הם לעולם ישארו הם

הם תמיד יהיו הם.
עם עבר משותף וזכרונות חמודים, וגם כאלו שקצת פחות. עם הבדלי אישיות ומראה בולטים וגם עם מבטים שלעולם לא יגמרו. מבטים שרק היא תבין ומילים שרק הוא יכוון.
לעולם יהיו הם.
עם העבר הרע יותר מהטוב והצחוק המזוייף והכאילו רצון להתקדם הלאה. עם זיכרון שיחות שרק הם לעולם יזכרו ולעולם לא ישתפו. עם מילים מצחיקות שישרטו רק את שתיהם בלי שאף אחד יבין למה. ועם אהבה שמעולם לא התממשה.
לעולם יהיו הם.
עם חוסר הבנה של אחד את השני, ועם אגו ארור שמונע ממך להתקדם. ועם כמות גדולה יותר של מילים שלא נאמרו, מאשר מילים שנאמרו. עם כאילו נגיעות וכאילו מבטים, וכאילו זכרונות שכמעט וכאילו נשכחו.
לעולם יהיו הם.
הוא תמיד ישאר הילד שניסה להיות, למרות שהוא הרבה מעבר לזה.
היא תמיד תשאר השיטחית שניסתה להראות כי אנשים היום לא יודעים להעריך אנשים שחושבים.

הוא תמיד ישאר עם עיניים שמדברות יותר מהפה.
היא תמיד תשאר זו שידעה לשחק את המשחק, אחת כזו שמה שנראה לכולם כמו טעות, אצלה היה מתוכנן לאלפי פרטים קטנים, הכל כדי להגיע למצב שרצתה להגיע אליו, ובסוף תמיד להצליח.

הוא תמיד ישאר אטום למרות הכל
היא תישאר שמחה שהם רחוקים אחרי הכל.

הוא תמיד יראה בסדר עם המצב.
היא תמיד תראה שלא למרות שהיא כן, ויותר ממה שאי פעם אנשים יצליחו להבין.

הוא לעולם לא יבין למה היא עשתה הכל כדי להתרחק.
היא לעולם לא תבין למה עשתה הכל כדי להתקרב.

הם לעולם ישארו הם.
הם עם המילים שלא נאמרו.
והנגיעות שלא הורגשו.
הם
עם המילים שלא נשמעו
והדמעות שלא נראו.
הם,
עם האהבה שלא התממשה.

הם לעולם ישארו הם.