המבט הזה -פרק1-

אז אלו הולכים להיות החיים החדשים שלי' אמה אמרה לעצמה כאשר נכנסה בשערי פנימיית היוקרה לווינקריץ'.
היא התרגשה כאשר עינה סרקו את האזור כולו, והתמוגגה כאשר ראתה את היופי המרהיב של האזור הנמתח לפניה.
אחרי כול השכנועים, הצליחה סוף סוף להגיע לפה.
מאז ומתמיד אמרו לה שהיא יפה, אך היום כאשר שערה היה אסוף בקוקו שחור גבוה ומתוח (שהיה מתוח מדי לעיניה של אימה) ,חולצת בטן לבנה שבמרכזה מצויר עוגן, מכנס קרעים גבוה אשר הבליט את רגליה הארוכות, ווואנס אפרות, היא הרגישה מטופשת למדי.
ביד ימין הזיקה את המזוודה הגדולה והשחורה שלה, ובידה האחרת החזיקה את יומנה אשר לא יכלה ללכת מטר בלעדיו.
לפתע נתקלה בה ילדה "אוי אוי אני כול כך מצטערת", היא אמרה ישירות לאמה "זה בסדר היא מלמלה לעצמה, היא הרימה את יומנה מהרצפה, כאשר הרימה את עיינה היא ראתה ילדה יפת תואר, עיינים ירוקות חודרות, ותלתלי זהב אשר גלשו על כתפיה וגבה בנחת.
"אני ליאל" היא חייכה כאשר חיוכה נמתח מאוזן לאוזן, "אני אמה" אמה אמרה והרגישה כמו תוכי, "חדר כבר יש לך?" שאלה הנערה בקולה המתוק".
אהה…אממ..לא…לא נראה לי…" גמגמה אמה והרגישה כאילו כול הביטחון העצמי נוזל ממנה, 'מה יש לי' אמרה אמה לעצמה, היא הרגישה כאשר הילדה העומדת מולה יכולה בשפשוף אצבעותיה להעלים אותה.
"מצויין בואי נלך למצוא לך אחד" בקלילות ליאל כיוונה את עצמה לכיוון המזכירות, 'נראה שהיא מכירה כאן הכול מהכול' חשבה לעצמה אמה.
כאשר הגיעו הנערות אל המזכירות אמה שאלה את המזכירה היכן היא מתגוררת "חבל מאוד אם היית באה מקודם היה המון חדרים ועכשיו בואי בואי נחפש מממ… יש לנו מקום אחד פנוי חדר 458" אמרה המזכירה אשר לא הרימה את ראשה מהמחשב.
"תודה אני מניחה" אמרה אמה לעצמה במלמול, היא חפשה את ליאל ונזכרה שהיא עזבה לפני כמה דקות.
'חדר 458 הינה אני באה', כאשר הגיעה אל החדר נעמדה מולו ונשמה נשימה עמוקה.
'טוב מי שזאת לא תהיה נקווה שהיא חמודה' אמה פתחה את הדלת בחשש ונעמדה מופתעת במקצת, לראות שבמקום נערה חמודה וחייכנית נעמד שם בן.
אמה חשבה לעצמה בראש 'למה לעזאזל יש כאן בן, אולי טעיתי בחדר? לא לא אין מצב הסתכלתי על המספר כמה פעמים לפני שנכנסתי' " מה את עושה פה?" אמר הנער בקול צלול ' הוא הוא קצת זועף אפשר להגיד' חשבה אמה בהפתעה, "המזכירה שלחה אותי לפה, היא אמרה לי שזהו חדר פנוי אחד מהבודדים.הנער הזועץ אמר " אם הוא אחד מהבודדים אז תלכי לחדר אחר" "אני לא שואלת אותך" היא אמרה כאשר גם היא התעצבנה "אם אני פה אז אני פה.
"תכנסי ותסגרי אחרייך את הדלת" הוא סינן מבין שיניו בכעס '.
אם אני הולכת לבלות את ה4 שנים שלי פה אני מעדיפה להתאבד'. היא חשבה לעצמה.