המאמין – פרק שלישי

טוב. אז החלטתי לעלות פרק היום כפיצוי על כך שלא העליתי תקופה ארוכה מדי
וגם יש לי היום יום הולדת לועזי אז זה יום מיוחד

"איתן?, מה אתה עושה פה בבית של ההורים שלי?" שאלתי אותו
"אממ…. אני השכן החדש של ההורים שלך, הבאתי להם עוגה" הודיע והרים את העוגה שהייתה בתוך מכסה פלסטיק. פערתי את עיניי בתדהמה, הוא יהיה עכשיו השכן של ההורים שלי וזה הסוף שלי. אסור לי לבוא לכאן יותר
"מותק, מי זה בדלת?" אימי שאלה מתוך הבית ואני הסתובבתי לאחור שראיתי את אימי עומדת קרוב אלינו
"היי, מי אתה?" שאלה אותו. הוא הביט עליי ואחר כך על אימי
"לא סיפרת להם?, אני הבוס החדש שלה וגם מתברר עכשיו כשכן של ההורים היפים של הבת המהממת שלהם" אמר בפלירטוט
"אוי, לא היית צריך" אימי אמרה לו בצחקוק שהסתכלה על העוגה שהוא עדיין החזיק. היא לקחה את העוגה ונעלמה מהמקום. אחריה הגיעו אחיי ואבי וחקרו אותו על שאלות מהעבודה ועל חלק הוא בהחלט ענה אבל על אלה שהיה אסור לגלות הוא אמר בנימוס שאסור ועזבו את זה.
"אתה השתגעת לגמרי אתמול נכון?" צעקתי עליו שהיינו במשרד שלו, היינו צריכים להיפגש כיד להתחיל לסדר את הדברים הראשונים אבל לא יכולתי להתעלם ממה שאירע אתמול בבית של ההורים שלי
"אני ממש לא ידעתי שאלו היו ההורים שלך, אבל טוב לפגוש אותם כך שאני לא אצטרך להיות מתוח שנהיה ביחד" אמר והחזיק את העט שהייתה לצידו בידיו
"תקשיב לי, אנחנו לא נהיה ביחד לעולמים. אנחנו רק בוס ומנהלת חדשה לכל הסיפור המטורף הזה. שייגמר הפרויקט כל אחד יעזוב וילך לדרך חדשה משלו" אמרתי לו נרגזת בטירוף, מאחר שכל פעם בפגישות שלנו הוא מזכיר את זה שבעתיד נהיה ביחד, והוא כמובן שלא יכול לשמוע לא כתשובה
"את זה אנחנו עוד נראה" אמר בשקט לעצמו אך גם אני שמעתי את זה. לאחר השיחה הקצרצרה שלנו על "היחסים שלנו" לעתיד, התרכזנו במה שחשוב באמת וזה הפרויקט
"אז ככה, אין לי עוד שם אבל יש לי בהחלט הצעה יפה מאוד ששקלתי לחיוב" אמרתי לו והוצאתי מתיקי השחור את החוברת דפים ובראש העמוד מתנוסס ההצעה שלי. שהוא קרא בעיון רב את מה שכתוב בדף, גבותיו העלו למעלה ולסתו התהדקה במקצת, נראה היה שהוא אוהב את הרעיון
"יפה מאוד, הצעה מעניינת. אני יביא את החוברת הזאת לבוס שמעליי ונודיע לך מה התוצאות" אמר לי לאחר שהניח את החוברת על השולחן והביט בי. העיניים שלו היו כחולות כים והיה אפשר לטבוע בתוכן, והחולצה שלו שאני בטוחה שהם מסתירים שרירים
"את פה?" קול קטע את מחשבותיו על איתן
"כן, סליחה. בהיתי בציורים שמאחורייך" שיקרתי לו והוא הסתובב עם גופו לעבר הציורים ושתק. שהוא הסתובב בחזרה כך שפניו היו מולי הוא השפיל את ראשו והבנתי שפגעתי בנקודה לא טובה
"אני מצטערת. לא ידעתי שזה נושא כזה רגיש" התנצלתי בכנות. הוא הרים את מבטו עליי ועינינו הביטו אחד בשני. הוא שם את ידיו על השולחן והייתה בינינו שתיקה כאילו העברנו אחד לשי את דיברנו דרך העיניים בלבד. לאחר כמה שניות אזרתי אומץ ונגעתי בידיו החמות. כך נשארנו כמה דקות, בשתיקה, שידנו נוגעות אחד בשנייה ולא רוצות לעזוב עוד ולהרגיש את הקרירות שהייתה לפני שנגענו חד בשני.
"היי, לא ידעתי שאני מפריע לאיזה פגישה. פשוט היה שקט וחשבתי שאתה לבד" אמר קול שחצי גופו היה מוסתר בגלל הדלת. ניתקנו את ידנו אחד מהשני ושנינו הסתכלנו עליו. כל גופו היה כבר בתוך החדר והוא הביט על שנינו ועל פניו ראו שהוא מבולבל
"אתה בכלל לא מפריעה. טל בדיוק עמדה לעזוב" אמר בקול תקיף וחזק בהבדל למה שאירע לפני כמה דקות. קמתי מכיסאי ולקחתי את תיקי איתי, השחלתי אותו לצד גופי והסתובבתי לכיוון הדלת. לפני שיצאתי מהדלת הסתובבתי אליהם
"כן, אני כבר הולכת. ולא חוזרת לפה יותר" וטרקתי את הדלת אחרי והשארתי את שניהם פעורי פה ומבולבלים בו זמנית. עמדתי מחוץ לדלת כמה דקות ורק שמעתי חצאי משפטים שלא היו קשורים אחד לשני אך בדיוק שהתכוונתי ללכת ולהמשיך לעבוד ולהתנהג כאליו לא קרה פה כלום שמעתי את קולו של האיש שהפריע לנו
"מה קורה איתכם?, אני נכנסתי לחדר והייתם נראים כמו זוג אוהבים" שאל אותו והייתי מוכנה להישבע שאיתן עכשיו מתפתל בכיסאו ומוצא דרך להסביר את הדברים לצד ההגיוני בהחלט
"לא, אנחנו לא ביחד. היא יפה וחכמה אבל היא המנהלת החדשה של הפרויקט ואני הבוס שלה. ולא יותר מכך" נשמע קולו של איתן
"אתה בטוח שלא נדלקת עליה או משהו. כי לפי העיניים שלה היה נראה שהיא כן" המשיך לשאול אותו הקול הראשון
"אני לא יכול לענות על כך אבל אני יגיד לך דבר אחד שאני בטוח בו.
אני יודע לזהות בנות יפות וחכמות אבל אני גם יודע לזהות בנות עם לב טוב. ואני משיג בחורות כאלה וגם בחורות כאלה"
וברגע שהוא ענה על כך, לא היססתי עוד ועזבתי את המקום עם דמעות על הלחי.