הלילה האחרון

הם התיישבו על כיסאות פלסטיק באחד מחופי תל אביב
האוויר עמד וניתן היה לשמוע את אוושת הגלים. המלצרית הביאה להם
שתי כוסות בירה צוננות .
היא ישבה שם מולו. לבושה בגופיה שחורה צמודה ומכנסי ג'ינס
שמתיישבים לה בצורה מושלמת על גזרתה.
הוא התבונן בה שוב. היא לא הישירה לו מבט והסתכלה מסביב על
המתרחצים , על יושבי הברים. לאחר כדקה או אולי קצת יותר היא
הישירה מבט אליו והחלה לדבר
"אני לא יודעת אפילו איפה להתחיל. דיברנו על זה בעבר מספר
פעמים אבל קשה לי עד גבול הלא מסוגלת להמשיך ככה. אתה חושב שאם
תברח לחזרות שלך זה יקל או יפתור את הבעיות שלנו.אני לא רוצה
להמשיך בחיים האלה". היה שקט למספר שניות
"החזרות שלי הם חלק מעבודה שלי. בדיוק כמו שאת הולכת לעבודה
שלך" הוא השיב
"זה לא רק החזרות שלך! . זה הספורט, זה החברים והקולגות שלך זה
מכלול של הכל ביחד …." לרגע השתרר לו שוב שקט ואז היא המשיכה
.
"אני חושבת שמגיע לנו משהו טוב יותר. משהו אמיתי יותר. אנחנו
כבר לא קיימים אחד כלפי השניה.כל אחד חי את החיים שלו וזה
בדיוק מה שגורם לי לעצור פה ולהפסיק הכל".היא אמרה
הוא התבונן לכיוונה , על האנשים שהסתובבו על החול . חיפש את
המילים הנכונות.חיפש גלגל הצלה אבל לא מצא את זה שם בין החול
והגלים, בין כיסאות הפלסטיק והבירה.
לאחר מספר שניות הוא שאל אותה :"מה..מה את מנסה להגיד. את רוצה
להפסיק את הקשר ביננו. לגדוע את מה שבנינו כל כך קשה במשך יותר
משלוש שנים"? .
"ניראה לי שהבנת אותי מספיק טוב!. לא טוב לי. לא טוב לי כבר
תקופה די ארוכה ונראה לי שגם לך לא טוב.אנחנו מתעללים
בעצמנו.נוגעים לא נוגעים בקצה הייאוש". היא אמרה.
הוא הסתכל עליה. תווי פניה היפות . נקודת החן שלה . לא יכול
להיות שזה נגמר. היא לגמה שוב מכוס הבירה.היה לה מבט חלול
באותו הרגע.
"לכל הרוחות. כבר חודשיים שואל אותך מה נהיה איתך? ,מנסה לדובב
אותך,מנסה להרים הפקות. מסעדות,ים חופשה וכל מה שאת אומרת לי
זה שאת לא יודעת מה נעשה עם עצמך ופתאום את באה עם הבום
הזה". אמר
"מה רצית לשמוע?,שלא טוב לי איתך?, שהביחד חונק אותי?, שאין
לי את הניצוצות, את ההתלהבות"!?. דמעה ירדה מעיניה מתגלגלת על
לחיה החלקה.היה קשה לפספס את זה.
הוא הסתכל לעברה, רצה להתקרב אבל קפא. זה כאב .כאב לשמוע
שאהבתו ומי שהיתה הדבר הקרוב ביותר בחייו מנסה לנתק מגע.
"א..ניי מצטערת" היא אמרה ומפל דמעות ירדו. כמו סכר שזה עתה
נפרץ.
הוא ניגש לחבק אותה.דמעה ירדה גם מעיניו.היה לו קשה לעכל את כל
מה שאמרה.
"את כבר לא אוהבת"? ספק שואל ספק רוצה לשמוע משהו אחר ומחבק
אותה חזק.
"אוהבת, אבל לא יכולה. מרגישה חנוקה איתך.." אמרה בבכי ושמה את
ראשה על כתפיו.
ברקע התנגן לו בשקט השיר sweet ride של belly
"Climbing out,
We stumble around,
All smoky and soaked to the bone.
I carry the crown of a girl underground.
I'm down for a sweet ride.
I'm down for a sweet ride.
I'm down for a sweet ride,
So follow me down.
Once was lost now am found.
This is my dream.
Coming down,
And smiling too loud."
"אני אוהב אותך " הוא לחש בין מילות השיר שהתנגנו ברקע, מרגיש
שגרונו נחנק.
היא הסתכלה לתוך עיניו.
"לא , זה לא יילך, ניסיתי, באמת שניסיתי אבל אני מרגישה
כבויה".
"אני לא יכול להלחם ברגשות שלך.באמת שרוצה שזה יילך, רוצה אותך
קרובה, רציתי להוריד לך כוכב. רציתי שאהבה בינינו תישאר
לנצח".
שוב היה שקט לכמה רגעים. היה לה קשה להסתכל אליו .היא קמה
מהכיסא, שוב נגבה את הדמעות.
" אני חייבת ללכת . חייבת להיות עם עצמי לבד. לסדר את המחשבות
"
"אני מבין " אמר מהוסס וראה אותה הולכת מבלי שהסתכלה אחורה
לכיוונו . נשאר שם לבד.היה מאד נסער מבולבל ועצוב.
מה עכשיו?, מה עושים? איך יוצאים מכל הבלגן הזה?.המון מחשבות
רצו לו בראש ועדיין נזכר במשפטים שאמרה לו לפני מספר דקות :
מה רצית לשמוע?,שלא טוב לי איתך?, שהביחד חונק אותי?, שאין לי
את הניצוצות, את ההתלהבות"?,שנימאס לי לחיות כמו רובוט. החיים
שלך אפורים ,משעממים וזה בדיוק מה שאני לא רוצה.לך אולי טוב
אבל אותי זה מלחיץ, אותי זה מחניק".
הוא הזמין חשבון ,המלצרית שקלטה את סערת הרגשות הביאה אותו תוך
דקה. הוא שילם ומיהר ללכת. לא ברור לו אם ידע לאן הולך או מה
הכיוון אבל המשיך ללכת. צעד, שניים, שלושה או אולי אפילו ארבעה
קילומטרים.
מה שזכר מאותו רגע היה שהוא הולך על טיילת תל אביב.יום חמישי
בלילה ומליון אנשים עוברים לידו, מולו ומאחוריו.כולם צועדים
והוא באמצע , כולם חותכים אותו. חלק חוזרים מהעבודה, חלק כנראה
יוצאים לבילוי וחלק פשוט צועדים.המחשבות לא מפוקסות והוא פשוט
הולך רואה דמויות,פרצופים אנשים מחייכים אנשים שמחים.
נזכר באיזה שיר ששמע פעם של גרי ג'ולס, והשיר מתנגן לו בראש.
הולך ומולו כל הזמן אנשים.
All around me are familiar faces
Worn out places
Worn out faces
Bright and early for the daily races
Going no where
Going no where
Their tears are filling up their glasses
No expression
No expression
Hide my head I wanna drown my sorrow
No tomorrow
No tomorrow
And I find I kind of funny
I find it kind of sad
The dreams in which I'm dying are the best I've ever had
I find it hard to tell you
I find it hard to take
When people run in circles its a very very
Mad world
Mad world
הוא התיישב על ספסל בטיילת. עדיין מתבונן מסביב לא מצליח להבין
מה השלב הבא.תוהה לאן ממשיך מכאן. בידיו עדיין מחזיק בקבוק מים
מנרלים . פותח את הפקק ולוגם לגימה נוספת
זוכר אותה אומרת : "רובוטים, חיים אפורים, חיים מלחיצים". ואני
שחשבתי שאני נותן את הכל עם כל מרחב התמרון שבעולם פתאום הבום
הזה מגיע כך חשב .
"מי שלא חולם ואין לו רגשות- אמנם ממשיך להתקיים אבל חדל
לחיות".