המאמין- פרק שישי

היי לכולם
אני מצטערת שלא העלתי כל כך הרבה זמן פשוט סבא שלי נפטר לפני שבוע והייתי בדיכאון כל השבוע אבל עוד מעט נגמר הלימודים ואני יעלה את הסיפור, אני מקווה בתדירות יותר גבוהה מאשר בשבועיים האחרונים
הנה הפרק השישי תכתבו תגובות ותהנו
בוקר למחרת, קמתי עם דמעות בעיניי שנשארו מאתמול בלילה. לא ישנתי אתמול בכלל, רק הוצאתי את דמעותיי מעיניי
"טל, את צריכה לקום. עכשיו!" אחי צעק לי מבעד הדלת. קמתי באי ברירות ועשיתי את עיסוקי הבוקר שלי ויצאתי מהחדר. מופתעת לגלות שאחי לא מחכה לי מחוץ לדלת, ירדתי לקומה התחתונה לוקחת לי כוס שמיועדת לשתות קפה ומתחילה בהוראות של הכנת הקפה, בינתיים אני מסתכלת בהודעות שקיבלתי מאתמול בלילה. מגלה שיש לי 10 הודעות מאיתן ו-3 מנדב. אני לא טורחת לבדוק אותם, כמובן.
שאני נוסעת במכונית אני מרגישה הכי שלווה שיש יותר מכל היום שאני עוברת, אני מרגיעה את עצמי בכמה נשימות מהפה ומזמזמת לי שיר אהוב עליי. הנוף בחוץ מדהים כל כך, עוצר נשימה עד שבא לי להחנות את האוטו ולעצור כאן ולהביט בשמיים הכחולים
"בוקר טוב גם לך, גברת מאחרת בעשר דקות" הבוס אומר לי פנים מול פנים עוד לפני שהספקתי להיכנס לחדרי ולהתחיל לעבוד
"אני כל כך מצטערת, הבוקר הייתה מין תקלה קטנה שעיכבה אותי אך זה הסתדר" לא שיקרתי לו אך לא אמרתי לו את כל האמת, אולי חצי. "אני רוצה לדבר איתך במשרד שלי בעוד 5 דקות, והפעם בלי איחורים" אמר בהזהרה ואני הנהנתי במהירות, נכנסת לחדרי ומניחה על משענת הכיסא את הז'קט השחור שלי ומתיישבת על הכיסא באנחה. אני שותה קצת קפה שיעורר אותי לפני הפגישה ויוצאת לדרך שבידי אני מחזיקה את הטלפון שלי.
שאני מגיעה למשרד שלו אני דופקת על הדלת שתי דפיקות קלות.
"יבוא" קולו נשמע מתוך החדר ואני פתחתי את הדלת באיטיות, לא יודעת מה מצפה לי בשיחה הזאת
"את יכולה לשבת" אמר לי והצביע על הכיסא הריק שמולו שלידו יש עוד כיסא
"אני אתחיל איתך ואחר כך אקרא גם לו" פתח את השיחה ואני הבטתי עליו בבלבול קל ומבט שעל מה לעזאזל אתה מדבר
" העבודה שלך ושל איתן מתקדמת לא רע בכלל. שמעתי שנפגשתם השבוע ודנתם על מה יעסוק הפרויקט שלכם. ואני גאה בכם מאוד" אמר את כל מה שקרה השבוע, גילגלתי את עיניי, מודעת כבר למה שאני ואיתן עברנו השבוע וזה כל כך הרבה
"מה הפואנטה פה?" שאלתי אותו חסרת סבלנות, ומפסיקה אותו עם עוד איזה כמה מחמאות
"הבוקר, שאת איחרת. איתן היה פה" אמר בקול שקט ואני פתחתי את עיניי בהפתעה. איתן היה פה?, במשרד של הבוס שלי?, למה?
"הוא דיווח לי על כך שאת אתמול אמרת לו שאת מתכוונת לטוס, ורציתי לבדוק איתך האם זה נכון?" שאל אותי ואני השפלתי את ראשי אל השולחן, מגלה לו בלי מילים שזה אכן נכון.
"אני יכול לשאול למה?" שאל בקול קצת יותר חזק ממקודם. חיכיתי קצת לפני שהרמתי את ראשי והבטתי בו, אבל אז הדלת נפתחה בתנופה אחת חזקה ובחדר הופיע איתן. הסתכלנו אחד על השני כמה דקות, עד שהוא התאפס על עצמו וישב בכיסא הפנוי שהיה לידי
"קראת לי." איתן אמר, ובמשפט שהוא אמר לא הופיע שום סימן שאלה, אלא הוא קבע עובדה ברורה
"כן….., אני הרגע דיברתי עם טל והיא אמרה לי שהדיווחים שלך אכן נכונים. היא עוזבת" אמר ואיתן הביט בי לרגע ומיד הפנה בחזרה את מבטו
"אני לא מבין עדיין מה אני עושה פה" אמר איתן בבלבול
"אם טל עוזבת, אתם תצטרכו להחליט על שתי אופציות. זה לא מה שרציתי לעשות אבל אין שום ברירה אחרת" אמר ושיחקתי עם ידיי מתחת לשולחן, ראשי מסתחרר מעט והכל מבולגן לי במוח
"או שתאלצו לעזוב את הפרויקט, שניכם. או שאיתן יעשה את העבודה של שניכם ביחד עד שטל תחזור" הוא הציע את שתי האופציות. וזאת הייתה התבלטות ממש קשה. כי מצד אחד לא רציתי לעצור את הפרויקט פה, בשיא. אבל מצד שני עם כל מה שקרה ביני לבין איתן, אני לא מסוגלת לתת לו את כל העבודה לבד, שהכל יהיה מונח על הכתפיים שלו.
"אני אקח את הכל עליי." הודיע איתן פתאום לאחר כמה דקות של שקט
"מה?" שאלתי בהפתעה
"כן, אני אקח על עצמי את הכל. את תיהני לך בחו"ל ותעשי חיים" אמר תוך כדי שהוא שם את ידו על כתף אחת שלי והוא מביט בי ובבוס יחד
"אתה בטוח שזה מה שאתה מחליט?, זה המון עבודה ואני לא לגמרי בטוח אם אתה יכול לעשות את זה לבד" הבוס אמר וקולו היה מהסס מעט
"כן, התמודדתי לבד בעבר ואני מוכן גם לזה בקלי קלות" אמר בטוח בעצמו. הבוס מסתכל עליי ואחר כך על איתן ונותן לו אישור להמשיך את הפרויקט לבד.
שאיתן סוגר את הדלת אחריו ופונה ללכת בחזרה לחדרו אני עוצרת אותו בכך שאני שמה את ידי על זרועו ומסובבת אותו
"תודה על זה שלקחת את הכל עלייך, זה לא פשוט להסכים לדבר כזה" אמרתי לן בכנות
"אין בעד מה. בכל זאת עבודה זאת עבודה, ואני לא אתן לשנינו ליפול כי את לוקחת פסק זמן לחשוב על הכל" אמר והביט לתוך עיניי. שנינו התקרבנו אחד לשני, לא יכולתי לחשוב יותר על כלום. הוא מהפנט אותי כל פעם מחדש, העיניים שלו שאפשר לשאוב לתוכן והפה הסקסי הזה. נשכתי את השפה שלי בעדינות כדי שלא ירד לי דם
"אל תעשי את זה" אמר לפתע
"את מה?" שאלתי אותו
"לנשוך את השפה, אחרת אני לא יעצור את עצמי מלנשק אותך" אמר בקול סקסי להפליא. צחקתי מהתגובה שלו לנשיכת שפתיים שלי ועשיתי זאת שוב. בכוונה
"אמרתי לך שאני לא יוכל לעצור את עצמי ולא משנה לי מה את חושבת עליי" אמר באזהרה. הוא נשען קדימה אל פניי עד כדי כך ששמעתי את נשימותיו על פניי. קירבנו את שפתנו אחד לשנייה ועמדתי על קצות אצבעותיי בשביל להגיע לגובה שלו
"איתן, מה אתה עושה?"