר בכדור הארץ!" החזקתי את ראשי באנחת ייאוש "אני לא מאמינה, ייתכן שגרים לך בתוך הבית גם חרקים שאתה לא מודע אליהם!" הסתכלתי מסביבי והתחלתי לבחון את הקירות.
"טחח..אמרו לך שאת ממש מעצבנת!" הוא הסתכל עליי בסלידה "אני כן שוטף כלים! עכשיו..פשוט..לא היה לי זמן, כי ישבתי לידך וטיפלתי בך!" הוא הסתכל עליי עצבני "יש לך מושג באיזה מצב מצאתי אותך???" הוא זרק את מגבת שאיתה ייבש את שיערו על השולחן ונראה ממש כעוס "היה לך 38.8 מעלות חום! יש לך מושג כמה דאגתי???" הוא הרים מעט את קולו "תראי, מגי, אין לי כוח להיות בייביסיטר של אף אחד!" הוא נאנח בעצבנות "אם את רוצה להמשיך לגור פה, יש כמה כללים!" הוא משך אותי לכיוון הסלון והושיב אותי על הספה "כלל מספר אחד: את לעולם לא משקרת לי שוב. כלל שני: את לא יוצאת מהבית בלי להודיע לי לאן ומתי את חוזרת. כלל שלישי: את לא מתערבת בדברים שאינם קשורים אליך, כמו לדוגמא עם המטבח. כלל רביעי…."
"יש עוד הרבה כאלה? הבנתי את הפואנטה!" קמתי בכעס מעל הספה.
"אל תיכנסי לי בדברים ותקשיבי למה שאני אומר לך!" הוא הושיב אותי חזרה על הספה "כלל חמישי: אם את רוצה להישאר כאן, את צריכה להתאמץ ולהתאמן, הרבה!" הוא הסתכל עליי במבט רציני "כלל שישי.." הוא התכופף לעברי וחייך "במידה ותעמדי בכל חמשת התנאים, תישארי כאן, אם לא את יכולה לקחת את הרגלים שלך ולחזור לביתך." הוא התרומם באיטיות והחיוך נמחק באיטיות מפניו "הייתי ברור מספיק?" הוא הסתכל עליי כמחכה לתשובה.
"האמת שלא הבנתי את הקטע עם הכלל השלישי.." קמתי מהספה והסתכלתי עליו עצבנית.
"הכלל השלישי אמר.." הוא רצה להסביר לי אבל קטעתי אותו "לא להתערב בדברים שאינם קשורים אליי, כן אדוני השופט, הבנתי את הכללים שלך!" הייתי כל כך עצבנית. לגור בבית שלו ולקבל מרות. לחיות עם כללים בתוך הבית שבו אני חיה, מה יהיה יותר גרוע מזה?
"יופי, אני שמח שהבנת." הוא הסתכל עליי במבט רציני ולאחר מכן התקדם חזרה למדרגות "בואי, אני יראה לך את החדר שבו תתאכסני במהלך השהות שלך כאן." הוא התחיל לעלות במדרגות ואני הייתי בדרכי אחריו.
"הנה.." הוא פתח את הדלת לחדר שהיה ליד חדרו וכשנכנסתי לתוכו הוא היה מרוהט בחפצים בוורוד ולבן והתאים ממש לחדר של בחורה.
"משהי גרה איתך כאן כבר?" שאלתי אותו בעודי נכנסת לחדר הגדול פעורת פה.
"שאני יזכיר לך מה כלל שלוש אומר?" הוא הסתכל עליי עצבני "זה לא עניינך, אל תדחפי את האף למקומות שאת לא צריכה." הוא הכניס את ידיו לכיסים ונשם עמוק בעצבנות "תארגני את הדברים שלך ותרדי לסלון, נתחיל להתאמן." הוא סגר את הדלת ונתן לי לארגן את דבריי.
"אויי" כיווצתי את ידיי חזק כל כך "הוא כזה מעצבןןןןן!!!!!!" רתחתי מכעס ולא האמנתי שאני צריכה להעביר את החודשים הקרובים יחד עם המפצלת הזאת באותו מקום.