המוח? או הלב? – פרק 1 = פעם שלישית גלידה…
" שון, בוא כבר חתיכת פרה! " נשמע קול צרחה של נער אחד, דלת הווילה הגדולה נפתחה, הווילה הייתה כה גדולה שאפשר היה לצפות בה שנים, כל פעם מנקודה אחרת. וכל כך יפה שאפשר היה פשוט להסתנוור מהיופי, שיש, זהב השתלבו בשביל הקירות, הדלת הייתה עץ בהיר נדיר ויקר ערך וצמחים רבים היו במקום.
"אני בא! למי קראת פרה?!" צעק נער בחזרה, שיערו היה חום, והוא זהר באור השמש, עייני השקד שלו משכו אותך לעולם אחר. הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת, ביחד עם ג'ינס בהיר בעל כמה קרעים… "פשש, השקעת…" אמר הנער מקודם, בקול נמוך יותר, כזה שלא שומעים בצד השני של מערכת השמש…
"לא השקעתי, רני. ככה זה כשיש כסף" ענה לו שון בחזרה ממצמץ לעברו, ומחייך למבטו הכעוס של חברו, "רן! לא רני, אני לא חברה שלך!" כעס.
"אתה גם לא תהיה…" צחק, וחטף לחברו את הכדור, הם שיחקו ביחד עם הכדור עד שהגיעו למגרש גדול…
"וואו" קרא רן בפתאומיות, "קלוט אחי," הוסיף והצביע על נערה בלונדינית, לובשת חצאית קצרצרה "מדהים, עכשיו בוא!" ענה לו שון, לא מראה אכפתיות לנערה שקיוותה בכל ליבה שיקרה בינהם משהו…
רן נאנח והם שיחקו במגרש, עוד כמה ילדים הצטרפו והם עשו משחק 'רישמי' עד הערב.
שון נפרד מחבריו ופנה לעבר ביתו, בדרך הוא עבר בסמטאה חשוכה, "הופה…" שמע קול לא מוכר,
מבטיו המפוחדים סרקו את הפחים מאחוריו, הוא נרגע מעט כשלא ראה איש, הסתובב
ועייניו נפערו בפחד, "כסף. עכשיו… וכדי שיש לך הרבה," אמר אותו קול מקודם, וחשף גוף מלא שיער ומסריח מסיגריות ואלכוהול.
שון, עשיר עד כמה שהיה, לא נסע איתו כסף.
הוא זז צעד אחורה ונפל אל מה שנראה כמיי שפכים… גופו רעד בפחד כשהקול וגופו, הוציא סכין מטבח ישנה והתחיל לגחח, "לא… בבקשהה לא!" מלמל, גופו היא משותק, הוא עצם את עיניו והגן על ראשו, לא שזה יעזור…
"עזוב אותו." נשמע קול אחר, מתחילת הסמטה נכנס גבר שרירי, שיערו היה בהיר, אך נראה כהה יותר עם האפלה של הסמטה, ועייניו הכחולות נראו עצבניות… "למה? מי אתה?" שאל השודד, מנופף בסכין בבטחון.
"עכשיו. לך." אמר הבלונדיני, השודד התקרב קדימה כתוקף, הבלונדיני התחמק במיומנות ממכת הסכין ותפס את השודד מאחורה, הוא תפס לו את היד וקיפל אותה אחורנית, "האאא!!!" צרח השודד בכאב, אגלי זעה עלו על פניו ועייניו נעצמו בכאב.
הבלונדיני שיחרר אותו והוא ברח אל הצללים…
"תו- תודה…" מלמל שון בביישנות, הנער הושיט לו את ידו ושון תפס אותה,
"אתה בסדר?" שאל. שון הביט בו וסרק את גופו, הרגשת חמימות מוזרה עברה בוא אך הוא החליט
להתעלם.
"כן, איך קוראים לך?" שאל, מנסה להראות יציבות… "דן, לך?" שאל בחזרה עם עיינים מסוקרנות…
'הוא לא יודע' חשב לעצמו שון בפליאה.
"שון. הארדסטון שון…" אמר מחכה לתגובה הרגילה של הפליאה .
בכל זאת, מדובר בנער שבעוד כמה שנים ירש מילארדים לארנקו…
"מגניב." אמר דן וחייך, 'מגניב?!' חשב שון בפליאה גדולה ממקודם…
הוא בהחלט הופתע.
דן זז צעד לאחורה ופשט את חולצתו, היא לא הייתה במצב טוב כ"כ…
ליבו של שון פעם כמו ילדה קטנה שהרגע נושקה לראשונה… הוא לא הבין למה, הוא גבר למען השם!
'ועוד איזה גבר…' חשב… "הכול בסדר?" קטע אותו דן ממחשובתיו, "למה הורדת חולצה?" שאל בגמגום ברור, "היא לא נוחה… ישנה…" אמר בעצב וזרק אותה אל אחד מפחי האשפה,
"קח את שלי!" צעק שון בשמחה ופשט את חולצתו במהירות, דן המופתע מיהר לתפוס אותה…
"בטוח?" שאל, "היא במצב טוב…" אמר דן, תורו היה להיות מופתע,
"כן!" ענה לו שון, מסתיר סומק שורר שעולה על פרצופו…
"תטפל בשריטה…" הוסיף דן בטון החמים האופייני שלו, "מה?" שאל שון, מופתע שוב…
דן העביר את ידו על יד שריטה טרייה בחזהו של שון, שוב אותה חמימות נוחה ששון לא מבין מאיפה היא באה… "טו- טו- טו…" גמגם שון, דן החל לצחצח, "טוב? סבבה. תודה אחי." קרא בצחוק ולחץ לו את ידו, שון לחץ את היד שהושטה לעברו חושב למה כל זה קורה לו… בעצם, מה קורה לו?
"מובך?" שאל דן לפתע והתכופף, הוא היה יותר מבוגר וגבוה משון, שון שתק.
דן צחקק לרגע, בדיוק כששון הרים את פרצופו מנסה לגלות מה מצחיק, דן התקרב עליו נושק לו ללחי.
"קח אחי, תתגרה…" אמר בטון ציני והתחיל לצחוק ושוב אותה חמימות מעצבנת!
פעם שלישית גלידה?
תגובות (4)
תמשיכי:)
היי מיקה
אינך צריכה לבקש מאתנו להגיב כי כייף לקרוא את הסיפור שלך תמשיכי להרשים אותנו גם להבא ואשמח להגיב. ב ה צ ל ח ה !!!!!!! עם הרבה "בטחון"
תודה בקי
יפה :) (פרק שני יצא עם את מעונינת:))
יפה :) (פרק שני יצא עם את מעונינת:))