המבחן – פאנפיק על הארי סטיילס – פרק ראשון 12+

"יש לך כישרון מדהים, סטיילס. אתה חייב ללמוד להשתמש בו.”
אליס הסתכלה בעיניו של הארי. היא תמיד שנאה אותו, וגם שנאה שקוראים לה "מותק”. היא שנאה את איך שהארי מנשק בחורות, נראה כאילו הוא לועס מסטיק דמיוני בשיעור דרמה.
אפרופו דרמה, היא גם שנאה את איך שהבחורות מתעלפות כל פעם שהן לידו. כל פעם שהוא פותח את הפה הגדול שלו – ושר. זה המיס אותן.
לא את אליס. את אליס זה הרגיז. "עדיף שתסתום מאשר שמרי תשמע אותך.”, תמיד אמרה לו. הם תמיד היו מכרים, אבל כשהארי התחיל להתקרב אליה (כתוצאה מחילופי סטונדנטים), היא הרגישה די רע.
"תגיד, אי פעם אמרו לך שיש לך עיניים ירוקות?” צחק הארי.
"אמרו לי את זה כמה פעמים.” הנהנה בצחוק. הוא כרך את ידיו סביב מותניה ונישק אותה באגרסיביות.
"מה אנחנו עושים?” שאלה אליס בבהלה והתנתקה ממנו מיד.
"אני מצטער, אדמס!” הוא מיהר להגיד וגירד בראשו.
"אתה עוד פה?” שאלה אליס בכעס. "עוף מפה!” צווחה. הוא ישר מיהר לצאת מדלת הבית.
מאוחר יותר באותה השעה…
אליס, הארי, ג׳ונאס וחברתו ורוניקה צפו בסדרה האהובה על הבנות (או יותר נכון, על ורוניקה), "היה היה פעם".
"ועכשיו יגיע הקטע ששלגיה מעירה את – ”
"ורי,” העיר ג׳ונאס בחיוך עצבני. "את יכולה…”
"לסתום את הפה?” השלימה אותו אליס. הארי הסתכל עליה וצחק, בעודו צועק "אוי, זה גדול!”
"זה היה חייב להיאמר.” קבעה אליס בעודה מצטרפת לצחוק עם הארי.
ורוניקה לא נראתה נעלבת כלל, למען האמת. היא רק המשיכה לצפות בשלגיה המנשקת את הנסיך הרדום.
אליס עשתה פנטומימה של עצמה מקיאה במעמקי הספה, והארי צחקק בשקט. ורוניקה מיד הסתובבה, ואליס עשתה את עצמה צופה בפרק.
"מרתק.” חייכה אליס. "עכשיו אפשר להעביר? עוד מעט פיטר פן מתחיל ואני לא רוצה לפספס את הפרק היומי,” צחקה בקולי קולות. ורוניקה רק נעצה בה מבט ואמרה:
"ג׳ונאס טריטפול, אנחנו הולכים עכשיו!” לפני שפרצה בדמעות בדרמה היא סחבה את הג׳ינג׳י חסר האונים למכונית הפרארי היקרה שלה.
בעודו צוחק, הכין הארי פופקורן והוציא משקה קל מוגז מהמקרר.
"קולה?” גיחכה אליס.
"את אומרת לי שאף פעם לא שתית קולה?” שאל הארי בהפתעה.
"זה לא הכי בריא. אני שותה פאנטה וכאלה, אבל קולה… אבא אוסר עליי.” ענתה במרירות.
"ברור שאבא האירי המושלם אוסר עלייך,” גיחך הארי בעצבנות. "אני עושה מה שאני רוצה. והשאלה היא אם את רוצה לשתות קולה.”
אליס משכה בכתפיה ותפסה את פחית הקולה הקפואה שהארי זרק לידיה. הוא ישב לצידה על הספה וזיפזף בערוצים.
"אז לכבוד מה הפופקורן, מלא חמאה ודל מלח?” דיקלמה אליס את הכתוב בעטיפה.
"סרט,” קבע הארי. "סיבה מספיק טובה בשבילך?”
"תלוי איזה סרט. רק לא רומן נדוש, אני מתחננת.”
"אז לא רומן נדוש, אם את ממש מתחננת,” צחק הארי. הוא דיפדף ברשימת הסרטים עד שהגיע לאחד שממש רצה לראות.
"הארי פוטר?” שאלה אליס. "בחייך. רק בגלל שזה הארי!”
"לא בדיוק. טוב, על מי אני עובד? זה בגלל ההארי. אז, איזה מהם את רוצה לראות? אבן החכמים, חדר הסודות, האסיר מאזקאבאן, גביע האש, מסדר עוף החול, הנסיך חצוי הדם, ואוצרות המוות – שני החלקים.”
"כבר ראיתי את שני החלקים של אוצרות המוות,” אמרה אליס במבוכה, והרגישה בת לכמה רגעים. "הסרטים הכי יפים שראיתי בחיי.”